אלבי , טבע דומם, פורטרט של מקום.

 אתמול באלבי  התבוננתי בהקשרי צילום שונים ,התבוננות דוקומנטרית ,צילום הקרוב למה שנגלה בעיני . שתשומות ליבי  נמשכו  אליו לבין התרגום של הנגלה למופשט האמנותי, משתף בכמה  תצלומים שמספרים על התנועה הזו  בתוכי .
 .אשמח להארותיכם,  באשר עולה בכם ,  תודה  רבה .

     

   ג'ניפר בלוך :"מאד מענין, מה קורה לצילום כשמוציאים החוצה את האדם, שהוא לב ליבה של העבודה שלך, אם כי באחד הצילומים כאן הוא נוכח, ובעצם הוא נוכח בכלל כי אלו סיטואציות מאד אנושיות/חברתיות, הנבחנים דרך החפצים שהם עקבות של האדם. בוא נחכה ונראה את ההתפתחות המענינת של זה..

דניאל ספיר ,בר קיימא, פורטרט של מקום

 דניאל ספיר :"הופעה ראשונה שלי בבר קיימא
אומרים שנחמד שם
אני אשיר שירים ואנגן בקונטרבס ובגיטרה"

"הפרה הצוחקת" ,תיאטרון בחצר נטף, פורטרט של מקום.

"להיות אנוש
זה כמו מלון אורחים.
כל בוקר אורח חדש.

שמחה, דכאון, עליבות,
איזו מודעות רגעית באה
כאורח לא צפוי...

הודה על כל הבא באשר הוא,
כי כל אחד נשלח
כמדריך ממעל." (חלק משיר של רומי המופלא)

אתמול הייתי שמחה.. אחרי ימים של דכאון ועליבות רגעית קיומית..
הצלם המוכשר Nino Herman תפס את הרגע..
יותר טוב להראות לכם את השמחה מאשר את הדכאון?
במיוחד בפייסבוק בו כולם רק רק יפים ונוצצים..
;)

עדי ארנון הנטפית מלהקת "לה ואש קי רי" ,בלאנס -תיאטרון בחצר,נטף.

אליה :"אנשים שלא חושבים פעמיים יחשבו שהתערוכה לא שווה כלום"

פגשתי אותה  בוחנת יצירה לעומק , שאלתי לשמה , אליה "בת שמונה וחצי  קצת יותר, אמא שלי גם מציגה" ,  

פתחנו בשיח מרתק , כיף של מפגש ,אליה סקרנית  מנסחת בתבונה מקפידה לבחור מילים ,תמללתי קצת מהדיבור המקסים  שלה על תערוכת  כלום :" יש ציורים שנראים כאילו ילד צייר אותם , יש תצלומים שהם בתנועה ויש  עבודות שנראות כאילו עוד שניה הם יהרסו ויש עבודות שיוצרות תחושה  שאם מסתכלים רק לרגע אחד בצילום לא רואים את זה.

...אנשים  שלא חושבים פעמיים יחשבו שהתערוכה לא שווה כלום,זה לא נכון יש פה עבודות מאד מאד יפות ומיוחדות, קוראים לזה כלום כי אין איך לתאר את מה שרואים כל עבודה היא אחרת זה יכול להיות ציור תצלום זה יכול להיות  שהדביקו כל מיני דברים וזה יכול להיות פשוט סוג של פסל .

יש תמונות שמתארות את חיי היום יום . מאד אוהבת את התמונות של אמא שלי ,

יש עוד  תמונות שהסתכלתי ועוד לא כתבתי אכתוב בהמשך.

 שירה סתיו :" הנה מה שאליה כתבה בפנקס שלה במהלך פתיחת התערוכה 'כלום', ביתן האמנים, ראשון לציון, 6.6.13:

שמות ותמונות מעניינים בתערוכה "כלום" 

העבודה של שלומית כרמלי יוצרת תחושה כפרית, 
ונראה שעוד רגע ייכנס מישהו לאחד החלונות.

העבודה ''עיכול'' נראית כמו מפלצת כלשהי,
והיא אפילו מחייכת...
התצלום של נטלי ארביב יוצר תחושת מסתוריות.
הפסל של אפרת פלג מזכיר לי את כיתתי: כיתה מבולגנת
שהתלמידים בה מעיפים טיסנים.

הפסל של רות אורנבך נראה כמו שטנים.
העבודה של שירה סתיו (אמא שלי!) יוצרת אווירה של
ים דומם, שקט ורגוע.
והאיור ''זרם התודעה 2'' נראה קצת כמו אדמה
וקצת כמו גשם.

