חיפשתי שיר שיתחבר למשחקי האור והצל

עלה בי רצון להכין פוסט מצולם אחר לשבת גשומה.

הלכתי לצילומי עצי הפיקוס בעין גדי מסופ"ש שעבר.

היה שם רגע של חיבור עם משחקי אור צל וצורות.

חוויתי כמה החושך והאור משחקים ביניהם מי יהיה נוכח.

לרגע נפתחו צורות, לרגע הוחשכו.

אני יודע שמה שאני חווה בחוץ זה כמו המאבק שבתוכי בין האור לצל.

חלקים של עצמי שאיני שלם איתם.

חשבתי על המציאות שהחושך הוא ממש רק העדר האור.

החוויה הזו בתוך סבך השורשים של הפיקוס

הזכירה לי את מורכבות ימים אילו ותחושת השינוי שבאוויר.

הכל נראה לרגע כל כך שברירי

 לצד זה אם רק נזכור שיש בנו יכולות להשפיע, בכל אחד מאיתנו,

יש סיכויי לעבור מחווית חושך לאור בכל רגע.

חיפשתי שיר שיתחבר למשחקי האור והצל

הוצאתי ספר קטן מהארון החשוך, ככה בשלוף, מבלי לראות

יצא סידור תפילה של סבי הוגו הרמן מפראג שהודפס ב1885 בבודפשט

ווואלה הגעתי רחוק, הוא לא היה דתי.

סבי רשם בכתב יד ציורי מרשים את שמות בני המשפחה. 

אחרי מותו המשיכה סבתי פאולה בכתב ידה והגיעה עד יאיר שנולד

בספטמבר 1980 ואחריה אני הוספתי את דניאל.

שלושה כותבים מעולמות שונים נאספו לספר אחד. כל כתב יד מכיל כמו ד. נ. א. של הכותב.

עבורי כוחו של הסידור בעצם קיומו.

 הוא מאפשר להקשרים לעלות,מחבר.

סבי היה חבר באגודה של סטודנטים צעירים בפראג "בר כוכבא" שביקשו

ליצור כאן בארץ מדינה דו- לאומית.

 כבר משם ראו את מורכבות הארץ

לא עסקו בקידוש האדמה והשם , דיברו על קדושת החיים.

כבוד אדם , זכויות בסיסיות .

ככה חוויתי גם במפגש הצעירים דפני, שיר, רגב, וחבריהם

בו סיפרו את השינוי שהם רוצים לחולל .

הם הפעימו אותי מאוד

כתבתי על כך בפוסט קודם.

במוצ"ש יציינו חצי שנה לתחילת המהפכה התודעתית הזו

שההישג הגדול שלה אינו עוסק בדיור ופתרונות כאלה ואחרים אלא בהתעוררות

שרק תלך ותתעצם.

זה לא חגיגה של מאבק ,ולא מחלקים תעודות על הישגים.

 זה ציון דרך

להמשכה של מהפכה תודעתית.

שבת שלום.

"ב' זה אוהל לצדק חברתי"- "התעוררות ציבורית,זו המטרה שלנו-רוצים לחרוש את הארץ בקונגרסים החברתיים"

במרחב הווירטואלי אני נתקל בסטטוס בדף הפייסבוק של דפני: "דה ז׳ה וו מתסכל מאין כמותו. לפני כיומיים קיבלנו אני ושותפי לדירה הודעה שעלינו לפנות את המקום עד סוף פברואר. ״קליק״, חיפוש דירות, מסקנה: הכל יקר ובבקשה אל תגידו 'לכי תגורי בפריפריה', כבר היינו שם! מה אומרים? אולי אוציא אוהל? :)".

זה היופי של הבחורה הזו, שפועלת מתוך יושרה ואומרת את מה שעולה לה מבפנים. לפעמים זה יכול להיות לא פוליטיקלי קורקט, אבל ממה שהכרתי המקום ממנה היא מדברת נקי, מבקש טוב, ואם יש קוצר סבלנות לרגע או עילגות ב"יחסי הציבור" הם מגיעים פשוט כי היא מאמינה מאוד בעצמה ובדרך מביאה את עצמה על יופייה .
מי שלא מזהה את זה - זה שלו. אין כאן התנשאות אלא תמימות של אדם ער ומאמין באדם.
מהמקום השמח הזה הלכתי לפגוש אותה וחבריה לתנועת "ב' זה אוהל לצדק חברתי". מפגש פעילים ראשון בבית העם. פגשתי חבורה שממש לא דה ז'ה וו, הם כבר במקום אחר לגמרי. בהודעה לעיתונות ששיגרה ליף לתקשורת ביום הקמת התנועה נאמר: "התנועה תתמקד בחיזוק ההישג האמיתי היחיד של המחאה עד כה - חיבור בין הגרעינים היצרניים, המתונים והדמוקרטיים שבכל המגזרים למען התחזקות הציבור מול הממשל, הן ברמה הארצית והן ברמה המוניציפלית".

