מקדם החלמה .

Tamar Rothstein איך הצלחת למלא באור את הבוקר שלי!!!

רחוב העליה

רגע של חיים ברחוב העליה דרום תל אביב , אור רך של חורף ,קר . , אתמול העליתי אותו לראשונה , הבוקר התבוננתי שוב לפרטים , אני אוהב אותו , יש בו מעט ויש בו המון הוא שלם ויש בו חלקים שמספרים סיפורים שונים ,למשל סקרן לשמוע מה נאמר שם בשיח הבין דורי , ומיהי הג'ינג'ית הזו שהכובע הסרוג של הבחור מתכתב עם שמלתה בכלל היא כמו יצאה מסצנה של סרט אחר, ויש את המבוגר שמדבר והיא שמתבוננת דוקא לכוון הצעיר האם הוא בן זוגה ?
או אולי איך יגיב ? אולי היא בכלל בתו של המבוגר ? ותפוחי האדמה רגע לפני שיפוזר בדוכן
קראתי שיש 5000 זנים של תפוחי אדמה, וגם שצילום של תפוח אדמה אורגני נמכר במיליון דולר את התמונה, שצילם קווין אבוש במצלמה דיגיטלית, קנה אותו איש עסקים אירופי.
זהו אחד הסכומים הגבוהים ביותר ששולמו אי פעם על צילום.

