על התבוננות .
אני מצלם
את האור שמקרינים אלי
בני אדם, טבע דומם .
מוצא טביעות אצבע של אהבה שהורישו לי הורי.
חוט סמוי מחבר אותי לאותה אנרגיה
מופלאה שהורישו לי הורי, עדות יקרה.
כל
אותן מילים מחזקות עיצבו אותי
ברצף של שנים
רבות.
אמא
סיפרה המון, התגעגעה למולדתה גרמניה.
עזבה
שם בית, ילדות ,תרבות, שורשים.
אמא
נולדה תאומה. חוויתי אותה כבת יחידה.
היו לה שתי מולדות.
קיץ,
מחצית שניה של שנות השמונים,
טיול
אחרון עם אמא באירופה.
לראות את מתחם הנזירים הדומיניקני
שהפך
למוזיאון בקולמר.
מהטיול הזה נשאר אלבום משפחה תמים.
אחרי מותו של יאיר שלפנו מתוכו תצלום,
יאיר מתבונן בישו הצלוב.
ציור ענק של גרינוולד על לוחות עץ.
עמד
שם, לא יכול היה להיפרד מהמראה, כאילו נגע שם בנצח.
אני מביט מנסה להבין מה נע אל מולו בעומדו שם.
האם ידע יאיר את סופו? מה סיפרה לו נשמתו.
אני חי מחדש רגעים שלא היו בעבר.
אנחנו יותר מזיכרון .
הזמן מאפשר לסיפורים להתגלות ,להיבנות.
איפה הייתה אמא אז כשיאיר עצר להתבונן?
היא לא סיפרה לנו דבר על משמעות התמונה בחייה.
חורף 2020 אנחנו בסגר, מארחים את רוסטי חברנו שבא
מברלין, עובר אורח בחיינו.
פתחנו יחד את הקובץ "פחד" שכתבה אמא שלנו,
לורה בהיותה בת 22 בהולנד 1942.
סיפור
מצמרר אותו כתבה בגרמנית בזמן המלחמה בעת
שהסתתרה במחבוא באמסטרדם.
שנתיים אחרי שאחיה התאום הייני הוצא להורג במטהאוזן
בהיותו בן 20.
על כוננית הספרים בסלון ביתנו ניצב צילום של יאיר,
הדפסתי אותו לתערוכה עובר אורח.
רוסטי
הקריא לנו כל יום מתוך "פחד" עמוד או שניים.
יחד
עברנו את החוויה שאמא מתארת.
נקודת
מפנה מפתיעה, התרחשה כשהגיעה לתיאור שכתבה אמא על הציור של גרינוולד,
..."הוא
התקרב לתמונה. ישו היה תלוי על הצלב. עייף ומותש, ראשו צונח על גופו. גופו הביע
סבל "...
עצרנו
את הקריאה. מטולטלים מהחיבור לתמונה של יאיר.
בעומק החיים יש סוד ,שלרגע נדמה שעוד קצת מתפענח. יאיר חי 20 שנה .כמו
הייני.
חנניה,
קראו לי הורי , לזכרו של הייני ,האל חנן אותי.
מה זה אומר חנן?
בסרט שיצרתי בשנת האבל הראשונה יש סצנה בה רואים
את יאיר בחדר אורז תיק לקראת הגיוס כשהוא מראה ומסביר ליהונתן ואילה חבריו הקרובים
המלווים אותו,מה הוא לוקח איתו לגיוס, אורז תחבושות גזה ומשחות "שלא אני
אפצע"
אני מתבונן בקטע הזה בסרט, שוב אותו הסוד, מה
הרגיש, מה ידעה נשמתו.
בחודשים
האחרונים חיפשתי שותפים לכתיבה.
כל
כך הרבה עולמות שאני חי בתוכם מבקשים להיראות.
לקראת
יום השנה ה21 גמלה בליבי החלטה לנסות לכתוב
את הסיפור הזה.
כהרגלי לפני כתיבה אני פותח ספר כמו קלף מדריך,
נמשכתי
לספר "על התבוננות" של ג'ון ברג'ר.
זה
ספר שטרם פתחתי, שהיה מונח על המדף מחכה ליעודו
נפתח
לי פרק "בין שני קולמרים " 1973
סיפור מסעו של הסופר פעמיים בשנים שונות לאותה
יצירה בקולמר
נדהמתי,
עד כמה יש יד מכוונת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.