כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שישי, נובמבר 21, 2025

קצת גאוה משפחתית מדובר בסיפור שכמעט ולא סופר.



קצת גאוה משפחתית מדובר בסיפור שכמעט ולא סופר. רגע לפני שהשערים ננעלו והחשכה ירדה על אירופה, אדם אחד הצליח ליזום ולהוציא לפועל מבצע הצלה נועז. בזכות תוכנית ה"העברה" שארגן ברגע האחרון, ניצלו חייהם של כ-2,500 יהודים מצ'כוסלובקיה. על הרכבת הזו היה גם מקס ברוד. בתיק שלו היו מוסתרים כתבי היד של פרנץ קפקא. בלי האיש הזה – ייתכן שהיצירות של קפקא, וחיים של אלפים, היו אובדים לנצח. לאיש הזה קראו ליאו הרמן.
ליאו היה בן דודו של סבי, הוגו הרמן. שניהם היו אנשי מעשה שפעלו בשותפות דרך ארוכה, כל אחד בדרכו. בעוד סבי הוגו התמקד בעשייה החינוכית והתרבותית ובעיצוב התודעה הציונית, ליאו פעל בזירה הפוליטית, האומנותית והארגונית כמזכיר "קרן היסוד". שניהם, איש איש בתחומו, הניחו את היסודות למדינה שבדרך.
התמונה צולמה ב-1935 בניו יורק, בקולנוע "אסטור", לאחר הקרנת הסרט "לחיים חדשים" (Land of Promise). זהו סרט שליאו הפיק ואף היה מעורב בבימויו. במרכז אלברט איינשטיין שהיה אורח הכבוד של ליאו הרמן, שני משמאל
אמש בניו יורק, האגודה להיסטוריה של יהודי צ'כוסלובקיה (SHCSJ) קיימה אירוע מרגש שמוקדש לסיפור הגבורה של ליאו ולדמותו המיוחדת.
תודה מיוחדת לחברי Martin Šmok שדרכו למדתי על כל הסיפור המופלא הזה. וגם תודה גדולה ל-Emmy Van Swaaij, חברתי מהולנד, שחשפה בפניי עולמות מרתקים ממסעה. הסיפורים והחיבורים המיוחדים איתם עוד יסופרו בהרחבה.






יום שבת, נובמבר 15, 2025

לכל הישראלים באשר הם, מעבר לים ולאוקיינוסים .



