קפה ביאליק - "קן לשימור"- להצטרפות לעצומה הקישו.

את מירב בן שלמה, הבעלים של קפה ביאליק, הכרנו לפני למעלה משנה. קבלת הפנים שלה מאז ועד היום מרגשת, פשוטה ,אמיתית ויש בה רצון עמוק לתת תחושת שייכות ובית ללקוחותיה.  אז בין פלורנטין והדרום אני נהנה להתפנק בבאליק אצל מירב והצוות המסור שלה.
קירות בית הקפה מספרים את סיפורו של מקום ייחודי זה  דרך הקירות, הצבעים והעיצוב. יכולנו לחוות את המקום  באינטנסיביות בקיץ האחרון בתקופה שתערוכת התצלומים שלי מפלורנטין התקיימה בו.
חווינו בית קפה רוחש חיים ,שהופך צורה לאורך שעות היום, מקפה שכונתי לאולם הופעות אינטימי בלילה,
המאפשר לאמנים צעירים ומוכרים להופיע.

בימים אילו מתקיים מאבק של ועד התושבים המקומי על עתידו של המקום ושל חזות הרחוב כולו .
בסוף השבוע  שעבר פגשתי את אריאל, ביתה של מירב, חוזרת מההפגנה שהתקיימה בכיכר  ביאליק
בהשתתפות אמנים ואנשים רבים. "היא אוהבת לחבק עצים " מספרת ליאת שמלווה אותה חזרה לקפה.

המבנה ברחוב ביאליק 2, המכונה "בית מינץ", נבנה בשנות השלושים של המאה ה-20, בסגנון הבינלאומי (או "באוהאוס").
במקום מתוכנן רב קומות. אני מאמין גדול ביכולת של כל אחד מאיתנו להשפיע על המציאות.
וזו הזדמנות למי שמבקש לשים את טביעת האצבע שלו לשימור הייחוד של תל אביב בכלל ורחוב ביאליק בפרט, להצביע בעצומה הקוראת " קן לשימור- לא להריסת ביאליק 2."

מכונות קפה :

"וואוו איזה יופי של פוסט, לא ידעתי שיש הופעות של אמנים בלילה שם...
 ובטח שלא ראיתי מעולם תמונות כל כך יפות של המקום,
 לא יודע מה איתכם אבל אני בהחלט הולך לשם! תודה רבה רבה! "


שלום רב,

הגעתי לבלוג המצולם שלך אמש, אחרי שהכרתי אותך לראשונה דרך הבלוג "במחשבה שניה".
אני לא מומחית בצילום, וגם לא מכירה אותך. נשביתי בקסמי הצילומים שלך, ורציתי להודות.
משהו ב"אין פוזה", בכנות, במבטים המהורהרים, בהסתכלות אל הפנים של הדמויות (פנים בשונה מחוץ).
משהו ברגעים שנתפסו. משהו בכל אלו הדהד בתוכי, נגע בפנים שלי.
הצילומים מעולם אחר, זר לי, 20 דקות נסיעה מהבית שלי, אך כאילו חוצלארץ כזה.
 ובכל זאת - הדמויות כולן, צעירות ושונות, משוחררות וחולמניות - דברו אלי.
הצלחת להכניס אותי לתוך עולמן וחייהן .
התרגשתי.
תודה.
רותי קוטלר

קפה ביאליק #איפה_הם_עכשיו

פגשתי את אריאל הילדה בקפה ביאליק לפני 13 שנה . הצגתי שם תערוכה , נדלקתי על בית הקפה המקסים שהיה בית לרבים כל כך , מצאתי עצמי שב מבקר, נהנה, מתעד.

 באחד הימים צילמתי את אריאל בתה של מירב מחבקת עצים ברחוב ביאליק.
עכשיו ראיתי פוסט של Merav Ben Shlomo שמספר ספור מופלא על אריאל וחבריה בלווית צילום של אריאל על שער מוסף השבת של הארץ .
מאמין ששינוי יבוא מ א נשים יקרים כאילו .
#איפה_הם_עכשיו.

מתוך הפוסט של מירב:
Merav Ben Shlomo
2 שעות ·
"שישה חודשים שלמים,
שבעה ימים בשבוע אריאלי וחברים מדהימים שפגשה בתחילת המחאה יצאו ביחד להלחם על עתידה של המדינה שנראה שהחושך משתלט עליה.
ביחד יסדו את התנועה המדהימה ׳חוקה מלמטה׳ ומדי יום פוגשת אותם חדורי מטרה, לא משחררים ולא מוותרים!
פשוט מרגשים!!!
אריאלי שלי
מוסף הארץ
חוקה מלמטה

