בדרך ניסיתי לדמיין לקראת מה אנחנו הולכים.
עכשיו כבר יצאנו מהיער והדרך כמו מובילה לשום מקום .
עוד רגע חולפים דרך בתי כפר מפוזרים, זה נוף אחר .
ריח של שריפה מקדם פני.
האוויר צלול ושקט סביב , שקט מאד ,בית קטן בחוץ בנוי אבן.
מקדם פנינו איש נחמד סבר פנים נעים .
נכנסנו בן רגע התחברתי לבית ילדותי. בית הורי בדולומיטים.
הרבה בונים בעץ , זה זול ומדוייק למקום . כאן בארץ לא ראיתי בתים כאלה .
בעל הבית מקדם פני בחיוך .
על הקירות העץ צילומים סצינות רחוב לא קשורות לאיש ולמקום .
אני סקרן להבין פשר התמונות , והאיש המחייך לא ממהר להסביר, אני כמו נדרש להרהיב עוז לשאול .
רכשת אותם את התמונות האילו ?
אני צילמתי הוא משיב שעל פניו חיוך של שמחה ומבוכה.
עכשיו אני נבוך מהרהר לעצמי, היתכן שהאיש המבוגר הזה צילם תמונות צעירות כאילו.
עכשיו אני קולט את האח הבוערת , מתחבר לריח שבחוץ .
הכל מבלבל יש פערים כאילו לא מובנים ,לרגע אני מרגיש בבית ואני כל כך רחוק מהבית .
מולי בתצלומים אנשים שחיים באיטנסיביות כאילו הם חלק מהחדר .
זוג צעיר מעשנים ישובים ברחוב עירוני בפתח בית מוציאים עשן/קיטור כמו הקטרים שעברו בעמק מתחתינו.
איך אתם מסתדרים עם השקט המרעיש הזה .
לא הייתי יכול לגור במקום כזה .
יש בי הרבה רעש פנימי והשקט הזה מגביר אותו .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.