בחרובקה ,Becherovka

התמונה הזו של החנות הקטנה של האשכנזים בפלורנטין צולמה לפני 6 שנים .
החנות הזו כבר לא קיימת שם , בימים אילו של ישיבת -בית עובר חוזר לדימויים תחילת גיבוש ספר ועולים מניעים נסתרים שהובילו אותי לצלם צילום זה או אחר .
בתחילת נובמבר 2013 סגרו רבקה ויהושע אשכנזי את חנות הסנדוויצ'ים הוותיקה שלהם ברחוב פרנקל בשכונת פלורנטין.
מה גרם לי לעצור שם להיכנס ולצלם ,באותם הימים הייתי כולי בעניין צעירי המקום ,משהו בתוכי כמו הזמין אותי לעצור ולצלם .
משהו בחנות הזו בפלורנטין, הזכיר לי מכלת אחרת מילדותי, מקום קטן צנוע נחבא, קרוב לעירייה בר"ג ,שבה אבא היה קונה משקאות חריפים . משקאות בעלי שמות לא מוכרים שמהם אחר כך היה רוקח משקה שאהב.
זו לא הייתה המכולת שלנו ואבא מעולם לא נהג לקנות במכולת שלנו . אבל לשם היה יורד כמו למבצע , הלכתי אתו לשם פעם לראות איפה ומה ביקש .
זוכר את בעל החנות מטפס על סולם ומוריד עבורו בקבוקים ממדפים שנושקים לתקרה , משקאות שמעטים רכשו אותם כאלו שיצורם עבר מהעולם .
ובבית המטבח הפך למעבדה לרקיחת משקאות אלכוהוליים, אז זה נתפש בעיני כעוד התנסות שלו לייצר לבד את אשר נדרש בבית. כמו את אותם שולחנות, כני הציורים בבית ששימשו את אמא לשעורי הציור ,אותם העבירה בסלון ביתנו .
אני כבר לא זוכר במדויק את מרכיבי המשקה שנרקח, היה לו טעם של אניס וריח מאד ייחודי ותכולת אלכוהול גבוהה כזו שאפשרה לשמר אותו בפריזר הקטן .
את המתכון המציא בעצמו מן הסתם מתוך שחזור טעמים וזיכרונות , אבא היה איש של תכנון ופיתוח המצאות ,נהנה ביותר מהיצירה שלו ונהנה לשתף בה חברים קרובים.
אבא נפטר ב1983 לא חווה את נפילת המשטר הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה ואת האפשרות לחזור לשם .
שנים אחרי מותו במסע לפולין ופראג וטעימת המשקה הלאומי הצ'כי, בחרובקה Becherovka),הציפה אותי התרגשות גדולה, הטעמים זרקו אותי למטבח ביתנו ,לאותו משקה שייצר והתבהרה תמונה שאולי בעצם ניסה לשחזר את ליקר העשבים המתוק מריר המשקה הלאומי של מולדתו. הנה טעמו של משקה מתפענח וממגירות המוח ללב שמחזיר אותי לאבא לשורשים עמוקים מחייו כאלו שלא שאלתי כאלו שלא סיפר . המושג הפחת חיים תמיד ריגש אותי , משמעותו עבורי כאן למשל זה לחזור לדימויים ולתת להם להדהד בטריות אמיתות שהיו חבויות בקרבי בקרבו כמו לפגוש את החדש .
אבא היה אוטודידקט , סיפר מעט מאד על עצמו , לצד זה כל התנסויותיו היו בגלויי. איש מעורר השראה היה יושב ומתרגם שירה מתוך היותו בלשן ,היה לו ידע על תכנון ופיתוח של תגובות כימיות שמטרתן לייצר חומרים חדשים. אז לא חיברתי ידע זה שרקח חומרים במטבח לעבודתו במפעל האלומיניום "אלבר "בכפר סבא . ששם בעצם ניהל את המעבדה שביצעה מחקר ויישום מדעי של תרכובות שונות על מנת לייצר מגושי האלומיניום שהגיעו למפעל על גב משאיות כבלוקים ענקיי ממדים גושים גולמיים של מתכת . שיצאו מהמפעל אחרי ערגול וטיפול בעוביים וחוזקים שונים עפ"י הזמנת הלקוחות .
אבא היה אחראי על הערגול הזה סוג של אלכימאי שגם כאן פיתח שיטות מחקר כדי לייצר מוצר .
היו עולים אליו לרגל להתייעץ מהתעשיות הצבאיות והאוויריות כמו גם ממחלבות תנובה טרה ובית החרושת ליצור שוקולד עלית ועוד .
סבא שלי הד"ר הוגו הרמן השאיר לי ארגזים של חומרים מצולמים מצוירים וכתובים הנה תצלום מקרלסבאד קרלובי וארי שבצ'כיה עת השתתף שם בקונגרס ציוני ב1921 זו גם העיר שבא פותח המשקה על ידי החברה המשפחתית של יאן בכר, ששייכת לחברה הצרפתית פרנו ריקאר (Pernod Ricard). כל השמות מתחברים למשקה שאבי כה אהב, ומזכירים לי שפרנו היה אחד המשקאות אותו רכש במכולת . והנה עוד הקשר , סב סבי ליאופולד שמו היה בעל מפעל ליצור משקאות , גם את זה לא סיפר לי אבא מצאתי זאת בעץ המשפחה שהכין סבי ותצלומים של סבא שלו בפתח החנות שלו.
לא זכור לי שסיפר על הגעגוע למשקה המקורי ולמולדתו בכלל לא דיבר על עצמו היה ממעיט לחשוף את תוכו את רגשותיו זו עוד סיבה למה אני משתף הרבה מתוכי ומפציר בכל הקרובים לי שישתפו גם הם . מעבר לרצון להשאיר לילדי נכדי ונכדתי ואילו שעוד יגיעו את מחשבותיי , אמונותיי וערכי . יש רצון לפתוח בנדיבות מחשבות שעולות בלב ובפתיחות הכתיבה.

