המחאה חוזרת - קיץ 2013

נורית שני:"הילדה הזאת היתה המיצוי של ההפגנה השקטה. המאופקת הענק המתעורר של העם הזה

א לה רמפה - ירושלמים בתל אביב.

א לה רמפה , רונן מכין את הערב,  צוני במטבח , עומרי, דוד, פגשתי שם השבוע הרבה אהבה מאנשים צעירים , חברים של יאיר שלא הכרתי , זה היופי של המסע מפגשים , מעברים כמו נושא התערוכה שהביאה אותי לבית בנימיני.  עוד מרחב קסום נפתח בפני בשמחה ,שבת שלום .

"איך הוא מופיע פתאום" .

כמו צילום שמתגלגל לו, כך נוצר גם הסיפור הזה  שכתבה רונית 
בהשראת ערב הפתיחה של התערוכה בתל אביב.

 נפגשים ליחד מופלא של חיבורים ויצירה.  הזדמנות נפלאה

לכל אחד מאיתנו לחגוג את חלקו ולחגוג יחד.

א' לה רמפה 

איך הוא מופיע פתאום

זה בעל הבית אומרת המלצרית היפה, בלונדינית בעלת חזות סקנדינבית, ומצביעה על הבחור. את יכולה לקרוא לו?  אתה אומר, אני רוצה לספר לו על התערוכה.  מגיע בחור בן שלושים פלוס. הוא  מוכר לך מאיפשהו.  אנחנו מכירים?  אתה שואל. אתה נינו הוא אומר. כן אבל אני לא זוכר מאיפה אנחנו מכירים.  תראה אנחנו לא מכירים באמת. אני מכיר אותך. אתה לא מכיר אותי. מה זאת אומרת ? אתה אבא של יאיר, הוא אומר.   אתה  נדהם.      יאיר מת לפני 13 שנה.        כן, הוא אומר, למדנו יחד בתיכון לאומנויות. לא היינו ממש חברים אבל הסתובבנו ביחד. היינו קטנים.  קרענו את ירושלים. אתה יודע, מרכז העיר, נחלאות.   יושבים כאן אצלי הרבה חברה מהאומנויות. כולם עכשיו בתל אביב.       וואלה, אתה אומר. אז עכשיו אתה כאן? כן, פתחתי את המקום לפני שנתיים, והולך לא רע, ולך יש כאן תערוכה בבניין שעל יד.  כן בגלריה במרכז הקרמיקה. איך אתה יודע?  כבר הספקתי לראות.  הספקת לראות? רק הערב הייתה הפתיחה.   קפצתי בבוקר לפני העבודה. אתה יודע אנחנו פותחים בסביבות שתים עשרה. רציתי לראות. ידעתי שזה אתה. צילומים ממש יפים.  תודה, אתה אומר ושואל אותו תגיד, אפשר לצלם פה?   בטח . המקום באמת משהו מיוחד. על הרמפה בתוך איזור המוסכים מאחורי שוקן, בחצר הפנימית. מול שני בתי רכבת ארוכים מבוטנים. בבוקר הכול מתמלא אנשים ובתי מלאכה קטנים ומזנונים. בערב שומם. אז פתחנו והחברה באים. טוב, אני צריך ללכת. יש עבודה, הוא אומר. תיהנו.    אנחנו מהנהנים, נהנים,  נהנים.  אתה מסתכל עלי ואומר, איך יאיר מופיע לי ככה בכול מקום .             

 ואני שיושבת מולך בשולחן, פתאום חושבת שהכול זה יאיר. ושכול התמונות היפות שתלויות על הקיר, זה יאיר. והעין שלך מחפשת  יאיר, והלב שלך מתרגש. עדשת המצלמה  קולטת יאיר, בתוך פלורנטין ודרום תל אביב והפאבים ובתי הקפה, המלצריות היפות והחברה ברחוב , ובני השלושים, ובני העשרים ישיבה נונשלנטית, אופניים, תנועה, השיחות בקפה, הרחובות הצרים ובתים מתקלפים, חצרות מאחור וטיח סדוק, והעובדים הזרים, הכתובות על הקיר. זה הכול  יאיר.                                                                                                              