אתמול בערב הם פתחו את הדברים האלה והרחיבו . היה שם מפגש ראשון נעים בין השמחה על מהות העניין לבין שאלות קצת מייגעות, לפחות בחוויה שלי, על ההתנהלות. ברור לי הרצון של אנשים להבין מה נולד כאן, לאן הולכים, מי מנהיג , וברור גם שעולות שאלות על סתיו ושמולי ועל הפיצול. "הם בדרך עבודה אחרת, הם רוצים יותר לפעול מול הכנסת ומול החוקים. היוזמה שלנו פועלת אחרת, היא פועלת החוצה ופונה לקהל הרחב. אנחנו רוצים לחרוש את הארץ בקונגרסים חברתיים נודדים שהמטרה שלהם זו התעוררות ציבורית. יותר מזה, כאשר יש ענין או התרחשות שדורשים מאתנו לעבוד ביחד זה מה שאנחנו עושים ונעשה".

מאוד ברורים ונחושים ,בהמשך הם מספרים על יוזמות נוספות: "יוקם משרד לתקשורת חברתית שישרת את כל גופי המחאה, יקודמו הצעות החוק במושב הכנסת הנוכחי ויקודמו הצעות חוק לדיור בר השגה ודיור ציבור".

לצדם ואיתם עם כל הלב נמצאת עו"ד גליה שמילוביץ' גרינגרד, שמספרת על המבנה הארגוני, גם אצלה ניכרת השמחה שבעשייההאהבה לאנשים לענין ,איזה כיף שיש עורכי דין שמביאים מקום כזה של שמחת יצירה ואמון באדם. עבורי כל נושא האמון הוא מרכזי, ולכן אני כל כך מתחבר לקבוצה הזו. זה מה שחסר בארץ ובעולם, זה מה שאני עושה בצילום הרחוב שלי מחזיר את האמון לאדם ובאדם.
יש לי אמון מלא ברצון שלהם וכבוד לדרך היצירתית שבמהלכה הם גדלים ומתקדמים ומשתפים בה את כולנו. מאז פרוץ המחאה ביולי האחרון האנשים הללו עובדים 24/7. אין שום רווח במסירות, בנחישות וברצון שלהם ליצור לשנות.
הם לא מחפשים כסאות או טובות הנאה אישיות. הם מבקשים להזכיר לנו שלהיות אזרח במדינה לא מסתיים בפתק בקלפי ביום בחירות. הם מבקשים לחולל שינויי בתהליך עומק של חבירה לשטח - לרחוב ולאנשים.

"זו תנועה שתפעל למען הציבור על ידי הציבור ובמימון הציבור", הם חורצים. "עשרים ש"ח למניה, עד שבעה מיליון מניות, כמניין האזרחים במדינת ישראל". הם משדרים עשייה וזה רצונם - לרדת לשטח ולעשות , ויש להם קבלות רבות. הם מבקשים לחבר בין כל היוזמות שקיימות ועוד יתגלו תוך כדי התנועה המתוכננת ברחבי הארץ, מקונגרסים רחבים ועד חוגי בית. יש ביניהם ערבות הדדית ואמון שהם ממש לא סיסמה. כל אחד מהם, שיר, רגב, דפני, עדי, גליה, אורן ועוד רבים, מבקשים לקחת על עצמם ולהוביל את הנושא הקרוב לליבו.

עוד מוקדם עבורם לממש רצון זה כך, משום שכרגע הכל עדיין בבנייה והם רק מגיבים לנושאים הבוערים. לצד זה, רצונם הוא שבעתיד הקרוב, לכשתתרחב התנועה, כל מצטרף ייקח על עצמו את אשר יקר לליבו. ובאותו האופן, מי ששואל מה לעשות הם חוזרים אליו עם שאלה: 'מה אתה רוצה לקחת על עצמך?'.
חזרתי הביתה עם שמחה בלב, שמח לשתף.

"זיגמונד" חורף 2011

כל פעם שאני עובר בצומת הזו של עזה-הארי-מטודלה הזמן כמו עוצר מלכת, למעלה מ40 שנה  והכל נראה אותו דבר.

