"היום ה14 במרס נולד אלברט איינשטיין בשנת 1879 למשפחה יהודית גרמנית."
כך כותבת
רחל אליאור ברשת הפייסבוקית, שוב הזדמנות לומר לה תודה גדולה על כתיבתה המרתקת היום יומית, זה כמו להיות רשום לסמינר העשרה תרבותי אנושי.
רחל לוקחת אותי הבוקר לימי סבא הוגו הרמן ובן דודו ליאו הרמן , שהיו חברי נפש לצד עיסוקיהם הציבוריים המופלאים.
אנסה לחלוק איתכם לאן לקחה אותי תמונתו של אלברט אינשטיין בפוסט של רחל . קצב המחשבות שלי הוא כמו ילד שמתלהב , המספר בקפיצות.
מרגיש חוליה המחברת בין העבר לעתיד .
מאמין שנולדתי לחבר , ליצור חברויות , לחבר אנשים . אז כן,
יש תמונה של ליאו עם איינשטיין בניו יורק. בחדרי בערימות הספרים שמהם שואב השראה לתמונות הדמיון ,מצאתי אותה .
כל כך מצטער שלא ידעתי על קיום הקרנת הסרט שהפיק וביים הרמן ליאו בניו יורק ב1935. תמונת התור הארוך המשתרך זרקה אותי לחווית ניו יורק משלי,
זה היה יכול לשמח לב מבקרי התערוכה שהצגתי בעיר הגדולה ב2016 .
לו הייתי מספר להם על מורשת זו .
פתחתי הבוקר לקרוא שוב בספר "חלוץ , עבודה, מצלמה" של אריאל ל' פלדשטיין.מסופר שם על הקולנוע הארצישראלי והרעיון הציוני ועל הדרמה של תולדות הלאום היהודי השב אל מולדתו .
בימים כואבים אילו של דרמה המתחוללת באירופה ולנוכח שערי הארץ הכל כך סגורים, נכתב לצערי עוד פרק בתולדות עמנו , פרק עצוב .
הכל מתחבר, ימים אילו באירופה, ימי משפחתי באירופה, עולם בטלטלה ,
משפחה, ציונות, יהדות , אנושיות , לב .
הגעתי לאבא שגם נולד במרץ, עוד מעט אם היה איתנו היה חוגג 101
אבא שלי לא סיפר .
אבא שלנו לא סיפר . וזו עובדה שמעציבה אותנו .
אבא לא סיפר שעלה לארץ בן 16 וחצי
לא סיפר שעלה על אופניו בברנו עיר הולדתו שבצכיה
ורכב ורכב ורכב עד נמל טרייסט שבאיטליה.
שם עלה כספן ועשה את כל הדרך לנמל יפו
לבד . הרבה לבד היה באבא שלי .
אבא לא סיפר שעלה לארץ לפני משפחתו
לא סיפר על אביו שעסק בהגות הציונות בבנין הארץ
לא סיפר על שנסע לבת דודתו האהובה הדסה במעוז חיים
היא היתה אז בת 15 השנה 1932, הדסה היא שסיפרה לנו .
הדסה היא ביתו של ליאו. כל כך שמחנו לפגוש אותה .
ידענו שאבא הצטרף לקבוצה שהקימה את קבוץ עין גב .
לא סיפר על אביו הוגו ועשייתו רבת הפנים על הקשר המשפחתי שלנו לצילום לדוקומנטציה, לקולנוע הארץ ישראלי, לרעיון הציוני לצילום, לתיעוד.
גם כשהתחלתי לעבוד כצלם בלשכת העיתונות הממשלתית לא משך אפילו קצה של חוט, אבי היקר כל כך.
אביו סבא שלי הוגו היה רכז צלומים באירופה של צילומים שנעשו לצרכי תעמולה אז בארץ ישראל
לא סיפר על בן דודו ליאו שהיה גם חברו הקרוב ביותר של אביו
איש רב פעלים שבין היתר גם הפיק וביים את הסרט "לחיים חדשים"
סרט תעמולה רחב היקף שסיפר על כוח היצירה של עם ישראל בארצו.
והגדת לבנך זו מצוה , לכן אני כותב , משתף, מעלה לבלוג . מחבר סיפורים אנשים , פועם, מקוה שילדי נכדי ובכלל ימשכו חוטים לחייהם , שידעו על שורשי העץ המשפחתי האמוני .
כאמור את הספור על אבא שמענו לראשונה מבתו של ליאו
הדסה הרבה שנים לאחר מותו של אבא.
נסענו לבקר אותה בקיבוצה מעוז חיים לראיין אותה לסרט שרציתי לעשות על הורי.
אשה יפה גם בזיקנתה אור ריצד מעיניה מאד הרשימה אותנו בשנות השמונים לחייה. פגשנו אותה רוכבת על אופניה ,קופצת בקלילות, עוברת להליכה, מלווה אותנו לחצר ביתה, שם התגלו לנו הסיפורים המרגשים על אבא שלא הכרנו .