''נווה צדק'' הוא תצלום מיוחד של עיר טיפוסית. הידיים יוצרות תחושה
מפחידה, ומעניין לחשוב של מי הן.
התמונה של אורן זיידנר לא ממש מוצאת חן בעיניי,
כי אפילו אם יצליחו לקרוע את הבד, יש סורגים,
וזה כמו שאדם סגור בתוך עצמו.

הפסל "כיפה אדומה" לא ממש נראה כמו שמו, וכל אדם היה יכול לעשות
אותו, אבל לא כל אדם היה יכול לחשוב על הרעיון להציג אותו בתערוכה.

"שבריר רגע שמתגלגל ".

 קטי:"כייף לראות את שבריר הרגע הזה ממשיך להתגלגל."

נינו :" הדיאלוג נמשך ...תצלום של לאה מערב קסום של "בורדאל טוטאל " 2010 ,
מקור השראה לנורי שני חברתי הציירת 2013 "

לאה :" היי תראו, צילמו אותי ואז ציירו את הצילום! 
(כן, זו אני מתחת להרבה הרבה שכבות של צבע..תרתי משמע)"

 נורית שני :" 

Nurit Shany, "On my way to be a star", from the ONEMIND exhibition, oil on canvas 130X100cm

דיאלוג בין דימויים
בין שחקנית לקהל
בין צלם לציירת
בין לאה במבי מנדלסון
לבין נינו הרמן
לבין נורית שני.

דימוי מתוך סדרת הצילומים של נינו הרמן את השחקנית לאה במבי מנדלסון

כי אנשים לובשים מלבושים
שהופכים לדימויים נושאי תוכן
ומולידים בנו סיפור אישי
וצורה לציור

תודה ללאה שלבשה מלבוש ותודה לנינו שזימן אותה לעולמי

 

"כלום" ביתן האמנים ראשון לציון 6 ליוני 2013

 זה הדימויי  הנקרא "נוה צדק" ששלחתי לתערוכה " כלום" שתיפתח מחר יום חמישי 6.6  בביתן האמנים ,רח' בילו 6 ראשון לציון. 

קטע מתוך הטקסט האוצרותי על התערוכה "כלום": 
"...יש משהו יותר מטאפיזי ב״כלום״ מאשר ב״הכל״, ה“כל“ בא לידי ביטוי בפיזיות, הכלום במטא-פיזיות. וזה למרות שמטאפיזיקה חוקרת את הקיים. ניתן היה לצפות שהמטאפיזיקה החוקרת את הקיים, לא ,תתעניין במצב שבו אין קיים, ולמרות זאת מאז פרמנידס במאה ה5 לפנה"ס, קיימים דיונים אינסופיים בשאלה האם אפשרי שיתקיים ריק.
מבחינת התפיסה האנושית, אין באמת ריק, ואם יש אין, הוא מעבר לבינתנו ולתפיסתנו, ולכן אי אפשר באמת לרוקן. 
לא ניתן לקיים תערוכה על שום דבר, לכן התערוכה תהיה על משהו, אבל המשהו הזה לא יכול להיות כל משהו, אלא משהו ספציפי , משהו שנותן תחושה של כלום, של מחוק, של כמעט לא קיים, אווריריות וריקות. של חסר..."
אוצרים: ג'ניפר בלוך, חן בללי, רפי כרמלי, אסתר שושני
תבואו :)

"You are honest with your camera"

Dear Niño,

I saw your exhibition in Contemporary gallery

 . You are honest with your camera

. All your pictures are saying truth of the moment

. And from moment to moment we can feel the life

You don't stage your pictures ,so they have a heart beat  of today.

Life and art interweave for us not to forget the moment 

, the life of somebody else that lives  in a hand distance...

thank you

t

                  התערוכה תימשך עד ה13.7  

                    בית בנימיני , רח עמל 17 (ניצב לשוקן  )

                       ימים: ב'-ה'  11.00-19.00    שישי שבת  11.00-14.00 

                    מאד נשמח לבואכם . 

אליזבט - משוחחים בדימויים.

דלת הקסמים השקופה של הסטודיו שלי ברחוב פוריה 12 מביאה אלי אנשים ומפגשים.

אליזבט שבינינו היא בתי המאומצת נכנסה עם בתי גילי, בתי הצעירה, לילה אחד אחרי חצות.

 הן חזרו מחזרה וחיבוק קטן, שהתמשך בנינו , סימן תחילתה של דרך משותפת. כיון שאני ציירת ולא רק במכחול, ציירתי לה בדמיונה כנפיים ועמדנו תחת לילה מכוכב בפה פעור אל השמים. הצעתי שתבחר אחד שמנצנץ רק עבורה. בלעה אותו . מרגע זה ועד עכשיו בעת של עצב או בדידות מאיר הוא את תוכה וגם הרבה מעבר, שולח אל לבי קרניים גם כשהיא נוסעת לצפון.