אני עובר בחטף מביט מחלון הרכב בפטרייה המכסה את המקום כמטרייה. לא פעם עולה בי רצון לעצור ב"זיגמונד" - ביסטרו שכונתי קטן שהפך למוסד מיתולוגי.

בחופשות הקיץ של שנות ילדותי הייתי עולה לסבתא שלי

שגרה  כאן ממש  מאחורה,  אז זה היה קיוסק  פינתי ורחביה בחויה  שלי היתה  שכונה של סבתות אלמנות שכולן דוברות גרמנית

 שנים אחרי כן שהתחלתי  את המסע שלי במעריב כצלם צעיר  18 בן הכנסתי את הקטע הבא  שמצאתי שוב  בימים אילו.

לפני כמה ימים חורף הקר  הזה ,אחרי שעור פלדנקרייז מחזק בנטף עליתי העירה לצלם, אנחנו גרים בין שתי הערים.

בזמן הזה תל אביב מושכת אותי יותר.

תחיה עזרה לי לצאת מהבית החם  הזכירה לי מה משמח אותי.

אני מחפש הזדמניות לעלות לחבור לחברים צעירים שהם חלק מהסצינה. סע ! רצית לפגוש את יובל,   ובאמת שהרצון ברור חוויתי שהנסיעה היתה קלה ,ירושלים קרובה יותר משחשבתי ,.

אני ברמזור עזה מטודלה  שצפיתי עליו כילד שנים ממרפסת ביתה של סבתא.

מולי בתוך בית הקפה מעט אנשים  בסתלבט נראה שחם שם בפנים .

בחוץ על ספסל מכונסת בעצמה יושבת בחורה שנראית דתייה עפ"י הלבוש.

אני ניגש מבקש לצלם , לא מדברת עברית

"אפשר" היא אומרת, "אבל בלי סיגריה", אומרת ומכבה .

ממש לא רציתי להפר את ההנאה שלה .

"אולי אשתה בירה" היא אומרת , בואי נכנס

הי יובל הבאתי קהל אני נכנס  יחד עם האנגליה  ששמה וריטי ( אמת  )

היא מתיישבת ואני חש ברצון שלה ליחד, "היה לי יום עצוב"  היא פותחת, אני מתיישב.  

מכאן מתגלגל סיפור, פרידה מחבר וגעגוע לבית, לאנגליה.

מולי, מהעבר השני יושבת בחורה גם נראית מכונסת יובל כמו מכיר אותה .

עובר בי הרהור באתי לצלם ואני מוצא עצמי מקשיב, מדבר. 

ברשותך אלך לצלם קצת את חברי

אני מצלם, לרגע כמו אין בי שקט ופניות, רציתי לצלם ונמצאתי מדבר מארח.

אני חוזר לוריטי מספר לה שבאתי במיוחד לצלם את יובל בעבודתו.

"גם אני  מצלמת". עכשיו אנחנו בתוך המחשב רואים עבודות יפות שלה  אני מוצא עצמי נע בין הקשבה, השתתפות לצלום.

 באי הקפה נענים לבקשתי, עבורי זו הפתעה, כי  בד"כ בירושלים שואלים למה אני מצלם מבקשים לבחון  האם בכלל להענות, מה הסיפור.

בתל אביב  חוויה ממש שונה , שואלים אחרי שכבר  ניתנה הסכמה,

כן אתה יכול. 

אני חוזר לויריטי שממשיכה לספר את אשר עובר עליה.

אחרי שעה היא הולכת נפרדת ממני ומיובל .

הבחורה השניה קמה לסדר אחריה ,אני שואל לשמה , רויטל ,

את עובדת כאן?  לא, סתם מעבירה את הזמן.

 'מה הקשר שלך ליובל ? היינו חברים עד הערב.

 'וואו אז עכשיו נפרדתם אני שואל בעצב ,כן עכשיו זה נהיה רשמי .

לא פשוט לי הגילויי הזה, לצד זה מן הסתם למי שלא פשוט זה לרויטל  היא פתוחה לדיבור ,איזה יופי.

 באתי לבקר חבר  במרחב  בייתי  מוכר לי מימי סבתא שלי

וכל הערב צבוע בפרידות. 

 גם הבחורה האנגליה  נפרדה  אנ י מספר לרויטל

"כן שמעתי  שאתה מספר ליובל" .

אז מה אומרים אני שואל ,במבוכה

לא יודעת עונה רויטל בעצב.

ישבנו עוד ודיברנו על פרידות חיים רגשות רויטל בוגרת בצלאל צלמת  כיף היה להכיר אותה ,פגשתי עולם מורכב מערכות יחסים של  צעירים ,המבקשים ליצור יחד בעולם משתנה שהלבד בו כבר לא מייטיב.

