כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום שבת, נובמבר 01, 2014

אבי גם היה איש של קולאזים לא כאלה שתלויים במוזיאון



חזרנו משיעור של פרופ' אריאל הירשפלד "מקום ומקומיות " בבית לאמנות ישראלית ביפו .

הייתה הרצאה מרתקת. נגענו בין היתר בשירים של טשרניחובסקי, בהקשר הקשר הלא פשוט של האדם עם מולדתו. הדיבור שלו לקח את ה"אוזן הרעננה" שלי , ואת "העין שטרם שבעה לראות" למחוזות חדשים.


בספרו החדש "בית בגליל" כותב יאיר גרבוז, שאת יצירותיו אני מאד אוהב ועבודתו מעוררת בי השראה גדולה:
 " אני פותח את הספרים ומקבל מהם תרומת דימויים ותרומת איברים ותרומת סצנות ותרומת טקסטים והצעות לחיקויים .."

גם אני חש כך הרבה פעמים, הלב, העין והאוזן אצלי טרם שבעו ויש בי שמחה לפגוש

לב של אחרים ולקבל השראה גדולה מהם.

הנה כמה רגעים משבוע שהיה והיום הזה שנפתח בפני כמו קולאז'.

של הקשרים שנפרשים בפני, בפניכם.

ב1 לנובמבר 1983 נפטר אבא שלי גבי הרמן , אבא שלי אהב אותי מאד והא היה אבא

כזה שיכולתי להישען עליו בכל ולהתרווח, עצב גדול ופחד נחשפו בפני עם מותו בגיל 67 לפני 30 שנה.

המפגש הראשון שלי עם המוות, עבורי היה טראומתי ולקח זמן להכיל את שחוויתי

הימים היו ימי ראשית נטף, עשייה שיש בה המון חיים, יצירה, התחלה מבראשית.

בין היתר הוצאנו לאור וערכנו אז עיתון, "נטף סיפור אחר" .
היה לו תפקיד גדול לקשר ביננו לבין העולם התקשורתי שבחוץ שלא ידעו איך להתייחס אלינו כישוב אחר מהמקובל. היו שחשדו בנו כאינטרסנטים לנדל"ן.
אנחנו עלינו על הקרקע ממניעים כל כך אחרים , כמו סבי ואבי שהקימו בית וישוב בארץ גם אנו רצינו להקים ישוב וחברה אחרת, לא ויתרנו להביא את הלב התמים הזה למרחב.
 לעיתון היה גם תפקיד מקומי לחבר ביננו הראשונים שעלו על הקרקע .

חברתי היקרה דליה מגידו שבזכותה הגענו לנטף הקדישה בעיתון טור לזכרו של אבא.
היא קראה לו "האיש של הפטנטים "

בתחילת דרכו היה אבי איש צבא קבע רס"ן גבי הרמן ראש מדור תכנון ופתוח בחיל הספקה
אכן המציא הרבה פטנטים  כשהשתחרר ב1956 עשו לו חבריו אלבום של איורים ,
באחד האיורים בן גוריון נותן לו מענק על המצאת סגר למימיה צבאית  .
 וכך כתבה דליה :

"אבא של חבר שלי איש של פטנטים, תציג לפניו בעיה, והוא יגיד לך "כן כן" ומין זיק של שובבות עולה בעיניים העמוקות. אחרי כמה ימים יגיע איזה מין פטנט חדש. לסדר את העניין , משגע, האיש הזה נהנה לסדר את הבעיות .זה היה כמו משחק בשבילו , לא מרגיז , לא מעצבן, לא מעציב ,
והנה ... מחלה קשה ומות....
ואתה רוצה לפנות אליו שימציא איזה פטנט , משהו, אבל האיש הזה של הפטנטים הוא שחלה והלך מאתנו . אותי זה כן מרגיז, מעצבן, מעציב."

לצד היותו איש אשכולות מלא חכמת לב וידע , היה אבי גם איש של קולאזים לא כאלה שתלויים במוזיאון ,
קולאזים של פתרונות טכניים שבנה והרכיב כמו מלגו את כל צרכי ביתנו  וצרכי האמנות של אמא .