השעה אחת בלילה וזה יום חמישי. הדיג'יי שם מוסיקה כייפית ובא לי לרקוד. הערב  רק מתחיל. ונערות יפות יושבות על הבר. אם יאיר היה  חי, הוא בטוח היה כאן עכשיו עם מישהי יפה .  ומישהי על אופניים עוברת ברחוב וקוראת לך הי נינו מה שלומך? ואתה כבר כולך מכוון אליה.  לא הגעת לפתיחה . לא הצלחתי. ודווקא רציתי, היא אומרת. הם כולם חברים שלי, אתה מסביר.  חברים? כן  בפייסבוק, וכולם אמרו שיגיעו אבל אף אחד לא בא.  לא נורא אני אומרת, הם יבואו בעוד כמה שנים, לראות את עצמם צעירים ויפים. השעה מאוחרת, ואנחנו כבר לא צעירים. יאללה ניקח חשבון? ואנחנו הולכים.

6.5.2013  רונית פיינגולד

      

 תגובות :
נורית שני

אז אני מגיבה. יכולתי לשתוק, זו גם הרי תגובה אותה שומרים לעצמם כל אלה שכבר אין להם פה. ויש נקודה שבלב שממשיכה להאזין לנצח. יש נקודה שבלב בה גם אנחנו מאזינים וסגולות לה מספר: היא בוראת היא יוצרת היא ממלאה היא מקיימת. יש נקודה שכזו בתוכינו. כלומר גם בכל אחד מאיתנו אבל גם במה שהוא תוכינו, כלומר נקודה באמצע של המעגל המצויר דרכינו. אפשר לקרוא לה יאיר. כי תמיד כשאני מכוונת את עצמי אליה משהו מאיר. כמו הפנס הזהוב בפינת הרחוב, כמו הירח הממאן לשקוע ברגע בר חלוף בנעימת האהבה שלך נינו ,שבצילום.

Powered by EmailMeForm

 אורנה ריבלין :"סיפור מרגש על חיבורים חמים גם היום בעידן הפייסבוק .
תודה ויצירה פורייה בהמשך .
אורנה ריבלין .

ערוץ 10 גיא זוהר ממליץ "תערוכה ביום" - 4 אמנים בית בנימיני .

                                          התערוכה ממשיכה להדהד - משמח מאד. ואתם מוזמנים בכיף .
                                                     

תל אביב ברלין במעבר - פתיחה חגיגית, ערב קסום , תודה רבה .

4 אמנים, עולמות שונים מקרבים קהלים שונים , ערב חוויתי קסום, בחוץ ניגנו ג'אז

צעיר ובתוך מפגשים של כולם ,מקבלים פידבקים, יין והרבה שמחה , לכל אמן מנעד צבעוני רגישות עדינות ואמירה משלו , נוצר יחד משתלב בגלריה המאד יפה של בית בנימיני.

 התערוכה פתוחה שני חמישי 11-19 שישי שבת 11-14 

עד 13.7 

תודה רבה לכל האנשים היקרים שבאו,ברכו ,השתתפו .

 צילום: אפי כהן

צילום : אפי כהן 

 צילום : אורן טוקטלי 

תל-אביב, ברלין, במעבר   Tel Aviv, Berlin, In Transit
ערים מרכזיות רבות בעולם משמשות מוקדי משיכה למהגרים המחפשים לשנות את סביבתם התרבותית והאתנית.
בעידן הגלובליזם, הנגישות והנדידה נעשו נוחות וזמינות יותר. האמונה באפשרויות בלתי מוגבלות וברב-תרבותיות דוחפת את האנשים לבדוק ולנסות לחיות בערים אלה, להיטמע בהן וליהנות מקסמן.
נראה כי חלקם נמשכים להתנסות בחוויה של התנתקות, מוותרים על החוטים הקושרים אותם למולדתם ובודקים את תחושותיהם וכיווני התפתחות אחרים המתאפשרים עבורם דווקא במקום החדש שבו אין להם כל מחויבות קודמת.
 תל-אביב וברלין, שתיהן ערים קוסמופוליטיות, משתייכות אף הן לקבוצת הערים האטרקטיביות לתופעה זו.
 בתי הקפה שלהן כמו גם הברים, המדרכות והכיכרות מהווים מרחבים ציבוריים רוחשי חיים של אוכלוסיות שונות שחלק לא מבוטל מהן נמצא במצב ביניים בין עזיבה להתמקמות.
המהגרים בהן צובעים אותן באיכויות ייחודיות בעלות גוונים שונים של פתיחות ודחייה.

