אנחנו במגדל בנוה צדק קומה 30, מבט על הרחובות על החיים, גם בתוך גם מחוץ גם מעל = פרספקטיבה.
נולדה שיחה מרתקת,
הכרות מעמיקה ביננו שמבקשת גם לנסח ,להבהיר איך להיות מי שאנחנו בצורה הכי מדויקת לנו
ומן הסתם לנתינה שלנו.
יש ביננו הרבה נקודות משיקות, אני תמיד אומר לעצמי ליקרים לי : "תדעו שבחיים האלה כשפוגשים קיר ונראה שאין מוצא- יש תמיד דלת נסתרת שתמצאו אותה –אף פעם לא להרים ידיים תמיד תמצא הדלת ".
היא מבקשת להפגיש את בן האדם עם הקיר שלו, מבקשת ממנו להתמסר להובלה שלה,
לעזור לאדם להיות מי שהוא בצורה הטהורה ביותר, ההקשבה שלה כמו הדיבור, כנים מאד ונובעים מרצון עמוק להעצים.
היא באה למפגש ממקום טרי ההפך מ *יודעת*,
"דרך תגובותיו ועולמו של האדם אני יכולה לחפש אתו ביחד את השביל הנכון לו. ולרגעים, היא מוסיפה:
"ברגע של שקט, כשאין תשובות, הראש חוזר לעבוד, ואיך זה שאין לי תשובות ואז נזכרת שהמודרך הוא המדריך. חוזרת להיות מובלת. ההסכמה לא לדעת מאפשרת חיפוש, מאפשרת הקשבה."
זה היופי בשיחה שלנו וגם במוכנות שלה לחשוף ולהיחשף תוך כדי תהליך ההובלה.
זו מנהיגות שמבקשת התמסרות שלמה לרגע .
לשיחה מצטרפת גם תחיה, ואני עובר לצלם קצת .
מביט באילה,בשמש רבת הפנים הזורחת ממנה, מאז נפגשנו לראשונה עברו הרבה שנים,
ניכר עליה שהדרך שעברה פיתחה בה ורוממה את כוחותיה וכישוריה,
לאורך כל השיחה מנסה להתיר כל חוסר בהירות או איזו שהיא אי הבנה,
אין תחליף לחוויה הזו של להיות פתוח לאשר מתגלה בשיחת העצמה כזו
ואין מילה שתוכל להחליף את זיכרון פעימת הלב המלא תודה לכל מתנת חיים כזו שנגלית.