Rochale Yacar
דברים שנכתבים ברגישות על עולם שאינו קיים יותר, ומתארים באהבה ומילים שיוצאות מהלב - מצליחות לפגוע בדיוק שם. בלב

סמדר אימור וואו נינו, זה כל כך מרגש, לא ידעתי גם שיש לך שורשים צ'כים, אני בשנים האחרונות המון בפראג אוהבת את העיר הזו ותוהה על אופיו של העם הזה. מאוד מתחברת לנושא של שיתוף בעולמות שלנו, אין הרבה דברים מרתקים יותר מעולמם וחוויותיהם הפנימיות של אנשים. גם לתיעוד מאוד מתחברת, לזיכרון, להדהודים שנשארים בנו במודע ולא במודע מאבותינו מאבות אבותינו. אני מרגישה שמתעדת בכתיבה, רגעים...

ברוח הימים האילו / " תחילה הם באו "

‏

תחילה הם באו / מרטין נימלר

תחילה הם באו ולקחו את הקומוניסטים –

ולא השמעתי את קולי,


מפני שלא הייתי קומוניסט;



ואז הם באו ולקחו את הסוציאליסטים –

ולא השמעתי את קולי,

מפני שלא הייתי סוציאליסט;



ואז הם באו ולקחו את חברי האיגוד המקצועי –

ולא השמעתי את קולי,

מפני שלא הייתי חבר האיגוד המקצועי;



ואז הם באו ולקחו את היהודים –

ולא השמעתי את קולי,

מפני שלא הייתי יהודי;



ואז הם באו ולקחו אותי –

וכבר לא נותר אדם,

לדבר בעדי. "

" שמונים שנה לליל הבדולח .
תרגום: מאיר זוהר"
זה השיר שפורסם מעברו השני של עמוד השער הזה .
שבת / מוסף לתורה , הגות, ספרות ואמנות / מקור ראשון .
"בשער חנניה (נינו ) הרמן , הר הרוח, צילום דיגיטלי, 2012 מתוך אוסף האומן ".

. עורכת הדין פליציה לנגר

לא זוכר את אשר חשתי באותו מעמד, מתבונן בתצלום מפעם מהמשמרת שלי כצלם מערכת החדשות בסניף ",מעריב " ירושלים סוף שנות השבעים .

ברור לי שהייתי מאד מכוון להעביר תמצית של סיפור .  הצילום הזה מספר לי שבאותו יום הייתי שם במלוא תשומת הלב .שכחתי ממנו כמו מעוד רבים וטובים אחרים . וכל כך שמחתי לחזור ולגלות שקיים צילום שכזה . 

ותודה לעופר אדרת מ"הארץ" שגם בדורו "אחרי מות"  מחזיר אותו לקדמת הבמה *.

קראתי נזכרתי במהות הסיפור ,משתף אתכם שרגע לפני שהלכתי למצוא אותו את  זיכרון  הרגע .

כתרגיל התבוננתי בו בתצלום ממקום טרי , מנסה באמצעות דמיון סקרנות והקשבה למה שעולה בי לספר מה אני רואה , מנסה להתעלם מהתוכן שנכתב ומספר על המעמד שבו צולם ועל סיפורה האישה .

 פשוט מסכים לרגע להתבונן כאילו אני בארץ זרה ונופל לידי עיתון בשפה לא מובנת שהצילום הזה בעמודו הראשון .

מזמין אתכם לתרגיל הזה , גם אם אתם מכירים ויודעים .

מה הסיפור של האישה המטופחת הזו ? , שקט ניבט בפניה כמו משקף חיבור לאיזה אמת פנימית ויש גם עקבות של סערה פנימית גדולה שניכרים גם על פני הסובבים המביטים שמן הסתם יודעים מה הסיפור שלה . כל אחד מהם בעולמו ,ויש את העולם המשותף לרגע , חלק מתבוננים בי המתעד שניצב כמעט בדרכה ,יש את הגבר משמאל עם היד בכיס שמהרהר בכיוונה נראה כמו מי שקשור אליה באיזה שהוא אופן יותר מהאחרים ומימין צלמת וצלם ברגע שלא מתאפשר להם לשנות עמדה או זווית והם נהיים לרגע חלק מקהל המתבוננים .והלבוש שלה ההדור והמחשוף, כל כך אחר בולט אנרגטית משדר זקיפות ,והיד האחת הימנית שמוסתרת תחת גלימה בעוד השנייה השמאלית שבאה מהלב פתוחה .ואז בא הכתוב בעיתון ומספר את סיפורו , שלוקח להקשרים אחרים.

