דורון צברי אל תשארו אדישים, יש אפשרות לשדר מציאות -לאזרחים יש הרבה יותר כוח מאשר פעם .

הלכנו לראות לשמוע אותו את דורון צברי במאי דוקואקטיביסט בסלון חברתי בגן החשמל . במקביל להתרחשות המרתקת הזו התקיימו במוקדים שונים בעיר עוד 14 סלונים חברתיים שונים עם אורלי בר לב דפני ליף  ברק  כהן ועוד אנשים יקרים כולם בנושאים חברתיים , מן הסתם אנשים שצריכים לקבל פרס ישראל על אזרחות,

היה מפגש מרתק ,תמצית דבריו אל תשארו אדישים , תתחברו לעוול שמפעיל אתכם רגשית ידע זה כוח בכל מקום שבו המערכת דופקת אותך זה בגלל שהם יודעים מה שאת לא יודעת אין פה משחקים ידע זה כוח. לכן המערכות לא שקופות ולא מעוניינות לחלוק ידע. תלמדו תחקרו ולכו להשפיע להשפיע המילים המדוייקות שלו בתמלול הבא, מעלה כמה רגעים מתוך החלק של שאלות ותשובות

שעלו , אנשים רצו לדעת , לקבל מתכון ,מה לעשות, איך עושים , האם יש סיכויי ,

דורון צברי : אני אומר תקנו בלטה – אני אסביר, אני לא מצפה שמי שפה יקום מחר בבוקר וילך לתקן את העולם. אני אגיד לך מה אני כן מצפה שאני אומר להילחם, ואת שואלת נכון וואלה מאיפה להתחיל.. לפני להילחם צריך לקבל החלטה אחרת זה שאת לא אדישה והדבר הבא- אל תהי סגורה תני לזה כח אל תהי מנותקת, יש הרבה אנשים שאומרים עזוב אני לא רוצה לשמוע חדשות זה רק עושה לי רע ברגע שאתה בוחר עמדה עם הגב למציאות המציאות תנשך אותך במקומות כאלה ואחרים. ולכן אם אתה רואה את עצמך אזרח אז בוא קודם כל תחליט להיות מעורב, לקרוא לא משנה איפה בפיסבוק .. זה לוקח זמן זה קצת עבודה ג'ורג' אורוול אמר שנדרש מאבק מתמיד כדי לראות את מה שמתחולל מתחת לאפך. מה זה אומר מתחת לאפך זה להתרחק ולהתבונן ולא ישר לפעול ברמה יותר עמוקה את צריכה להבין מה קורה מתחת לאף שלך בכל מני רמות זו עבודה זה מאבק מתמיד. קודם כל לקרוא. אני קורא הארץ ,להבין איזה כוחות מופעלים על העיתונות החופשית בישראל כרגע כוחות עצומים של למנוע ביקורת למנוע את האפשרות שלך לדעת ולהבין מה קורה. איפה את רוצה לפעול אני לא יודע אני רק מבין שכל אחד צריך לפעול לתקן את הבלטה במה שאכפת לו אני לא מצפה (לתקן עולם).. גם לא להיות אדיש ולא להגיד זה בעיה שלהם. שלב ראשון לא להיות אדיש שלב שני לקרוא והשלב שיותר חשוב כדי להיות אזרח הוא להתפקד למפלגה אם אתה איש שמאל תתפקד לעבודה או למרץ ואם אתה איש ימין תתפקד לליכוד ולבית היהודי (ומה עם לפיד?) אין להם פרימריז זה לא מפלגה דמוקרטית. גם בש"ס אין פרימריז . איפה שיש מתפקדים שיכולים לבחור את המועמדים שלהם תתפקדי ותבחרי נכון גם בעירייה גם פה ארבע קדנציות לחולדאי זה כמו ביבי כל מי שככה בתפקיד חייב ללכת. ביבי מתחיל לא לקלוט את המציאות אז להתפקד. כשיש פרימריז תבחרי אנשים טובים. ותחליפי אנשים רעים. בכל תקופה בהיסטוריה אנשים כמונו חיו בתנאים הרבה יותר קשים."