אילו על הגעתו לארץ ועוד.
בספר על פראג וירושלים " לזכרו של ליאו הרמן יש תמונה של ליאו עם אלברט איינשטיין . גם תמונה של הצגת הבכורה של הסרט לחיים חדשים התקיימה בניו יורק ב1935.
בתיאטרון אסטור זו היתה ההקרנה שבה נוכח אלברט אינשטיין
אשר שיתף את ליאו הרמן ברשמיו הנרגשים: "הרייני מרגיש את הצורך להביע מעומק הליבא את תודתי בעד העונג שגרמתם לי ע"י הצגת הסרט "לחיים חדשים" סרט זה מוכיח הסתכלות עמוקה בחיים הממשים והטימפו של ההתפתחות בארץ ישראל כיום "...
רחל אליאור כותבת על איינשטיין בין היתר בפוסט המרתק שלה : " בנאום בכינוס יהודי בברלין, בשנת 1929אמר איינשטיין משפט שראוי שהיה חרוט מעל שולחן הממשלה :"היהדות הוכיחה שהאינטלקט הוא הנשק הטוב ביותר הקיים בהיסטוריה... מחובתנו, אנו היהודים להציע לעולם את ניסיוננו העצוב בן אלפי השנים, ותוך נאמנות למסורת המוסרית של אבותינו – להיות חיילים במאבק על השלום, שכם אחד עם הכוחות הנעלים ביותר בכל החוגים התרבותיים והדתיים".
לצערי הרב כיום עסוקים אילו שנקראים "נבחרי העם" בלהדגים לנו מה זה אומר גלות, במובן הרוח האנושית, איך זה נראה כשבני אדם מתרחקים מליבם הם ומהלב של היהדות.
איך שכחו את הציווי בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים".
שבת שלום .
הדסה ליפשיץ בתו של ליאו הרמן בת דודתו של אבא - מעוז חיים .
מתוך הספר "פראג וירושלים" לזכרו של ליאו הרמן .
גבי הרמן - נולד לשם פטר והחליף,לא שאלנו לפשר ,לא סיפר.
עין גב על שפת הכנרת - ציור אקוורל של אבא , הניח לציור, עזר ותמך באמא הציירת .
אבא שני מימין שורה אחרונה ,... עזב את התיכון בעיר הולדתו ברנו - עלה על אופניו ורכב לאיטליה ....
תגובות בפייסבוק לפוסט הזה.
רחל אליאורתודה נינו על מה שכתבת. תיצור קשר עם מוקי צור מעין גב - הוא בפייסבוק- הוא ודאי יוכל להוסיף לך על אביך בימי עין גב, הוא היסטוריון של ההתישבות הקיבוצית ועוד. על משפחת הרמן מצ׳כיה תוכל למצוא הרבה בספריה הנפלאים של רות בונדי . ספרה המפעים ׳שברים שלמים׳ המספר לא מעט על ילדותה בצכיה, מצוי בפרויקט בן יהודה הנפלא, חינם אין כסף לקריאה, לרשות הציבור וספריה הנפלאים ׳שורשים עקורים׳ ו׳לא רק קפקא והגולם׳ המצויים בספרייה במבשרת, אוצרים מידע רב ומרתק על משפחות הרמן ובונדי ועוד משפחות יהודיות רבות מצ׳כיה. הידעת שברנו, עיר מולדתו של אביך ז״ל, היתה עיר שהשבתאי יעקב פראנק התגורר בה במאה ה-18 והיה בה מרכז שבתאי גדול?
תודה רבה לך, כן שוחחתי עם מוקי צור על אבא ,ואני נהנה משברים שלמים של רות בונדי כמו ,טוב לשמוע שהוא בפרוייקט בן יהודה, סבא השאיר ספר בגרמנית על תולדות משפחתו והייתי שמח למצוא מתרגם לעברית ששכרו ינתן מטעם גוף ציבורי . לא ידעתי על מרכז שבתאי גדול , מענניין מאד כל מה שהעיילת ובפרט זה האחרון מסקרן מאד.
שולה לויטלב-4 במרץ 2016, בשעה 15:10, Shula Levital <shula_l@ > כתב/ה:
לפני כמה שנים היה לי טלפון:
שלום מדברים מהיידלברג.
שמי ענת ואני נשואה להיסטוריון גרמני.
מצאנו בחנות ספרים משומשים ספר ובו הקדשה שהורייך כתבו בשנות הארבעים לאדם שהם הגישו לו את הספר של הוגו הרמן שבא לספר לעולים פוטנציאליים עוד בטרם העלייה החמישית על המתרחש בא"י בגלוי, ב"גובה העיניים".
השבתי: את פשוט גאונה...איך איתרת אותי??? והיא השיבה האיש שלי ראה בעיתון קיבוצי כתבה על אימא שלך ביום הולדתה ה-101 או 102 ואת מצוטטת שם... אז חייגתי...