 מצאתי עצמי לצד הצילום מתחבר ,מקשיב,  מכיל מתידד

מקבל אמון מלא לשתף בפעימות הלב.

סבתא פאולה הרמן -ציור של אימי  הציירת ליאורה הרמן

 רן : איזה יופי נינו הכתיבה הצילומים והאיור יחד יוצרים ממש עולם אחד שלם איזה כיף ריתק אותי .

anabelle : מעניין שזה ערב בסימן פרידה, יכול להיות שזה איזהשהו אזכור לכך שאתה נפרד מעיר ילדותך לטובת חיים חדשים ברחובות הקסומים של פלונטין?! אולי זה בכלל מדבר על כך שירולשים שינתה את פניה ונפרדה מאופייה הקודם...
אני לא חושבת שכל הפרידות האלו הן צירוף מקרים...



טליה יונתן ושיר - מפגשי פלורנטין

סמינר משותף בבלי- ירושלמי עין גדי-"The retreat was one of our best "

נעלמתי לעצמי לכמה ימים בין שנה אחת יוצאת וזו הנכנסת רחוק מהפייסבוק המחשב ו"דופק החיים".

היינו בסמינר מרומם נפש עם חברינו הירושלמים והניו יורקים 5 ימי לימוד בטבע מדהים מתחת לעצי הבאובב בעין גדי ,הנושא רבי נחמן מברסלב, הסיפור מעשה ב7 קבצנים, חברתנו גניס תרחיב  בהמשך באנגלית ,התמונות הן מן המפגש השנתי של קבוצת 'בבלי-ירושלמי'. קבוצה זו המתקיימת כ14 שנה, שקמה מתוך עניין לכונן ולחזק קשרים אישיים ולימודיים בין יהודי ישראל ויהודי תפוצת צפון אמריקה.

הקבוצה המופלאה הזו היא למעשה הרכבה של שתי קבוצות, אחת של יהודים מכל הזרמים, המינים והגילאים מניו-יורק ואחותה, קבוצה של 'מעורב ירושלמי'.

שתי הקבוצות לומדות בכל שנה נושא משותף בקהילותיהם ופעם בשנה נפגשים כולם בארה"ב או בישראל ללימוד, דיבור, שיחה, יצירה, תפילה, טיולים, ריקודים ודיבוק חברים וחברות.

החבורה היא וולונטרית לחלוטין. מתוך ערבות הדדית ורצון שכל החברים בעלי אמצעים וכאלה שאין להם יוכלו כולם להשתתף מקיימת הקבוצה צורת תשלום בה משקלול הוצאות כולם נקבע ממוצע לכל משתתפ\ת, וכל אחד ואחד על פי מצבו קובע את הכמות שהוא או היא מנדבים.

בימים אילו על רקע המחאה המתפרצת מתוך זעקה לצדק חברתי סולידריות כאן ומעבר לים זה מרגש ומעצים לפגוש ולחוות ערבות הדדית שכזו שבבסיסה רצון משותף שמחת יחד ויצירתיות.

"The retreat was one of our best

The study was deep and often left more questions than answers but each facilitator was prepared and created an important link between doing and knowing

Almost each session had a physical component so we could go into each beggars defect with some physical understanding

I feel grateful that I am part of a study group that cares to go into experience as much as going into the actual study of the texts

It was also impressive that we were able to combine both a city component of the retreat and a shabbaton at a wonderful kibbutz.ein Gedi hotel is a gem. We had a luxurious stay in comparison with past locations

Lastly , the most important part of the retreat was the love in the room

Each year we delve deeper into the real reason we came together. To meet, to relate deeply and to fall in love.. We also learn about who we are as Jews and learn about one another and more about ourselves

All three missions have been accomplished

Mazal tov to the cost sharing efforts. We ,once again , with help managed to get all those who wanted to be there there. Thank you to everyone who stretched to make this a reality

I continue to be in awe of the miracle of this community

Toda raba toda raba

janice stieber rous

1. "נינו שלום - איננו מכירים, אלא דרך הצילומים שלך. הם מקסימים ומדברים ומעבירים עולם שלם של רגש והוויה. צילומים מקסימים ותודה על שאתה משתף בהם, אורי"

2. "שלום נינו,
   הגעתי דרך חבר והצילומים שלך נפלאים ממש. הדומם, החי, הצומח, המדבר, הנע וזע.
   יפיפה, תודה.
   אור"

צעירי המהפכה של הקיץ לא נמוגו אבל הם קוראים לנו להצטרף אליהם כי לבד הם לא יכולים להשפיע.

