המדרגות המסוימות האלו היו בבית שגרתי יחד עם אמיר וורדה בשנות השבעים, רחוב כרמיה , מושבה גרמנית , ירושלים .
העלייה והירידה מהם היו מבחן יומי עבורי .
כמו כל שאר המדרגות בבמות העולם עליהם קיפצתי במסעותיי כצלם .
זוכר עצמי כילד מתבונן על רגלי האנשים המדלגים בקלות לא עוצרים אפילו לשנייה.
מהבית הזה בו חגגנו את נעורינו יצאתי למאות משימות צילום כצלם החדשות של "מעריב "ירושלים .
זוכר עצמי כילד מתבונן על רגלי האנשים המדלגים בקלות לא עוצרים אפילו לשנייה.
מהבית הזה בו חגגנו את נעורינו יצאתי למאות משימות צילום כצלם החדשות של "מעריב "ירושלים .
רק בשנים האחרונות אני חש מוגבלות , אז זה דרש ממני תשומת לב ומחשבה איך להתמודד.
התהלכתי, חייתי בחוויה שהכל אפשרי , גם עכשיו .
את הצילום הזה של סלון ביתנו מצאתי לאחרונה, הפטיפון לא הפסיק לנגן,
את הצילום הזה של סלון ביתנו מצאתי לאחרונה, הפטיפון לא הפסיק לנגן,
זו הייתה חגיגה גדולה. מה התרחש רגע לפני , מה היה אחר כך, זה לא באמת חשוב .
התצלום הזה כמו רגע מתומצת של חיים עבורי , עיני הולידו אותו אז .
הוא בהחלט שייך לעולם של אתמול .
הוא בהחלט שייך לעולם של אתמול .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.