התברר שאותה ענת קרובת משפחה של השכנים שלנו...
מי שכתב את הספר היה בן-דוד של ליאו הרמן, שבתו הבכורה, הדסה הייתה ממייסדות "מעוז" ובתו הצעירה היא גיבורת הבלדה לשיער הארוך, של יהודה עמיחי, ידיד-נעוריה.
חיפשתי מידע עד שגיליתי את נכדו של הוגו: הצלם נינו (=חנניה) הרמן שחי בנטף.
הדסה לבית הרמן הייתה רעייתו השלישית של אבי התאומים, שאחד מהם הוא הפסל, שמעשיר את חוצות "מעוז-חיים", כפר תבור ומקומות נוספים.
הנה הכתבה של אותה ענת שגדלה בתל-אביב וחיה בהיידלברג במוסף פסח של הארץ לפני כמה שנים:
From: Mzakai [mailto:zakaimira@gmail.com]
Sent: Friday, March 04, 2016 4:20 PM
ד״ר ענת פיינברג, היא בת של משפחה שהיו ידידים קרובים מאד של הורי, משפחת גרו׳נגארד, ובספר שערכה ד״ר וורנה דורן, (שיזמה גם את התערוכה על הקהילה של גולי רוסיה בברלין, שסבי קויגן היה חלק ממנה, במוזיאון היהודי בברלין לפני כמה שנים, ובה השתתפתי בפאנל הפתיחה), כתבה ענת פרק מרתק על המשפחה שלה.
התערוכה מקראה Berlin Tranzit ולמיטב ידיעתי יש עדיין לא מעט לומר עליה באינטרנט.
אני השאלתי למוזיאון קערת כסף מרובעת ומעוטרת, שקבלה סבתי הלנה מקבוצת נשים Gruenewald Gruppe שהיו נפגשות באנקונה סביב משורר שוויצי בשם פריי. חלק גדול מהקבוצה לבשו לבן, ביניהן גם ידידתה של סבתי ריחה פרייר, אשר זיהתה בי משהו מוכר כשנפגשנו במסגרת הטסטימוניום שלה בירושלים, והיא האמינה כי פגשה בי ברחובות ממלכת אדריאנוס קיסר, וכשבאתי הביתה וספרתי את הסיפור כקוריוז, התברר שיש לו רגליים... ועוד חיבוק מירה
השכן שלנו ב-דו הוא קרוב של ענת. הוריו היו בגימנסיה הרצלייה בכיתה אחת עם גדעון האוזנר ואולי גם ציונה לימים: גל.
מורה כיתתם היה ברוך (אבא של נתיבה) בן-יהודה. האב הגיע כילד מאודסה לתל-אביב הקטנה
והאם היא בתו של יבנאלי "מייבא" תימני-כינרת שנמלטו ממנה לרחובות.
אנסה להיזכר האם ענת קרובה של משפחת זמייבסקי, לימים: טל או מצד אחר
והנה דוא"ל לנינו ממאי 2013, כשעמרי (בן של אסף) ליפשיץ, שהייתי מטפלת שלו בגן ונשביתי בקסמו, נישא
תודה לך נינו,
לצד ציור של אמך (ששמה כה דומה לשם של לולה הרמן, אם-הדסה, עמה נהניתי לשוחח בתקופה בה התגוררה ב"מעוז").
ושם אביך כשמו של האח-של-הדסה
ומהם ואליהם מחלחלים הגעגועים אל ילדינו שהלכו לבלי שוב.
ראיתי בלוח המודעות האלקטרוני המקומי שלנו "מזל טוב לנישואי עמרי..."
עמרי בן יונה ואסף ליפשיץ,
ומיהו אסף אחד מזוג התאומים בני-מעוז, בני-גילי שאימא שלהם (שהיא גם אימא של דבורה עומר) נהרגה בתאונת אימונים (הרקע מצוי בספר "פגיעה ישירה" מאת ד. עומר).
האב האלמן של התאומים התנחם בזרועות הדסה לבית-הרמן מה שיניב לעת הבשלת ה"דקלים" את... תמר לבית ליפשיץ.
הדסה גידלה את התאומים במסירות ולילדיהם הייתה ממש סבתא.
ננסה לשאוב עידוד מהקמת בית נוסף בשבט ליפשיץ המסועף, היצירתי, המרתק, שרבים מתוכו אמנים (היותר מפורסם, למרות שאינו חביב עליי: אורי ליפשיץ),
ניסיתי להפנות את תמר למוסף הארץ מהחג אבל בטלפון שבביתה נשמע צליל תפוס (תקלה? ניתוק?) שוב ושוב בשתי היממות שחלפו.
מזל טוב ומיטיב לעמרי ולכל ההרמנים והליפשיצים.
Tirza Peled.תודה נינו שאתה מביא פרקים מתולדות משפחתך שהיא גם משפחתי.
HAARETZ.CO.IL
זכור את פלשתינה ואותנו לטובה
.jpg)
.jpg)