שאלה בקשר לתעוד איך בצורה זולה אפקטיבית לאזרחים הפשוטים לא לעשות סרטים

דורון צברי : המציאות של היום בכל סמרטפון יש מצלמה המציאות של היום היא מטורפת יש אפשרות לשדר יש מציאות , אתה ראית לפני חודשיים שוטר הרג שחור והבת זוג שלו צילמה את זה באוטו ,ראית את זה בפייסבוק? זה הצית מהומה בכל ארה"ב האפשרות שלך לתעד חוסר צדק או עוולה בסמרטפון, מספיק שתביא 30 שניות טובות לא צריך לעשות סרט. אתה לא מבין עד כמה זה מופץ מהר, דווקא היום לאזרחים יש הרבה יותר כוח מאשר פעם גם ברשתות החברתיות גם באפשרויות להפיץ מידע ולחפש מידע. גוגל מה שאתה רוצה להבין שים 8 שעות בגוגל זה יקח אותך רחוק לעומת ללכת לספריה. כל מה שאתה רוצה להבין יש בגוגל . ידע זה כוח בכל מקום שבו המערכת דופקת אותך זה בגלל שהם יודעים מה שאת לא יודעת אין פה משחקים ידע זה כוח. לכן המערכות לא שקופות ולא מעוניינות לחלוק ידע.

כל צילום הוא סיפור שלוקח למקום אחר- סדרה מהחיים .

צילום רחוב- מרתק , ערב ,שוק לוינסקי , 

אשה יושבת לבדה על כסאות בר בחומוס גרגר הזהב

שובה עין , בעודי חונה , כבר התרחשות אחרת , יש בעל וילד . 

אחרי הכרות דיבור לב יש הסכמה , יערית והדר ובנם ,רגעים עם משפחה צעירה .

 בבית מול המחשב - אוצר את מה שהיה , מורכבות בבחירה 

כל פריים שצילמתי משדר משהו אחר , 

מה אני רוצה לומר כאן ? להראות ? 

החיים כל כך תלויי הקשר 

ואתם מוזמנים לומר מה שעולה בכם כל צילום הוא סיפור שלוקח  למקום אחר 

2/9/1980 יאיר הרמן

Maya Gelfman :" אתם אהבה שמכילה הכל, חיים ומוות. שברון לב וקיום, יופי ואכזריות, שמחה ופשטות, מורכבות וקסם. " 

יָאִיר

אֲנִי שוֹמֵעַ

שֶבְּתוֹךְ הַזִּכָּרוֹן שֶלְּךָ

שוֹכְנִים אוֹתָם דְּבָרִים

שָעֵינֵינוּ לא יוּכְלוּ לִרְאוֹת

אוֹתָם דְּבָרִים שָנָּעִים

כְּמוֹ הָרוּחַ בֵּין הָעֵצִים

וְנוֹגְעִים בַּנְּשָמוֹת שֶלָּנוּ

בִּלְתִּי נִרְאִים, כְּמוֹ רוּחַ קַיִץ קַלָּה

כְּמוֹ צֹפֶן, אֶתְגָּר לִשְבִירָה

בְּשָׂפָה שֶעוֹד לא דֻּבְּרָה.

יָאִיר

אֲנִי שוֹמֵעַ

שֶאַתָּה בֵּין הַכּוֹכָבִים

נָע כְּמוֹ קֶרֶן אוֹר

דֶּרֶךְ אֲפֵלַת בַּעֲרוּתֵנוּ

אֲנַחְנוּ צוֹפִים בְּךָ, מְצַפִּים לִתְשוּבוֹת

לַשְּאֵלוֹת שֶעוֹד לא נִשְאֲלוּ 

וּבַפִּתְאוֹמִיּוּת שֶבָּהּ הָלַכְתָּ

לְלא סִבָּה, לְלא הֶסְבֵּר

אֲנַחְנוּ נִשְאַרְנוּ כָּאן לְבַד

בַּעֲנְוָה לְנַסּוֹת וּלְהָבִין

מַדּוּעַ עָלֵינוּ לְקַיֵּם 

אֶת תַּפְקִידֵינוּ עַל פְּנֵי הַבָּמָה הָרֵיקָה הַזּוֹ

וּמֵעוֹלָם לא לִפְגֹש, אַף לא לִרְאוֹת 

אֶת כּוֹתֵב הַמַּחֲזֶה, וְאֶת יָדוֹ הַמִּסְתּוֹרִית

שֶמוֹתִיר אוֹתָנוּ מְבִינִים פָּחוֹת, 

לא יוֹתֵר.