לכל הישראלים באשר הם, מעבר לים ולאוקיינוסים .
הלילה, לפני 87 שנים, ב-9 בנובמבר 1938, התרחש פוגרום "ליל הבדולח".
כחושבים על זה, רבים מדמיינים חיילי אס.אס. במדים. אבל האמת, כפי שעולה מהמחקר של פרופ' רחל אליאור ומהעדויות, מטרידה הרבה יותר. זה לא היה רק המשטר הנאצי. זה היה העם. הפוגרום בוצע על ידי העם הגרמני והאוסטרי – השכנים, האזרחים "הרגילים". יצחק מאיר ז"ל תיאר זאת במדויק: "זה היה הרחוב במלבושיו של יום יום... אנשים ונשים שניפצו... ורצחו לעיניהם של שוטרים ששמרו על הסדר של הרציחה".
ההסתה, שקדמה לכך שנים, חלחלה והפכה למורסת שנאה שרק חיכתה לאות להתפוצץ. וכשהאות ניתן, המשטרה נמנעה מלהתערב, ומכבי האש, במקרים מסוימים, אף ליבו את השרפות בבתי הכנסת.
אלו לא רק סיפורים. אלו העובדות היבשות:
1,406 בתי כנסת נשרפו או נהרסו כליל.
כ-8,000 חנויות ועסקים בבעלות יהודית נופצו ונהרסו.
מעל 30,000 יהודים נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז (דכאו, בוכנוולד, זקסנהאוזן).
האומדנים מדברים על בין 1,300 ל-1,500 יהודים שנרצחו בלילה עצמו ובימים שאחריו, כתוצאה ישירה מהאלימות, או שהתאבדו מרוב ייאוש.
אבל המספרים לא מספרים את הסיפור המפחיד באמת. הסיפור הוא על היהודים עצמם. יהודי גרמניה ואוסטריה של 1938 לא היו פליטים. הם היו אזרחים. הם האמינו, כפי שרחל אליאור כותבת, "לתומם שהם אזרחים שווים ראויים ומוגנים".
הם היו טובי המדענים, האמנים, הפילוסופים, הרופאים וחתני פרס נובל. הם תרמו למולדתם, שירתו בצבאה, ובנו בתי כנסת מפוארים מתוך ביטחון מלא בנאורות ובתרבות האירופאית. הם היו משפחות איינשטיין ופרויד, שטפן צוויג ופרימו לוי. והם חשבו, באמת ובתמים, "שלהם זה לא יקרה".
הם טעו. ברגע אחד, מגדל הביטחון הזה התנפץ לרסיסים.
וכאן אני חושב עליכם, הישראלים שבחרו לחיות מעבר לים. נושא שכואב לי בנפש. אני רואה אתכם משתקעים בברלין, בלונדון, בניו יורק, ומשכנעים את עצמכם שמצאתם מקום שקט, נאור, נורמלי. שאתם מוגנים. שאתם פשוט עוד אזרחים בעולם הגדול.
אבל ליל הבדולח מזכיר לנו בדרך הקשה ביותר את מה שהיהודים בגרמניה שכחו: כשהחברה מתחילה לחפש אשמים, כשההסתה הופכת לרעש רקע קבוע, כשהשנאה מרימה ראש – אנחנו תמיד, בסופו של דבר, "האחר".
הימים האלה, גם כיום, מזכירים תקופות חשוכות. ההסתה גואה, האנטישמיות מרימה ראש בגלוי בקמפוסים ובערים שנחשבו למבצר של סובלנות.
הלקח של ליל הבדולח הוא לא רק לקח על העבר. הוא צפירת אזהרה להווה. אין לנו ארץ אחרת. אין ולא יהיה לנו לאן לברוח.
אני מבין את הייאוש, את התסכול, את הרצון לחיים שקטים. אבל הבריחה היא אשליה. המקום היחיד בעולם שבו אנחנו לא אורחים הוא כאן. המשימה שלנו היא לא לנטוש את הספינה כשהיא חוטפת גלים, אלא להישאר על ההגה, לתקן אותה, ולהקים את הארץ שלנו מחדש.
צריך לזכור, וצריך להזכיר.
עגלת התינוק וינטג' שצילמתי ב2017 במוזיאון אוסקר שינדלר, קרקוב.
פעם הכילה חיים חדשים, תקוות, עתיד.
עדות אילמת לחיים שנגדעו.




יום חמישי, נובמבר 13, 2025

שמח לבשר שהשלמנו את מהלך העלאת ספר האמנות שלי "הר הרוח" לאמזון!



שמח לבשר שהשלמנו את מהלך העלאת ספר האמנות שלי "הר הרוח" לאמזון!

לצד המהדורה האנגלית, השבוע עלתה סוף סוף גם המהדורה העברית – בשורה מצוינת לכל חברינו הישראלים הנמצאים מעבר לים ולאוקיינוסים.
כל הפרויקט הדיגיטלי הזה לא היה יוצא לפועל בלי העזרה המקצועית והמסורה של שתי נשים יקרות:
תודה עצומה, ובראש ובראשונה, ל@Sigalit Eshetסיגלית עשת היקרה, שליוותה אותי במקצועיות ובסבלנות אין קץ בכל תהליך ההעלאה המורכב. סיגלית, דרך ההוצאה שלה "סיפור פשוט", עובדת כחברת הפקה שלוקחת חלום וקובץ וורד והופכת אותם לספר מוגמר – בין אם מודפס, דיגיטלי או באמזון. היא פשוט מגשימה חלומות לאנשים.
ותודה ענקית מתמשכת ל Yael Kotler Kalderonיעל קלדרון , חברתי האהובה והמעצבת המוכשרת בחסד , על העיצוב המופלא ועל הליווי לאורך כל השנים .
שבת שלום .







יום שלישי, נובמבר 11, 2025

יש תמונות שמתחילות את חייהן כתיעוד תמים של רגע.



