"מסמך שחיברתי ונתתי בידיו של ראש-הממשלה שמעון פרס - כבר ברגע הראשון שבו התיישב על כיסאם של בן-גוריון, אשכול, בגין והאחרים ! "

הפוסט של ‏בועז אפלבאום‏

בועז אפלבאום

28.5.2026
זהו שלל עצות הכרחיות - של רל"ש ראש-ממשלה בדימוס - הניתן פה לראשי-הממשלה שיבואו אחרי המניאק שכיהן לפניהם...
מדובר בקטעים מן המסמך שחיברתי ונתתי בידיו של ראש-הממשלה שמעון פרס - כבר ברגע הראשון שבו התיישב על כיסאם של בן-גוריון, אשכול, בגין והאחרים !
כמו -
1. ראש-הממשלה, ראוי שיקפיד בראש-ובראשונה על 'פדגוגיה דמוקרטית' - כלומר: לא די שממשלה דמוקרטית תהיה צודקת, היא צריכה להיות מסוגלת, לגרום לעם - להבין שאכן היא צודקת במעשיה לטובתו !
2. אני מניח על שולחנך - שמעון - את 'הצוות המנצח', ספרו של פט ריילי, מאמן הכדורסל האמריקני המצליח. הוא מסביר פה איך הוביל את ה'לייקרס' ל-5 אליפויות... כשחלק מן המסקנות הן -
א. הקבוצה [הממשלה...] חייבת ללמוד שהמצויינות איננה יעד סטטי - אלא תהליך של שיפור מתמיד / דינמי.
ב. תחושת השאננות & השחצנות של השחקנים [השרים...] אחרי לקיחת האליפות [הניצחון בבחירות...], היא מתכון לכישלון.
ג. כדי להגיע להישגי פסגה, איתרה הקבוצה [הממשלה...] את נקודות התורפה שלה-עצמה, שבגללן הפסידה את האליפויות [הבחירות...] הקודמות. וכך בחרה מתוכן, 5 מתוך 15 אפשרויות, ואז דחקתי בכול אחד מן השחקנים [השרים...], להשיג שיפור של אחוז אחד בלבד בכול אחת מן ה-5... התוצאה הייתה - שהשגנו שיפור של 60% בביצועינו !
3. הסוציולוג האמריקני-איטלקי כתב לא מזמן על "עלייתו של המעמד החרד..." בדמוקרטיות המערביות. למעשה חוברים כאן אנשי המעמד הבינוני לאני 'הצווארון הכחול' - כאשר המשותף להם היא תחושת חוסר-הביטחון לגבי עתיד תעסוקתם והכנסתם.
אסור בתכלית האיסור ש'המעמד החרד' בישראל, יתפוס את הממשלה החדשה, כמין 'אויב הציבור': מנוכרת לפחדיו; עסוקה במניפולציות כלכליות; מסוכסכת בתוך עצמה ובלתי קוהרנטית בעשייתה; ממשלה - הכופה על הציבור - שינויים מיבניים ונורמטיביים, מבלי לבוא איתו בדברים, מבלי לקיים איתו דיאלוג מתמיד... הסברה ותהליך שיכנוע.
4. על ראש-הממשלה גם לארגן לשרים, פעילויות של דינמיקה קבוצתית - וכך גם לגבי חברי-הכנסת של הקואליציה... תדרוכים מדיניים וכלכליים; פגישות גיבוש חצי-חברתיות; על ראש-הממשלה גם להקפיד ולקיים תכתובת אישית עם השרים, ועם הח"כים של הקואליציה...
5. ראש-הממשלה, כמו שהוא יכנס ב'בלפור', התייעצויות מדיניות וכלכליות וביטחוניות - ככה עליו לזמן אצלו חבורה סולידית ורצינית שתורכב מ-: פסיכולוג חברתי; ממשווק פוליטי; מעורך סקרים; ומפוליטיקאי-שטח [היום הייתי מוסיף גם: מומחה רשת...] - הכול כדי שהללו ירפדו את מסלול הפעולה של הממשלה - כדי למנוע הנחתות, כדי להכין את דעת-הקהל לצפוי; וכדי להוציא את הרוח ממפרשי האופוזיציה !
6. 'מסתורין'. הוא סוד הכוח השלטוני ! אסור לראש-הממשלה להתראיין בכול אירוע אקראי [היום הייתי מדגיש: לא כמו טראמפ...], או בלובי של מלון, או בחגיגה סקטוריאלית. הופעותיו חייבות להידלל באופן כסחני - וכאשר הוא כבר מופיע, אזי כמעט אך ורק ב'אקווריום' ולא כתלמיד שנתפס בקלקלתו !
7. מאידך-גיסא, על ראש-הממשלה, לנהל דיאלוג מתמיד עם העם: לפעמים אלו הם מאמרים בעיתונות, גם בעיתונות העולם. לפעמים אלו הם ראיונות-טלוויזיה עם ילדים ובני-נוער, עם משפחות שכולות, ולא אחרון-אחרון: עם אמנים, סופרים, אנשי-אקדמיה - ובמקומותיהם-שלהם, ב'אורוותיהם'... [היום עוד הייתי מוסיף: השתתפות ב-פודקאסטים, על סוגיהם המגוונים והפופולאריים ביותר !].
8. אני מציע גם שראש-הממשלה יקיים קו-טלפון פתוח / שיחות משודרות [היום הייתי מציין: ברשת...] ברדיו - אחת לחודש - טלפון שמספרו ידוע לאזרחים - ויענה דרכו אישית לפניות של אזרחים סובלים, אנשים מתקשים, אנשים שואלים, פגיעים... כאשר כל בקשה נרשמת, נבדקת וזוכה לטיפול !
9. שמעון: אתה אף חייב לעבוד הרבה מאוד עפ"י תחושות-הבטן שלך; הן סיסמוגרף אמין שכבר הוכיח את עצמו לא אחת ולא שתיים... וכדי להוציא אותך פסיכולוגית - מבדידותך - בדידותו של 'קודקוד', רצוי שתקשור את עצמך - רגשית וערכית - לקודמיך: לבן-גוריון, לאשכול, לבגין... יש בכך משום שידור של המשכיות, של מסירת השרביט, של הענקת לגיטימציה מתמשכת, של רציפות היסטורית / כמעט-שושלתית !
10. בסיכום, שמעון, אתה צריך לאמץ לעצמך את האסטרטגיה של הנשיא מיטראן: לא ריצה מוגזמת וחסרת מנוחה, אלא נינוחות ומכובדות; לא זריקה של 1000 רעיונות ו-1000 רפורמות - בכול בוקר רענן - אלא פיתוח מודרג של שינויים... מנהיג הנוהג אחרת, מתיש את עמו ! מנהיג הנוהג אחרת - איננו מאפשר לעמו - להסתגל, להתרגל...
דינמיות מופרזת מתפרשת - שמעון - כתלישות רעיונית; כחוסר-ביטחון עצמי, שלא לדבר כבר על כך, שהעם חש במצב כזה, כאילו מערבלים אותו, כאילו הוא נסחף ללא שליטה - קרוע ומבולבל !
סדר-שלבים הדרגתי, איטיות מחושבת, אי-התגודדות - מצטיירים כאיתנות, כמוצקות וכעוצמה אישית מתחייבת !
ולבסוף -
נינו הרמן האהוב - איש המצלמה העילוי - הוא צלם התמונה פה, שנלקחה ממש בשעות הראשונות לכניסתנו אל ה'אקווריום', הוא יום ו' ה-13 בספטמבר שנת 1984.