ילדות בברלין ערב השואה מופיעה בשדות הקבוץ.

*זה הפוסט השני שהעיילתי  בהקשר לתמונה 

הבוקר התחברתי לילד שבי ומהמקום הילדי הזה.
התבוננתי שוב בציור אימי , הילד שם מוביל את הילדה . כה תמים ופשוט.
ופעם ראשונה עלתה בי מחשבה שאמא ציירה את עצמה ואת אחיה התאום הייני שנספה בשואה . פתאם חוויתי עד כמה סיפורי חיים מוצפנים .
אמא בסיפוריה על הייני תמיד סיפרה שנשענה עליו בלימודים ועוד, וכמה היתה קשורה אליו, ואיך מותו השאיר אותה בבדידות , עד שהתחתנה עם אבא .
הציור הזה שאכן קשור לחגיגות שבועות בקבוץ עין חרוד בשנות החמישים
קיבל תפנית מרגשת . איך ילדות בברלין ערב השואה מופיעה בשדות הקבוץ.

והנה תגובתה של אלה הרמתי בתם של זרבבל גלעד ושושנה מהפייסבוק:

" כנראה שניחשת נכון. זמן רב התבוננתי בתמונה ורציתי לנחש איך זה קשור לקיבוץ שבו גדלתי. מצאתי הקשרים, בבתים ובגבעה, אך בו בזמן, ניסיתי להבין כיצד הילדה והילד, לפי הלבוש, שייכים לקיבוץ. והגעתי למסקנה שהם לא קשורים.
והנה גילית את הרובד הנוסף שבציור. מי ידע את נפש האמן?
כנראה שהקיבוץ התקשר אצל לורי לאהבה וקשר. יהי זיכרה ברוך.

סיפרתי על ציור זה ומה שעלה בי, לדורית וייסמן שרק זכיתי להכיר  הבוקר בזכות היותנו שנינו חברי הוצאת כהל.

"בגדי הילדים באמת דומים יותר לאילו שמסיפורי אריך קסטנר ,ילדות גרמנית."

                                                             

*זה הפוסט  הראשון שהעיילתי יום קודם בהקשר  לתמונה

ציורים של אמא שקיומם נתגלה רק לפני כעשר שנים.
בילדותנו היינו נוסעים לחגוג את החגים בקבוץ עין חרוד
אצל זרבבל גלעד ושושנה בת דודה של אבא גבי ,

חגים בקיבוץ של אז בעמק יזרעאל היו עבורנו ארועים מכוננים, חבור טבע אדם.
עכשיו בציורים האילו של אמא שלנו הציירת ליאורה הרמן מוצא עצמי מתחבר לימים האילו של תום ויופי .
חג מתן תורה הוא הזדמנות לכולנו . איזו תורה אנחנו מבקשים לקבל , 

מה אנחנו מבקשים לקרב לחיינו ,מה הן עשרת הדיברות שלנו בימים מורכבים אילו

      הייני ולורה גרמניה שנות השלושים