יש תמונות שמתחילות את חייהן כתיעוד תמים של רגע, וככל שחולפות השנים, הזמן מטעין אותן במשמעויות חדשות, כבדות ומורכבות. זו בדיוק התמונה הזו.
צילמתי אותה אי שם בשנות ה-70, בסמטאות מאה שערים. הייתי אז צלם צעיר ב"מעריב", והתלוויתי לסופר עיתונאי לוי יצחק הירושלמי ז"ל. באותו יום, נכנסנו ל"חיידר" מראה ילדים צעירים, שקועים לחלוטין בלימוד, בהתלהבות ובריכוז שקשה למצוא במקומותינו. באותם ימים,ריגש אותי זו הייתה הצצה לעולם אחר, תמונה תמימה.
בימים אילו אי אפשר להתעלם מההקשרים שהזמן יצק לתוכה. הריכוז המוחלט והטהור הזה בלימוד התורה הפך להיות סמל ומוקד לאחד הוויכוחים הסוערים והכואבים ביותר בחברה הישראלית – סוגיית הגיוס.
יש רגעים בלימוד שבהם משפט אחד, שנכתב לפני מאה ושישים שנה, הוא לב העניין עבורי. אמש, בבית המדרש 'אלול', חוויתי רגע כזה.
אנחנו בשנה שעוסקת ב"חזונות". אמש המנחה שלנו היה שלומי פרלמוטר, שהוביל אותנו למפגש מרתק עם הוגה שנחשב לאחד מ"מבשרי הציונות", משה הס, והצצה לספרו המכונן "רומי וירושלים".
תוך כדי הקראה של מכתביו, ביקשתי לעצור את שטף הלימוד. בהתרגשות, אמרתי לחברים שזה משפט שצריך להיות חקוק על דלתו של כל בית מדרש וכל בית כנסת.
וזה המשפט:
"אַף מִלָּה אַחַת בְּכִתְבֵי-הַקֹּדֶשׁ שֶׁלָּנוּ לֹא תּוּבַן נְכוֹנָה, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ אֶת נְקֻדַּת-הָרְאִיָּה, שֶׁמִּתּוֹכָהּ יָצַר אוֹתָהּ הָרוּחַ-הַיּוֹצֵר שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁמִיעַ אוֹתָהּ לָעוֹלָם." (משה הס, "רומי וירושלים", 1862)
למה המשפט הזה כל כך יקר לי? ולמה הוא צריך להיות תלוי בכל בית כנסת? כי הוא הצהרה ברורה של הסרת המוחלטות והדוגמטיות מהלימוד.
המשפט הזה, להבנתי, אומר שקריאת כתבי הקודש לעולם לא יכולה להביא "אמת" אובייקטיבית אחת, אלא היא תמיד תהיה תלויה בהשקפתו של הקורא-הפרשן. זוהי הכרה בכך שכל אחד מאיתנו פוגש פן אחר של אותה רוח אינסופית, ואין פרשנות אחת מוחלטת.
לכן, זוהי קריאה עוצמתית לענווה, לכבוד הדדי בין פרשנויות, ולחיפוש אישי, אורגני ומתמיד.
ה"רוח היוצר" שהס מדבר עליו הוא, בעיניי, אותה נוכחות נצחית הנמצאת מעבר לזמן ומעבר למילים.
מי שכתב את המילים הללו במקור – בין אם משה, דוד או ישעיהו – לא ברא אותן יש מאין. אני מדמיין שהם הקשיבו, חוו, ואז "הורידו" או "תרגמו" את אותה רוח אינסופית אל תוך הכלים המצומצמים של השפה האנושית.
וכמו שהמציאות עצמה מורכבת מאינסוף הקשרים, כך גם התורה. זוהי המשמעות העמוקה של "שבעים פנים לתורה" – ההבנה העמוקה שאף פרשנות, ואף פן, אינם מוחלטים. כל אחד מאיתנו, כשאנו ניגשים לטקסט, פוגשים פן אחר של אותה רוח אינסופית.
התובנה המיסטית הזו משתלבת באופן מופלא עם הכוונה המקורית של הס. הוא טען שאי אפשר להבין את התנ"ך אם מתעלמים מה"רוח הלאומית" הייחודית של עם ישראל.
בדיוק את הרעיון הזה ימשיך ויפתח מרטין בובר (שהושפע עמוקות מהס). שניהם הבינו שהציונות אינה רק פתרון פוליטי, אלא מעל הכול – תחייה רוחנית. זוהי קריאה לגלות מחדש את אותה "נקודת ראיה" ייחודית, את אותו "רוח יוצר", שרק מתוכה נוכל להבין את עצמנו ואת המילים המכוננות שלנו.
מסע החזון שלנו ב'אלול', מבורך השמחה לגעת במילים האלה שעדיין בוערות ורלוונטיות כל כך. כמו מים חיים.




©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com