אבי תרם גופתו למדע , ואנחנו עשינו לו "פינת יקר בצל ההר "

בימים אילו נכנסנו לסידור עומק של ארונות ומגירות בביתנו , לוקחים על עצמינו להיפרד, לנקות.
המהלך הזה עבורי הוא כמו לפתוח דפים מספר חיי וחיי משפחתי, דפים שטרם נכתבו.

והשפע הזה שנגלה לוקח אותי למרחב היצירה האסוציאטיבי
 וכך נולדה גם יצירה שאני מאד אוהב שהערב תוצג בנמל תל אביב בפתיחה של תערוכה 100 שנה לדאדא.

עשיתי אותה לעצמי, את קלטות האודיו הישנות של בר המצווה שלי שנעשו אז על סלילים, פרקתי והנחתי יחד עם צילום של סבא שלי אבי אבא הד"ר הוגו הרמן וחבריו לאגודת הסטודנטים של "בר כוכבא " מפראג. לצדו הנחתי תצלום של סבתא וסבא שהכירו במלחמת העולם הראשונה. כל זה על מצע של עלי אלון מקדמת הבית הרי יהודה, היצירה עוסקת בזיכרונות והיעלמותם כמו רסיסי חיים שהיו גלולים להן במגירות הבית ובמגירות הלב ונשמרים נגמרים כמו עלי שלכת . ועכשיו בחלוף השנים מבקשים להשתחרר, לצאת לאור בחיבורים חדשים משחררים.

הכל יושב אצלי בלב ומתחבר, סבא, אבא, דאדא ,
באחת המגירות מצאתי גם מניות שקנה סבי של נמל תל אביב שהוקם אז,
והערב הוא יהיה שם בנמל בביתן 16 ביום האזכרה לאבי .
 ואנחנו נהיה שם לראות ולהראות עוד דף מספר החיים.

אבא שלי איננו עוד כבר הרבה שנים, התרחק עד מאד.
בסלון ביתנו תלוי ציור שנתנה לי אמי ליום הולדתי בפברואר 1984 חודשיים אחרי מות אבא.
בציור רואים את אבא ויאיר בן ה3 הולכים יחד לעבר הלא נודע. לימים יש בציור הזה כמו נבואה שהתגשמה,
 גם יאיר איננו , וגם הוא התרחק עד מאד ויש בעבודה הזו בנמל גם את יאיר ואת אבא ואת סבא. קולאז' משפחתי שהוא הרבה מעבר לאישי.

מזמין אתכם לבוא ולראות .





בסלון ביתנו תלוי ציור שנתנה לי אמי ליום הולדתי בפברואר 1984 חודשיים אחרי מות אבא.
בציור רואים את אבא ויאיר בן ה3 הולכים יחד לעבר הלא נודע. לימים יש בציור הזה כמו נבואה שהתגשמה,

אבי תרם גופתו למדע , ואנחנו עשינו לו "פינת יקר בצל ההר "



בתחילת דרכו היה אבי איש צבא קבע רס"ן גבי הרמן ראש מדור תכנון ופתוח בחיל הספקה

אכן המציא הרבה פטנטים

כשהשתחרר ב1956 עשו לו חבריו אלבום של איורים

באחד האיורים בן גוריון נותן לו מענק על המצאת סגר למימיה צבאית  .

עשיתי אותה לעצמי, את קלטות האודיו הישנות של בר המצווה שלי שנעשו אז על סלילים, פרקתי והנחתי יחד עם צילום של סבא שלי אבי אבא הד"ר הוגו הרמן וחבריו לאגודת הסטודנטים של "בר כוכבא " מפראג. לצדו הנחתי תצלום של סבתא וסבא שהכירו במלחמת העולם הראשונה. כל זה על מצע של עלי אלון מקדמת הבית הרי יהודה, היצירה עוסקת בזיכרונות והיעלמותם כמו רסיסי חיים שהיו גלולים להן במגירות הבית ובמגירות הלב ונשמרים נגמרים כמו עלי שלכת . ועכשיו בחלוף השנים מבקשים להשתחרר, לצאת לאור בחיבורים חדשים משחררים.


ויש בעבודה הזו בנמל גם את יאיר ואת אבא ואת סבא. קולאז' משפחתי שהוא הרבה מעבר לאישי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.

©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com