רוסטי וורהורסט

תרגום :עוזי בן צבי וגלי לוי.

יאיר הרמן 2/9/1980 -26/4/2000

איריס ארז ::: לוקאלי ::פסטיבל צוללן

הלכתי לראות את חברתי היקרה איריס ארז מתאמנת, יוצרת את העבודה החדשה שלה ::: לוקאלי ::

איריס:" כמי שעברה מן העיר אל הכפר, מן החוף אל ההר, מן הבועה אל קו התפר, מן הרווקות אל האמהות אני מבקשת לבדוק איך המרחב פועל עלי והופך אותי למה שאני. 

מה בין גיאוגרפיה, דמוגרפיה טופוגרפיה והגוף הפרטי. 

איך המרחב מבנה את הדרך שבה הגוף פועל עליו ובתוכו? "

::: לוקאלי :::פסטיבל צוללן מציג בכורה של איריס ארז
מידע נוסף: http://www.diverfestival.com/3-5
<<< חמישי 22.9 21:00 >>>
תיאטרון ענבל, מרכז סוזן דלל

הילה ויונתן / אלבי / 2016

אותו תיעוד עומק של חיי צעירים בדרום תל אביב מפגיש אותי בחלק מעבודה עם אותם אנשים מפגשים אקראיים בתחנות שונות בחייהם, וזה מרגש כמו בסרט
Hila Gluskinos נפגשנו באלבי לראשונה עת היתה טרום לימודים,התפרנסה משמירה וטיפול בילד - אמש נפגשנו אותו מקום, זמנים אחרים,
הילה סיימה ניסן נתיב שחקנית , לצדה יונתן חבר , קצת דיברנו הרבה צילמתי , הנה כמה מהסדרה מפגש משמח.

אורטל בן דיין / פורטרט של אשה

צריך לדבר על 48 " יש לדבר בכנות על ההיסטוריה של הסכסוך, על שתי נקודות הזמן הקריטיות הללו, שלא ניתן להפריד ביניהן".

הדיבור של ניר שלם ושקול ,הוא לא בא עם אג'נדה שמאלנית , בכישרון ובחוכמה מבלי להתערבב הוא מביא את המציאות שנתגלתה בפניו במסע.

                                    ניר ברעם / תיאטרון בחצר / על ספרו מסעו "הארץ שמעבר להרים" 

הדיבור שלו לאורך כל הערב מדגיש את המציאות המשתנה ,הדיבור כמו הספר כל כך רלוונטי במציאות שהמידע המשודר ומתוקשר לא משקף את הרחוב ואת המתקיים.
חזרנו הביתה עם רצון לקרוא ספר זה ותודה גדולה לניר ברעם .

ניר ברעם עשה מעשה , הלך לשמוע מה אומרים האנשים שגרים בשכנות לנו בארץ הקרובה כל כך פיסית ורחוקה כל כך מתודעתנו מחיינו. 

ארץ גדולה, שרובנו הישראלים לא ממש יודעים איך מתנהלים החיים שם. פגשנו איש אמיץ, כנה, שעשה מעשה, יצא למסע בשנים 2014 -2015
קשה לסכם ערב מרתק שכזה –מומלץ פשוט לקרוא ספר חובה זה .
בהקדמה לספרו "הארץ שמעבר להרים", מסביר ניר ברעם מדוע בחר לצאת למסע : "בשנים האחרונות הזעזוע, האדישות, הייאוש נהפכו למטבע שחוק בדיון הציבורי בישראל ובעולם. דומה שהכל כבר נאמר. 