למחרת חזרה אלי עם זר פרחים, חצי שעה לפני שנינו בא עם תחיה. נינו ואני משוחחים בדימויים. ואז מצאנו את כל הקישורים שדלת הפלאים של הסטודיו מביאה: שאליזבט דומה לסבתא של נינו ששמה היה כשמה. שפניה יכלו להיות פני דוגמנית אותה ציירתי כשהיא עוד לא נולדה וניצבת להגנתי, ציור,  כמו מריה על הכנסייה, אצלי- בחלון חנות הסטודיו. נינו צילם, כנפיה של אליזבט נפרשו והיא החלה לעוף.

אליזבט לומדת בלהקת בת שבע, עם אוהד נהרין, שכני מטבעון זה מכבר, "באתי אליו לשתות ישר ממעיין הגעגע, כי איני אוהבת מים שאולים", היא אומרת.

ענת איטקין נריה:" איזה יופי הצילום...קראתי בסקרנות, אמנית (נורית שני שאינני מכירה) מספרת בתיאור פיוטי , ביופי של כתיבה. ומן הציטוט שבסיום מסתבר שהרקדנית, אליזבט , שקיבלה במתנה כנפיים וכוכב מאיר דרך, היא לא רק רקדנית אלא מדברת בשפת השירה ""באתי אליו לשתות ישר ממעיין הגעגוע, כי איני אוהבת מים שאולים"...........===== נראה לי שלאמנים אמיתיים , יחד עם מתנת הכשרון שזכו בה , יש ביניהם בלבד, בעת דיבור יוםיומי גם שימוש ספונטני בביטוי "המילולי מטפיסי" ששוזר דימויים ומטאפורות שכמו ביצירה, זו הראייה הטבעית שלהם שמובילה גם את שטף הדיבור בקלילות לעומק הדברים, הפשוטים או המורכבים====== ===בין האמנים ישנם גם את כל האנשים שהם אמנים ברוחם (במבטם כצופים ) גם אם אינם יוצרים (כאמנים) בפועל. יש המון אנשים כאלו, בני שיח לשפה המילולית-מטפיסית, וחלק מהם מוצא פתאום את הכוח ליצור אמנות בעשורים המאוחרים של שנות חייהם.

ג'קי ודבי, קפה אלבי פורטרט של מקום.

 ג'קי:"אין כמו חיק הדבי לימים יפים ולימים קשים כאחד! אהבת חיי!"

 מרלין ונינג:" תמונה עם סיפור ורגש שמפעילה את הדמיון"

עדי וכרמל ,הזמן הכפרי בקיץ 2013 פורטרט של תקופה.

"כמו שורה משיר "

 העלייתי צילום זה למרחב הפייסבוק מתוך שמחת השתוף ,דליה רוזן תבורי הגיבה "כמו שורה משיר " תודה דליה, אהבתי !

שעת הסיסים ,בין הערביים ,דרום העיר ביוני ימשיכו לאירופה .

אלבי בין הערביים , פורטרט של מקום.

 אסתי כהן:" נקודות למחשבה.נקודות לדמיון."   שרה פנקר:"אורטל ונעלי הדלמטי"

קמה ורדי והלהקה בבר קיימא .

בדרך ל"בר קיימא" שוחחתי עם חברה יקרה יעל , מהשלומך? אצלי אין סיפורים מיוחדים , אתה שעור חברה , אתה מספק חומרים " צחקנו ....עם הניסוח המפרגן הזה שהדהד בתוכי הלכתי לראות את קמה ורדי היפה המוכשרת עם להקתה , חיבור משובח של חבורת יוצרים , ערב מאד קסום בבר קיימא.

...."הנה רעיון- בואו נשחק שאני והלהקה שלי עומדים על הבמה ומנגנים שירים ואתם שותים אלכוהול קואופרטיבי ומקשיבים לנו, ומי שמנצח הולך הביתה עם פחות אבנים בלב."

קמה ורדי- גיטרה ושירה
ירון פישמן- דוברו, יוקליילי וקולות
יפעת צור- קרן יער וקולות
ניב הרמתי- מלודיקה, חליל, גיטרה וקולות
סיוון דניאל- חליל וקולות

"פולק-לירי עשיר וסוחף, שילוב צבעוני של גיטרה-יוקליילי-קרן יער- מלודיקה-חלילים-דוברו והרבה קולות, כשהכל ביחד עוטף שירי פולק, אישיים, כנים ומקוריים"