יאיר 10 שנים - דיבור לב

דיבור נינו לאזכרה 10 שנים ליאיר.

10 שנים עברו – כל מושגי הזמן השתנו ,כל כך הרבה עברנו מאז אותו לילה

התבגרנו ,למדנו לא לטעון כלפי החיים, למדנו לגדול בהם.

חזרתי לשאול עצמי מה חי בי בימים אילו? מה משמח אותי? איפה אני פועם את הלב?

אני קם כל יום ליום חדש, נושם מציאות מיטיבה, כותב מתוכי, מספר מתוכי, מצלם.

שמח לספר בתמונות את שעובר דרך העיניים שלי, האמן שבי התעורר.

אני פוגש מרחב שוקק חיים של אנשים צעירים שיש להם רצונות וצרכים שונים משלי

לצד זה בכל מפגש אני חש בשמחת האנשים לפגוש אותי.

שוב ושוב אני מוזמן להכנס לחיים שלהם לרגעים אינטימים בחייהם. אני מכוון למקום הפשוט והאמיתי ואנשים קולטים את זה ונענים בשמחה, אומרים לי שהיצירה שלי מביאה משהו אחר, מרגע המפגש ועד להולדתו של צילום, זו התרחשות מופלאה של אמון והתמסרות, חיבור עמוק בין אנשים שבימים מורכבים אילו כמו מזכיר לנו שיש סיכויי למשהו אחר.

ושם ברגעים האילו בתוך העוצמה הזו של חיבור , שמחה וחיים אתה נמצא.

זה ברבדים הכי עמוקים של מציאות, מעבר לנראה וזה מדהים כמה זה פשוט ואפשרי.

אני חש אותך במפגשים הללו בהרבה צורות והקשרים.

את השמחה שלך בי הבוחר בחיים, את השמחה שלך ללוות אותי .

זה מחזק בי את האמונה שהכל אפשרי, זה מחזק בי את הידיעה שאת מה שארצה אשיג ,

פשוט להמשיך לחבור ללב, לסקרנות ולשמחה שמוציאה אותי לדרך , לדמיון שמאפשר לי לדמות בעיני רוחי את המקום הבא שאליו אני רוצה להגיע, את הדבר הבא שאותו אני רוצה לפגוש.

10 שנים עברו, אתה נמצא ואיננו ,למדתי שאהבת אב לבנו, בן לאביו, אינה הולכת לאיבוד.
 אין צורך להנציח, אין צורך לנצח את המוות

אנו מאמינים שנשמת האדם תמיד בעדו, גם בכניסתה לעולם וגם בצאתה. אין אקראיות במוות .

"היקום ונשמתי בעדי" - זו אמונה שהתחזקה בנו מאז אותה התרחשות כואבת ועצובה של לכתך במוצאי פסח לפני 10 שנים.

עשר שנים עברו, מה שהתחיל כאמונה הפך לידיעה עמוקה.
ותוך כדי בראנו יחד מעצים כמשפחה ותחיה שותפה מלאה לדרך, לאמונה, ליצירה, לדיבור הזה.

בתרבות האובדן שלנו בארץ יש מילים כאלה שנאמרו לנו בתחילת הדרך שלא התחברנו אליהן, כמו ש"הכאב אף פעם לא שוכח." יש אנשים שכמו לרגע מפסיקים לחיות, מותך דחף אותנו לדבוק בחיים , למדנו עם השנים שדוקא שם בצמתים הללו של מורכבות אנו נדרשים למצוא את שקט ולהזכר מה יקר לנו .

גם עכשיו בימים מורכבים אילו, אני חש שכולנו במשפחה הגרעינית הקטנה, תחיה, איתן ודניאל מאמנים את הלב שלנו שיוכל לקיים עצמו בכל נסיבות החיים ולהישאר שלם עם עצמו.

ההתרחשויות סביב בעולם, בארץ, בקהילה שלנו, במעגלים הכי קרובים, מעוררים הרבה חוסר אונים, עוצמת הכאב גדולה ומשתלחת, אילו ימים שמאמנים אותנו לבנות חוסן שאינו אטום , זו אמנות גדולה להמשיך את התנועה עם לב פתוח , ולדעת את המידה.

יאיר נתנת לי את הזכות לספר לעולם שאפשר אחרת ועכשיו. דרך התמונות אני לומד שיש עוד צורות להשפיע.
אני מקבל כל הזמן משובים מצעירים שמספרים לי על היופי , השמחה, האהבה שהם פוגשים בתמונות שמזכירות להם לעצור לרגע ובאמת לחיות.