אבל הדבר המפליא ביותר בכל זה הוא עד כה לרוב מוחץ של הישראלים (והאנשים בעולם) המדברים על הסכסוך מהרגע שעמדו על דעתם, אין מושג איך מתנהלים החיים בגדה המערבית, השטח שהוא לב המחלוקת.

 רובם לא ביקרו שם, יש ישראלים שהיו שם כחיילים בצה"ל ודי מזמן, ונדמה שאנחנו כבר מדברים על מקום תאורטי, מעורפל, המשורטט בדמיוננו הפוליטי, ממש כמו המקומות שבהם מתרחשות מלחמות האזרחים בסוריה או בקונגו".

הדיבור של ניר שלם ושקול ,הוא לא בא עם אג'נדה שמאלנית , בכישרון ובחוכמה מבלי להתערבב הוא מביא את המציאות שנתגלתה בפניו במסע.
ניר שואל כמעט כל אדם אתו נפגש שאלות שהתעייפנו לשאול או לשמוע. המסע שלו הוא תחקיר עומק רציני נוקב ומרגש שעולה מרצון כנה להכיר ולגלות. התמונה העולה מורכבת, קשה לשמוע עד כמה התרגלנו לכיבוש, לעוול מתמשך, לאפרטהייד שקיים בגדה. כמו יאיר אורון בספרו "שואה תקומה נכבה" וכמו אורית  פרלוב  מומחית לענייני רשתות חברתיות, חוקרת את הלכי הרוח והמגמות באמצעי המדיה החדשים במדינות הערביות כחלק מעבודתה במכון למחקרי ביטחון. גם ניר חוזר ומדגיש שהמפתח לסכסוך הוא בהכרה ש- 48 זו נקודת ההתחלה.
"העובדה שכל צד לכוד בתוך סיפור 48 שלו ולא מכיר כלל בסיפור האחר , שוללת את קיומו של דיון מקיף בין שני הצדדים בשאלות היסודיות של הסכסוך בישראלי פלשתיני ".
כמעט כל פלסטיני ששוחח עם ברעם מזכיר את גירוש משפחתו מ-48. הסכסוך לא התחיל ב- 67, יש כאן "אי ההבנה היסודית בין שני הצדדים." זו מסקנה חד משמעית שעלתה שוב ושוב בשיחותיו עם מאות אנשים , צריך לדבר על 48 " יש לדבר בכנות על ההיסטוריה של הסכסוך, על שתי נקודות הזמן הקריטיות הללו, שלא ניתן להפריד ביניהן". אין ספק שזו שיחה קשה לכולנו אבל היא המפתח.
עוד מעט יציינו 50 שנה לכיבוש של 67 ועדיין נמשך מאמץ ההשכחה המכוון של 48. ניר מחדד בין היתר את ההבחנה שהמשפחה הפלשתינאית התפרקה ב48 , לעומת 67 שעברו משליטת ירדן לישראל. בהמשך הערב נשאל האם הפלסטינים יוותרו על זכות השיבה? לא סביר שזה יקרה הוא משיב .לצד זה הוא מציע שיקום מנהיג ישראלי יעלה לרמאללה ויפנה לעם הפלסטיני בהכרה בנכבה
זה יחזיר את האמון והכבוד האבוד. 

"העובדה שכל צד לכוד בתוך סיפור 48 שלו ולא מכיר כלל בסיפור האחר , שוללת את קיומו של דיון מקיף בין שני הצדדים בשאלות היסודיות של הסכסוך בישראלי פלשתיני ".

הוא מספר שפלסטינים ויהודים ישראלים כאחת ציינו שוב ושוב באוזני ברעם  את מה שהיה פעם, כלומר − הדו-קיום המסוים שכן שרר בעבר ש נפסק "מאז הסכמי אוסלו וההפרדה". אין אמון שוב ושוב עולה אמת עצובה זו שאין אמון .
"מודל ההפרדה בין יהודים לפלסטינים קרס גיאוגרפית, דמוגרפית, פוליטית. כעת השאלה היא, איזה מודל פוליטי יכול להחליף את מודל ההפרדה?".
הדיבור שלו לאורך כל הערב מדגיש את המציאות המשתנה ,הדיבור כמו הספר כל כך רלוונטי במציאות שהמידע המשודר ומתוקשר לא משקף את הרחוב ואת המתקיים.
חזרנו הביתה עם רצון לקרוא ספר זה ותודה גדולה לניר ברעם .