 ארבעה אמנים מתחומי יצירה שונים נוגעים בתערוכה זו במכלול המשמעויות של היות מהגר הנודד לעיר חדשה; בתועלת ובבעייתיות הנלוות לתופעת ההגירה לערים המהוות מוקד משיכה אטרקטיבי ומתעתע. בסדרת מפגשים ושיחות בינינו נבנתה פלטפורמה לתערוכה משותפת שאמורה להיות מוצגת בשתי הערים התוססות והדומות מבחינות רבות - ערים רב-לאומיות, ציוריות ומחוספסות, סקסיות ועם זאת מאמללות. התערוכה מציפה את נושא ההגירה החוקית לתל-אביב ולברלין לא מאספקט פוליטי אלא מתוך גישה עיתונאית משהו המלווה ברגישות למשמעותן של עקירה והשתרשות.

הדמוט ביטיגר היא אמנית רב-תחומית מברלין המרבה לבקר לאחרונה בישראל. זה זמן היא מתמקדת בעניין ההגירה לעירהּ, מנסה לחשוף את תחושותיהם ההדדיות של מהגרי העיר ותושביה הקבועים. ברלין מתייחדת בהיותה מורכבת מרבדים של אוכלוסיות שנדדו אליה זה מאות שנים מרחבי אירופה ואסיה, בני לאומים ודתות שונים. אחד מכל ארבעה ברלינאים אוחז דרכון זר. האם מתגבשת סינתזה של קהילה מתמהיל רבגוני שכזה וכיצד? שאלות אלו מעסיקות את ביטיגר, והיא יוצאת למסע כמו עיתונאי ברחבי ברלין, ומציגה בפני עשרים מרואיינים בני לאומים שונים את אותן שאלות: האם אתה מרגיש חלק מהעיר ברלין, והאם העיר סובלנית לשונויות או משמרת נפרדות. תשובותיהם מעלות תחושות המתפרשות על פני מגוון רחב, החל בגעגועים למולדתם וגאווה לאומית, הערכה למדיניות הממשלתית התומכת ולהזדמנות שניתנה להם ולבני ביתם, דרך אכזבה מאי יכולת להתקבל ולהיקלט כשווה בין שווים, ועד לתחושות הפוכות של סובלנות, התאקלמות והנאה מרב-תרבותיות, רצון למיזוג גלויות לצד שמירת המסורת המקורית. תשובות אלה מובילות אותה לשתי העבודות המוצגות בתערוכה: ברלין – עיר של שונויות 1: מיצב אודיו דוקו-אמנותי שבו מודפסות תשובות המרואיינים על סרטים צבעוניים המחוברים לראשי צלופן. לצד כל ראש ממוקם כפתור שאותו ניתן להפעיל, ולהקשיב לתשובתו המקורית של המרואיין בשפת אמו. זהו מיצב בעל פוטנציאל של בליל שפות המתפשט בחלל הגלריה. ברלין עיר של שונויות 2: עבודת קיר המורכבת ממעגלים של טקסטים מגזרי עיתונות בינלאומית, כעין מפה התוחמת את גבולותיה של ברלין וצבועה בספקטרום רחב של צבעי אוכלוסייתה המגוונת והדינמית. .

 נינו (חנניה) הרמן משיג בצילומיו סוג שונה של "הצפה". לאחר שנים רבות של עבודה כצלם עיתונות מפנה הרמן את עדשת מצלמתו למפגשי רחוב. עשרות הצילומים של סצינות חיי יום ולילה של קבוצות אתניות שונות כמו ממפים את דרום העיר תל-אביב. יכולתו להיות נוכח יחד עם רגישותו וכבודו לפרט מאפשרים לו ליצור מעין מסמך תיעודי אותנטי ואמין. הרמן אינו מפריד בין המגיעים לעיר מהפריפריה או מעבר לים, מבחינתו התיעוד הרלוונטי הוא של עוברי האורח, צעירים ברובם, המשתקעים בדרום.העיר. רובם מחפשים תשובות לשאלות קיומיות-פיזיות ומהותיות-רוחניות. לדברי אחדים מהם, זו עיר מאפשרת אשר יש בה מידה של סובלנות וקבלה של השונה. מצלמתו קולטת סצינות של דיוני מדרכות, אווירה של עיר שהחיים מתנהלים ברחובותיה, בבתי הקפה שלה. קבוצות של צעירים מתחככים, מתאחדים סביב מחאות חברתיות, ולצידם חבורות של מתבודדים בני גילים שונים, מתנייעים באופניהם או מלווים בכלביהם. המיצב הצילומי של נינו נמצא בין אמנות לדוקומנטציה ומעביר את דופק החיים בעיר.