כל יום של יצירה, כל יום של מפגש מאפשר לי לחוות שאפשר אחרת.

אני לא מוותר לעצמי לחבור למרחב המקודש של בין אדם לחברו, בתנועה פשוטה ותמימה מזכיר לעצמי ולאחרים שאפשר אחרת

אני מאמין שמה שנכון לי, נכון לעוד בני אדם, פשוט לחבור ללב, לחזור למקור.

אני גם שומע את קריאתם של אותם צעירים , המבקשים מאיתנו, דור ההורים, לתת להם תקוה שאפשר אחרת. הקריאה שלהם מהדהדת בתוכי ומלווה אותי ביום יום.

כמו שולחת אותי לברוא את המפגש הקסום הבא, את רגעי החיבור הפשוטים של נגיעה.

אני רוצה לחבר את איתן, את דניאל ואת כל אותם אנשים צעירים יקרים, לידיעה העמוקה שמתקיימת בנו , שהסיכויי לעולם אחר מצויי בכוח הבורא של כל אחד ואחד מאיתנו , בכוח החברות, בערבות הדדית של יום יום.

אתה נתנת לי את הזכות לחוות ולספר שאפשר אחרת,

אוהב אותך יאיר .



תגובות:



 דפנה ושיי: "נינו יקר, שי ואני קוראים את המילים מלאות ההשראה, ולבנו יוצא אליך, אל שניכם, אל משפחתכם.
כמה עוצמה יש בהתעקשות לבוא אל מעיינות הנפש ולהפוך כאב וגעגוע לעולם עשיר של אמנות ויצירה
יישר כוח,מחבקים באהבה, דפנה ושי "
,




 אסתי ואריה: "נינו ותחיה היקרים התחושה שיאיר מנחה אתכם לעבר חיים שיש בהם שמחה ומשמעות
מאוד עוברת בדברים שקראת,נינו.
גם קראתי בבלוג גם את הדברים שכתבת כשהייתם בעין חרוד, וגם שם זה ניכר.אני מאוד אוהבת מה שכתבת,פשוט,אמיתי,נוגע.כמוך..
וואוו.עשר שנים.אני לא תופסת שאנחנו כבר יותר מ- 3 וחצי שנים בלי נמרוד.
אני מניחה שזה לא נהיה יותר מובן עם השנים..
אנחנו,במידה רבה, כמוכם.מחויבים לחיים של טעם ושל משמעות,בוראים יום יום את המציאות,ויש ימים
שהמציאות הזאת מורכבת יותר מאשר ימים אחרים.שמחים שאנחנו איתכם על אותו נתיב.
שיהיה שבוע טוב והרבה אהבה, אסתי ואריה"

 מיכל: "נינו היקר כל כך, הדיבור שלך היה מלא תקווה והשראה לחיים טובים יותר.
האהבה גדולה,מיכל " 


"שלום נינו היקר
קראתי את דבריך וכמו תמיד חודרים ללב ונותנים השראה.
קראתי גם את ההסתעפות בבלוג שלך על אמא שלך ו... וואו!
מפעים לראות גלגולים של דורות ואיך איכות עוברת מדור לדור במשפחה
 כשבכל דור היא מקבלת צורה אחרת, אבל נשמרת במהותה.
אהבתי לך ולתחיה היקרה,
אסתי  אפל"

תקוה מולאי :"תחיה ונינו יקרים ואהובים , ליבי איתכם ואני שולחת את אהבתי לכם .
נינו הדברים שכתבת מלאים אהבה רכות ועוצמה מדהימה .
באים מהלב ונכנסים הישר ללב , מרחיבים את הלב והנשמה , ויחד עם הכאב משמחת הידיעה שאפשר אחרת ,
 אפשר לחיות חיים מלאים ומעצימים אתכם ואת הסובבים אתכם .
זה מרגש אותי ובהחלט מעורר בי השראה לחיות בעוצמה את חי , יום יום דקה דקה .
תודה לכם יקרים מודה על הזכות שאתם חלק מעולמי וחיי .
עדיין לא הייתי בתערוכה החדשה שלך , אך מהכרותי אותך ואת ליבך ועניך הרגישים אני יודעת שהיא מדהימה .
תבורכו יקירי אוהבת תקוה מולאי ".

תערוכה וירטואלית באתר בית הספר לאומניות בירושלים מוקדשת ליאיר

http://www.schooly.co.il/jerusalem-arts