בשבועות האחרונים יצא לי לצלם פעמיים מסיבות קברט בדרום תל אביב –יפו.
 ברמה האמנותית עבורי זו חגיגה של צילום ,מה גם שאני מוזמן  בשמחה להתבונן ולספר מרשמי

 את אשר עובר בעולמם של הצעירים אותם אני מלווה בשמחה ובאהבה בשנים האחרונות .

שוב עברו בי תחושות סותרות מוכרות ,אותם קולות של חוסר נוחות מלחיות חיים רגילים "נורמליים" לצד כל כך הרבה התרחשיות דרמטיות  המבקשות מכל אחד מאיתנו להתעורר לזוז מהכורסא ולהשפיע.
אותו דבר הרגיש לי כאן עם צילומים אילו ,אותם צעירים  יקרים שבקיץ פגשתי את חלקם במאהלים וברחובות  והנה הם לרגע נראה כאילו הם  "חוזרים" להנות לעסוק בענינים "אישיים"  האם יש בכך  ביטויי  של חזרה לאדישות .

 עברו ימים ומתוך שהנושא מעסיק אותי עלו הקשרים נוספים.

 בחוץ לצד העוולות היום יומיות , חוסר תשומת הלב וכבוד האדם, מועלת אופרה  של קורט וייל  ומחזמר קברט.
הכל נצבע לרגע ב"קברטיות " לרגע נכנס בי פחד שזה דומה לימים של ערב  עליית הנאצים , ואני מדבר בהקשר של מפלגה שלטת ששמה לה למטרה לדכא כל בטוי של רוח חופשיה , ההשואה הפחידה אותי , אנחנו נמצאים בתקופה של הרבה התרחשויות שיש בהם צבעים אנטי דמוקרטיים ,חופש התקשורת,  חופש בית משפט עליון, חוקים הקוראים להגבלת העמותות –ארגוני אזרחים המבקשים צדק חברתי ,גזענות, הרבה פחד , הקצנה , הרבה מהמורכביוות של חיינו במדינה רבת המגזרים צפים ועולים  ,

כמו השטחים הכבושים שהרחקנו  מהעין והלב וחוזרים  ועולים באינתיפדות ומן הסתם עוד ידפקו  על גבולנו בגלי מחאה.

  כך גם כל כך הרבה  עוולות שהרחקנו מהעין והלב  מדפקים. אני מאחל ומקוה שמחאת הקיץ שעוררה אותנו וחלקים בתוכנו  תמשיך לעורר ולהרחיק אותנו מהפחד שאין סיכויי.

משמחת ומעצימה אותי מאוד הפעילות השקטה שברובה לא מסוקרת בערוצים הנצפים  ובעתונות היומית של פעולות מחאה ,ערבות הדדית והכנת תשתיות להמשך הדרך. צעירי המהפכה של הקיץ לא נמוגו , "שמתעוררים ממש אי אפשר לחזור אחורה"  הם קוראים לנו להצטרף אליהם כי לבד הם לא יכולים.  אני לא יודע אם זו קריאה אחרונה, אבל בתחושה שלי זה הרגע.
דפני ליף וחברים כותבים באתר המחאה  על הקמתה של "ב' זה אוהל ,התנועה": "פלטפורמה חדשה ליצירת צדק חברתי".  ומזמינים אנשים להצטרף , אנחנו הצטרפנו בשמחה .ונשמח לעזור , לתמוך וללוות .

האתר מזמין אותנו  לקרוא להתעדכן להצטרף ולהשפיע ומספר בהרחבה על כל ההתרחשיות והפעילויות.

השנה הנכנסת  2012 היא הזדמנות לחוות איך יחד שיש בו רצון משותף אחריות, ובגרות, יכול לחולל שינויי מהותי.   

מסיבת קברט ביפו, מסע לילי לתוך חגיגה קסומה חנוכה 2011

הלכנו אתמול למסיבת קברט ביפו, מסע לילי לתוך מסיבה פרטית ששמו בה הרבה תשומות לב.

לרגע הרגשנו שזה כמו להכנס לסרט, פגשנו קבוצת צעירים יוצרים ואומנים במקצועם ובנפשם, שהשתמשו בתפאורה ההזויה למימוש פננטזיות של חגיגה ביחד.

 בבית מדהים שניכר בחלליו המתפוררים תיקרותיו הסדוקות וחלונותיו הגדולים הפתוחים לרווחה שפאר והדר היו בעברו

ביום יום גרה כאן קבוצת צעירים בסוג של קומונה והיופי שהם מוכנים לחלוק את ביתם לפתוח ולהפתח להפקות קסומות שכאלה.