קפה ביאליק איתי ולולה

נינו שלום,
סיירתי לי באתר שלך הלוך ושוב מהופנטת... פשטות ותמימות שבוקעים מרגעים יומיומיים, קסם נעורים שובב.
האהבה שלך בוקעת מכל מבט, כל הבעת פנים של באי תמונותיך. אלה שנקרו ככה סתם דרך עדשת המצלמה שלך, דרך העין הבוחנת בלי לבקר שלך או שאולי ההפך הוא הנכון.
הייתה תמונה אחת ששבתה את לבי, גרמה לי תחושת הזדהות באותה הבחורה מתוך "איתי ולולה בקפה ביאליק". משהו בנונשלנטיות שלו לצד הנוגות העמוקה שלה וכמה היא שקועה רק בו במקום הומה.
זה מזכיר לי שיר של דליה רביקוביץ' "השתדלות נוספת" ומתוכו במיוחד השורות הנ"ל:
"בעמס של אלף סבכי אויר, אלף ומאה נשימות כבדות. לו אפשר להשיג אותך כלך שבעכשיו
איך אפשר שתהיה לי כמו אני עצמי."
מזל שנפגשנו תחת שמי נטף באותו הערב. אמשיך להתעדכן ביצירותיך.
תודה רבה והמשך קיץ נעים. 
שיר בן יהודה, חברה של אורי שבת, חבר של דניאל

אילן ולילה תחילתה של ידידות- קפה ביאליק

חזרנו להציג בקפה ביאליק לכבוד חידוש בית הקפה.

רגע אחרי סגירת תערוכה  מוצלחת ומשמחת מאוד בסינמטק ירושלים, חזרנו ולהציג בקפה ביאליק, מירב   בעלת המקום הזמינה אותנו ושמחנו מאוד לחזור לבית קפה  הידידותי והמיוחד  הזה שעבר התחדשות מעודנת 
שמחנו לראות שהצבעוניות והעצובים המקוריים והיפים של מירב  שמאפינים את את בית הקפה  נשארו .
רגעים ממרחב הרחובות ביאליק אלנבי, חיבור של  עולמות ואנרגיות שונים.

המלצה של אחות, קסם ונעם, קפה ביאליק

רשמים מצולמים ממתחם קפה ביאליק

אלינור / פורטרט של אשה / קפה ביאליק

מבין הערביים של ערב חג עד חצות - טיילת יפו, פלורנטין 10, קפה ביאליק, נטף .

                                  
                                  בין ים לארוחה משפחתית לקט צילומים של ערב חג במרחבים שאהבנו.

אמילי וקרן -קפה ביאליק

המצלמה היא כמו שלוחה של העין והלב

 אתמול פגשתי חבר צעיר אמן מוכשר יונתן כיס לב שלקח על עצמו להעצים אותי בהקשרים אמנותיים רבים , משמחת הידידות שביננו, שונה משוק הקח תן המקובל

איזה כיף להקשיב לאדם צעיר שמעביר בתבונה ובשמחה  את שלמד ומלמד תוך כדי ששואל עצמו באומץ האם גם אני מקיים  בחיי את אשר אני מדבר.

ישבנו שעה קסומה בקפה ביאליק, שהרגישה כמו מעגל חיים שלם .

הכל היה שם ידידות  חכמה ,הקשבה ,  צחוקים ובעיקר זרימה של יד ביד הגדולה,

 נפרדנו, קבענו מתוך שהיה  טעם של הרבה עוד.

יצאתי לתוך דמדומי הלילה מלא השראה לחבור ליוצר שבתוכי שהועצם.

ככה מבלי משים זרמתי  לדרום העיר לשוק לוינסקי  תחנה ראשונה קפה קיאמאק .

בחוץ יושבים משוחחים שני גברים ואשה, כמו  סצנה מסרט , מה קושר אותי לאנשים האילו, למפגש שלהם, להתחבר לעולמם , אני מושפע מאד מתאורת הרחוב כבר מרותק מתקרב ליופי הנגלה, מבקש רשותם לצלם , מרחב האמון וההתמסרות שלהם אלי נפתח באחת , זה ממש לא מובן מאליו.

 עבורי להתחבר לזרם האנרגיה הזה המכונה חיים ככה פשוט, לחוות כוחם של קשרים חברתיים ממקום פשוט ותמים כל פעם מחדש זו שמחה גדולה .המצלמה היא כמו שלוחה של העין והלב,  

האור גבולי ומשתנה במהירות, צהוב של פנסי רחוב , ניאון של חנות שעוד רגע תסגר,  

מוצא עצמי סובב אותם  מתבונן מתוך החיפוש של "התמונה"

יש בתוכי אנימטור שמצייר באור  המצויי עוד ועוד תמונות.

    עכשיו מחכה לפנסי המכוניות שיכנסו ויאירו  בהבזק של רגע  יהפכו את הקיים לדימויי קסום .

הנוכחות שלי לא משפיע עליהם בגלויי, הם ממשיכים בשלהם , אני חש חיבור אנרגטי עם הקבוצה הקטנה הזו ,  זה מאד מאתגר הדיאלוג הזה לצד הצילום  להקשיב  ברגישות למוכנות שלהם להמשיך ולרקוד איתי, יש בהם מעודנות אחרת.

 יש בי רצון לשתף, עוד דרך להודות  לחזק את האימון שנתנו .

,אני חש שזה חלק מהחוזה הלא כתוב  ביננו  .

הם מתבוננים בגב המצלמה  עכשיו זה ממש סטופ מושן  ההקרנה המשותפת הזו, יש בהם שמחה . 

 זמן להפרד, אני מתרחק, הם בשלהם ממשיכים באינטימיות הקיימת. 

 עוד רגע אסיים .

שמח לשתף ולהדהד הלאה את שנוצר ביחד הזה.