כמו אמרה סמוך על הלב שלך

ציור של אימי ליאורה הרמן ימים אחרונים לחופש הגדול +סיפור.

בד"כ בחופשות בילינו בבית ברמת גן , בונים מודלים מחומרים שונים, כפר ערבי מפלסטלינה, ספינות מגפרורים, ועוד ועוד מלאכות אומנות .

מעלינו בר"ג היה גן הקופים, ואמא הציע באחת החופשים שארשם לקיטנה, 

ביום הראשון בערך שעתיים אחרי,ממש התבאסתי מהבלאגן שהיה שם וחזרתי הביתה , אמי קיבלה אותי בחיבוק ובאהבה ,שאלה "למה חזרת? " סיפרתי לה על שהיה ושאין בי שמחה להיות שם.

אמא הקשיבה ואז ניגשה לצלצל לקיטנה , "שלום רציתי לשמוע מה שלום בני? , זה היום הראשון ואשמח לדעת איך הוא מסתדר אצלכם?"

"שלום לך" ענו לה ,"כבר נלך לבדוק מה שלומו " .

היתה המתנה קצרה , ואז חזרו ואמרו לאמא , "הוא משחק בשמחה עם הילדים האחרים , הכל בסדר,..." .(מדברים על קיטנה בשנות השישים )

אמא חיבקה אותי ואמרה ,כל כך שמחה שבחרת לחזור. 

זו היתה חוייה מכוננת עבורי .לימים הבנתי שהיה שם מסר אוהב ומחזק כמו אמרה אמא סמוך על הלב שלך .

RUMI- Come Whoever You Are

איתן בני ושירה נכדתי - תיאטרון בחצר משתתפים בהכנת הערב מופע רומי 

מופע רומי- בואו באשר תהיו RUMI- Come Whoever You Are תיאטרון בחצר מסע של מוזיקה, סיפור, שירה, מחול ויין, אל רוחו והווייתו של ג'לאל-א-דין רומי.

בהזמנה לערב נכתב "בואו בשאר תהיו " ,עבורי אילו ימים של מורכבות מסדר אחר , לומד לזהות את השעור הנוכחי בבית ספר של החיים ,יש שם מורה שמבקש ממני לדייק בניסוח השעור , מתוך רצון לשמוע באתי גם לערב הזה , באתי פתוח לשמוע , לחבור, לחוות , וכמו בחיים גם בערב הקסום היתה מורכבות עבורי מתוך שהחיבורים של שירה המדוברת והשירה הנגינה והמחול היו בתדרים שונים , ואולי זה כשלעצמו היה שעור בחיבור . בסוף הערב הוזמנו יחד עם הקהל הרב להוציא קלף מתוך חפיסה שפוזרה ביציעים, בקלף שבחרתי כמו בשאר הקלפים צוטט רומי :" להיות בן אדם זה כמו להיות מלון אורחים ,כל בוקר אורח חדש .שמחה , דכאון, רשעות, מחשבה חשוכה, בושה ,רוע לב . קבל אותם בדלת בבת צחוק. הכר תודה לכל מי מגיע כי כל אחד מהם נשלח כמדריך מן העולם שמעבר .

נתנאל  שר לשירה , מילים  פשוטות  שמספרות על הרגע בו עזרה לאביה לחלק יין לערב שיהיה , שר לה על שמלתה הוורדה
 רגע קסום של סבא מאושר .

"תש כוחה של חמה " היא אמרה לי .

יש צילומים שזוכים מקבלים התייחסות גורפת , גל תגובות מרגשות מקשת של אנשים נפלאים .

 עבורי זו שמחה גדולה ,תערוכה ביום ,שזוכה למבקרים רבים .

Sigal Roth: מטריף

: Esti Belfer :  מדהים בשקט ביופי ומעבר לזה.תודה.

: Daniella Dahan מהמם....וואוו...

: Elinor Dori נהדר!

Ariela Widzer : מאוד

Ofri Akavia : מקסים!!

