דפדפתי ב"דרכון לנוסע בזמן" של יגאל אריכה.
העין נעצרה על האזהרה הפשוטה, מפני האופן שבו תחזיות עלולות לצמצם לנו את מרחב הבחירה ולהפוך לנבואה שמגשימה את עצמה.
מתוך הבנה שמתרחשים סביבנו דברים גדולים בהרבה ממה שאנחנו תופסים ברגע הזה.
הרצון לראות תמונה רחבה יותר.
באסטרולוגיה הסינית קוראים ל-2026 שנת סוס האש.
שנה של דהירה קדימה, קצב מהיר, שבירת מוסכמות, אש גלויה וטלטלות.
ומעבר לסף ממתינה 2027, שנת הכבשה,
מדברים עליה כשער של מעבר תודעתי.
שנה שמבקשת להאט, להרגיע את הלהבות, לאסוף שברים, לגלות חמלה ולרפא את הלב.
המפות מסמנות כיווני רוח.
המציאות נשארת פתוחה ללא נודע.
שואף " ללכת ברגל בטוחה על קרקע של אי ודאות".
ליד הספר של יגאל מונח הספר של סבא שלי, הוגו הרמן.
אותו הקדיש אותו להוריו וחרט שם משפט בגרמנית שמלווה אותי :
"Gehe immer den geraden Weg"
"לך תמיד בדרך הישר."
הציור של אמא שלי, לורה הרמן פינטוס.
היא איבדה את הייני אחיה התאום בשואה, ירדה למחתרת, וכציירת עסקה בזיוף תעודות, נתפסה ונשלחה למחנה וסטרבורק, ולמזלנו ניצלה.
אני מתרגש כשאני רואה את הציור שלה אחרי כל מה שהיא עברה.
יש בו רכות, יש בו תום, יש בו צבעוניות.
זה מעורר השראה שאמא החזיקה את תקווה בליבה.
מאחל לכולנו שנה טובה של בחירה, חירות פנימית, יציאה מחושך לאור.