 עינת כהן, אמנית קרמיקה העוסקת זה שנים בנושא הארעי והזמני, מעלה על מעין מסוע מקובע סדרה של מבני פורצלן מיניאטוריים כמעט, מניידת לכאורה את בנייני המטרופולין תל-אביב דמויי ארגזי קרטון. הארגזים כמו התכווצו והפכו למלאכת מחשבת של בניינים זעירים, רובם אנונימיים וחלקם אייקונים תל-אביביים מוכרים ה"אורזים" בתוכם את דייריהם. הקופסה – אותו אובייקט פונקציונלי ומוכר משמש לאריזה ולאחסון של חפצים מסוגים שונים, לעיתים סתמיים ולעיתים בעלי ערך אישי סנטימנטלי, ומכאן שגם מתקשר עם מושגים של מעבר, זיכרונות, געגועים, כולם אף רלוונטיים לנושא ההגירה. העדינות והשבירות הפורצלנית של אותם מבנים ממוזערים תומכות בסיטואציה הטעונה של היות מהגר בעיר הגדולה. 

טליה טוקטלי לוקחת את נושא התערוכה למקום אישי-פרטי. יצירתה מוזנת מתרבות מהגרים אירופאית, תלוית שואה, רוויה במורשת של מהגרי משפחתה על חפציהם ויצירות האומנות ששרדו. שורשיה נטועים במארג רב-תרבותי של גלות ומשמעות של היות ישראלי חדש במדינה הצעירה שקמה. תפרים אלה היא פורמת ושוב קושרת כדי להגדיר את הסינתזה הנכונה לה. שפת האמנות שלה אינה לאומית-פוליטית או הצהרתית, אלא חוקרת.. במיצב מותירה סימן היא מרכיבה פזל של פרגמנטים  הנשענים על  אהבתה לקראפט העמלני והמוקפד ולתחום הקרמיקה. מתקיימים בו זה לצד זה אובייקטים כמו צילום של מניה שוחט -  האישה העצמאית המשלבת כוח ונשיות, פרטי לבוש של סבתהּ, פריטים שיצרה ואספה במהלך השנים.

מיקומו של בית בנימיני, בלב התהוותה והתגבשותה של אוכלוסיית מהגרים מגוונת, חיזק את הבחירה בהעלאת תערוכה זו. המתהלך באזור בכל שעות היום והלילה, חש את היותו רוחש אוכלוסיות המשתייכות למנעד רחב ביותר; אנשי עמל, עובדי עיתונות, אמנים שהתקבצו מכל עבר, מהגרים ועוברי אורח מרחבי המדינה והעולם.

 רונית צור אוצרת

רותם אלינור טניה , קפה אלבי, פורטרט של מקום .

               

שכבה 
ועוד שכבה
והרגע המזוקק שנגלה
מביניהן
רק לעיניך.
מבט נגה
וכיסופים
וההווה המדוייק שנפרש
בין קפלי הזמן
רק לפניך.

נינו יקר, 
תודה על המבט.

 אלינור .

                       אלינור יקרה איזה יופי לחבור למילים שלך הנובעות מלב פתוח ואוהב תודה רבה לך.  נינו.

ממשיכים לדפדף באלבום המשפחתי .

1980 יאיר תחיה ואיתן 

  בורכנו בים של ברכות -תודה רבה לכם .

אלבי פורטרט של מקום -שבת שלום .

תולדות היופי -שקיעה כפרית בנטף .

שקיעה שחיברה אותי לציורי עבר שראיתי מחפש את שמות הציירים מקורות ההשפעה עזרתכם בשמחה ובתודה

"ברלין על הקו" - שבוע הבא הפתיחה .

יהודית יהב "ידיעות אחרונות"  24.3.2013 

דפדוף באלבום של אבא מתחיל .