: Eldad Rafaeli :  יפיפה

עמי סיאנו : ציור יפה

: Ibtisam Mara'ana אוף! מדהים

Varda Carmeli : נהדר

Edna Shemesh: נפלא. לירי מאוד.

: Bella Zaichik מקסים

Oren Yevnin : אחד הטובים

Chava Mamou : אכן תש כוחה....

Holiday Pictures / נטף/ יומנו של סבא

Ydessa Hendeles / From her wooden sleep

Ydessa Hendeles: From her wooden sleep/ תערוכה מרתקת בביתן הלנה רובינשטיין

רגעים/ ט' באב / HaMiffal פרויקט של קבוצת בית ריק.

תשעה באב אחר / אירוע אמנות בסימן מפגש עם האחרות של האחר.
לא עוד מכנה משותף, לא עוד "האחר הוא אני". כולנו אחרים, כולנו סוד."

  סמדר שפי  "החלון" :" במקום פועלים מעל מאה ושלושים אמנים שחלקם מציגים עבודות אוטונומיות, מוסיקאים, מעצבים, אדריכלים אנשי תיאטרון אחרים עסקו במחקר היסטורי על הבניין או בשיקום תשתיות המבנה, יצירת מעבדה לחקר חומרים, קפיטריה ופינות חמד בגינה המקיפה את הבית. במילה פועלים הכוונה לכך שהם יוצרים שוהים ולעיתים ישנים במקום, עורכים בו פעילויות מתוכננות שמתפרסמות באתר ה”המפעל” או מתרחשות כיוזמות ספונטניות."

" החלון" סמדר שפי :" במהלך מפתיע הציעה חברת בת עירונית לאנשי הקבוצה לקבל את המבנה העותמאני היפיפה שעומד ריק כבר כמה שנים, ממש בצמוד לבניין מלון וולדורף אסטוריה, ולהפעיל בו מרכז תרבות זמני . עם תקציב של 600 אלף ₪ (הקבוצה אינה נושאת בעלויות חשמל וארנונה ) מדובר במקרה נדיר בו הממסד חובק יוזמה אלטרנטיבית וזאת בלי להתערב בתכני המקום. התקציב של הקבוצה משמש לפעילויות השונות".

,טל בן חמו מהגרעין המייסד של קבוצת בית ריק ",שהשייכות אליו אינה בבחינת תפקיד או עמדה “רישמית”.

יש קסם במקום הזה ב"המיפעל " , התרחשויות רבות מגוונות קהילה מעורבת
פלורליזם בהתגלמותו, אמש היינו בערב שהוקדש לאחר שהוא אחר
הסתובבתי בתוך ומחוץ לבית , מתבונן, סופג, מתעד , בעיקר נהנה .
אנשים יפים שמתחברים ליצירה משותפת ,לנתינה גדולה, נדיבות בשפע
דפדפנו/כתבנו יחד דף בדברי ימי קבוצת הבית הריק .

 אביגיל שפרבר  העלתה קטעים מהסרט שלה "תקופת מבחן" וביקשה לבחון יחד עם הקהל את ה"אחרות" של עצמנו.
את הסרט תקופת מבחן אביגיל התחילה לצלם כחלק מהתמודדות עם פרידה מבת הזוג וגידול הילד המשותף.
" במקביל,משפחתה הדתית-ירושלמית נאבקה ב"שדים" שמאיימים להכניע את אחותה אריאלה. אריאלה, נערה אתיופית, אומצה על ידי הוריה, הרב דניאל וחנה שפרבר, בהיותה בת חמש. ילדה עשירית, עם תשעה אחים, שכל אחד מהם בחר את דרכו הייחודית. אריאלה הביאה את המשפחתי להתמודדות עם קשיים מסוג אחר לגמרי: אלכוהול, גנבות ובית כלא. האם סיפורה של אריאלה הוא סיפור עם סוף ידוע מראש? האם תוכל לקבל ולהכיל את האהבה והדאגה העוטפים אותה? והאם נצליח לאהוב אותה ללא תנאי?
תיאור של הקשרים השבריריים המתחברים למשפחה."