איתן בן ה7 עם יאיר רגע אחרי לידתו 1980 

  רגעים ראשונים של אבא  33 שנים אחרי.

                                   

חורף באביב ,צבעי התקופה של אפריל 2013

                      מעיין אלכסנדר :" כשהקוצים של תחילת הקיץ פוגשים עננים של סוף החורף" 

חורף באביב, תקופה מיוחדת אחרת, נולדה לנו נכדה , הלב שר ,שמחה גדולה .

בדרך לאבו גוש סתיו באביב , חברה אמרה לי "זה חורף זה לא גשם " .
ימים אחרים, צבעי התקופה אפריל 2013

מי טל שרף "יוצאת לשחק במרחב של אקראיות ותשוקה"

היום צילמתי את ונוס של בוטיצ'לי קוראים לה מיטל 
נפגשנו לפני שנים ב"נסיך הקטן "

                                                               אקראיות הפגישה אותנו אז.

 עכשיו 3 שנים אחרי פגשתי אותה בתערוכה שלה "מנעולים" בגלריה העליונה של "הבר קיימא" .

"יוצאת לשחק במרחב של אקראיות ותשוקה"

טקסטים משובחים ותצלומים שפותחים  מנעולים 

 "אני נותנת לדברים לצאת משחררת ואז מתפנה לי המון אנרגיה "

 התערוכה תימשך עוד 3 שבועות -ממליץ בשמחה ובאהבה.

"בואו באופן אקראי".

"יצאתי לשחק ברחוב ומצאתי מנעולים -

הצילומים הצעירים יוצגו בגלריה של "הבר קיימא",

"ההקשר קופץ מעבר לעצמו

כל קיר משנה את הדימוי"

"אני אוחזת ביד של המקרי

וקוראת לו להמציא איתי"

מנעולים: חבורת צילומים אינטימיים

"יוצאת לשחק

במרחב של אקראיות ותשוקה

מתעדת מושאי התאהבות דוממים

היופי מתנגש בתועלתנות

ומביא איתו

מנעולים מנעולים מנעולים

או פתוח או סגור ודי

זו הבינאריות במיטבה

לא אולי ובלי כמעט

אך בכל זאת

ההקשר קופץ מעבר לעצמו

כל קיר משנה את הדימוי

אני אוחזת ביד של המקרי

וקוראת לו להמציא איתי"

הזמנה לתערוכה "תל אביב ברלין במעבר " .

פתיחת התערוכה : יום חמישי ה 2.5.13, 19:30, בבית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית

 משתתפים: הדמוט ביטיגר, נינו הרמן, טליה טוקטלי, עינת כהן

 Hadmut Bittiger, Nino Herman, Talia Tokatly, Einat Cohen

אוצרת: רונית צור Curator: Ronit Zor

  רונית צור : "תל אביב וברלין - ערים קוסמופוליטיות ורב תרבותיות משתייכות לקבוצת הערים האטרקטיביות לתופעת ההגירה בעולם.

ארבעה אמנים מתחומי יצירה שונים נוגעים בתערוכה זו במכלול המשמעויות של היות מהגר הנודד לעיר חדשה. בתועלת ובבעייתיות הנלווים לתופעת ההגירה לערים שמהוות מוקד משיכה מבטיח ומתעתע. בסדרת מפגשים ושיחות נבנתה פלטפורמה לתערוכה משותפת שאמורה להיות מוצגת בשתי הערים התוססות והדומות מבחינות רבות - ערים רב לאומיות, ציוריות ומחוספסות, סקסיות ויחד עם זאת מאמללות. התערוכה מציפה את נושא ההגירה החוקית לתל אביב ולברלין לא מאספקט פוליטי אלא מתוך גישה עיתונאית משהו המלווה ברגישות למשמעותן של עקירה והשתרשות."

עדי בן אור - נטף הזמן הכפרי .

אולי זה היום שהיה ואולי המראה -עדי מזכירה לי צילומים של לוחמות בפלמ"ח
עדי בן אור נטף 2013 

גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה.

                      

" אופנת אורטל", שישי ערב . פורטרט של מקום .

אורלי ,קפה אלבי , ערב שישי פורטרט של מקום .

נטף הזמן הכפרי - rustic scenery