וחיפשתי באינטרנט ללמוד עוד על האישה המיוחדת הזו . ומצאתי שכתבה ספר , שם ספר: בדרכי שלי‏ - וזה מה שנאמר שם

"לשאול הזאת אני הלכתי בעצמי" טוענת פליציה לנגר, ומתכוונת לדרך הארוכה שעשתה, מתוך בחירה, בהגנה על כל מי שנעשה לו עוון, ובמאבק נגד מדיניות, שלפי אמונתה יש בה איוולת ורשע.

פליציה לנגר, עורכת הדין השנויה במחלוקת, העקשנית, הצועדת נגד הזרם, פורשת בספר זה פרקים ממסכת חייה, מבית הוריה בפולין ועד לתאי המעצר במתקני הכליאה בשטחים ובתי המשפט שם. בגילוי לב היא משתפת את הקורא ברגשותיה ועקרונותיה החשובים ביותר, וחושפת אגב כך את אחד הפרקים הקשים בתולדות מדינת ישראל.
פליציה לנגר זכתה בפרס נובל אלטרנטיבי בשנת 1990 ובשנת 1991 הוענק לה בווינה פרס על שם ברונו קרייסקי, על מאמציה בהגנה על זכויות האדם."

Ofer Aderet * 

"הזיווג שלה עם פלסטינים מהגדה המערבית ומרצועת עזה היה אולי הדבר המוזר ביותר במזרח התיכון", כתב עליה עו"ד מיכאל ספרד. עורכת הדין פליציה לנגר - יהודיה, פולניה, ניצולת שואה וקומוניסטית - היתה פורצת דרך כשפתחה ב-1968 משרד בירושלים, וייצגה בו במשך רבע מאה אלפי פלסטינים שנחשדו בעבירות ביטחוניות. בקיץ האחרון מתה בגרמניה, לשם היגרה ב-1990 כשהרימה ידיים, לדבריה. ביום שישי פירסמתי את סיפור חייה ב"אחרי מות" ב-Haaretz הארץ וכעת, באיחור קל, הוא גם עלה לאתר עם התמונה המקסימה שלNino Herman, שמצאתי באוסף התצלומים הלאומי."

בהמתנה למעלית הדסה עין כרם

מתוך היות כף רגלי מצולמת ברנטגן עלה רצון לצלם גם השתקפות מול המעלית בהדסה, רגעים באפור .עין כרם , אז אחרי שהחלפנו גבס , קיבלתי הוראות הפעלה וציון טוב מהרופאים שכל כך מקצועיים מסורים ומסבירי פנים זו הזדמנות להודות לפרופ ליברגל ופרופ מושיוב ולאשר דיין אשר על מלאכת הגבוס ,וגם לומד מילים חדשות כמו "המנח טוב מאד" - וה" צילום טוב " מוכר יותר .

ענת דיציאן החלמה טובה. בינתיים נראה לי שאתה קצת בעקבות שטיגליץ 😏

"אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה - מצווה עלינו לספר".

שקד מזכירה לי את יאיר.

אילו ימים אחרים עדיין נעזר באנשים יקרים ונהנה מחיבורים מהיופי הנגלה , תחיה פתחה קבוצה כזו בווטסאפ של עזרה . מוצא עצמי מחדש/מעמיק קשר עם עצמי עם חברים קרובים וחדשים , נולד זמן יחד מאיכות אחרת .
ברביעי בערב היו איתי אפרת ושקד סיכמו ביניהן לחלק את המשמרת הבייביסיטר .בסוף נשארו שתיהן היה ערב כייפי, ישבנו בפינת הטלוויזיה עייפים מיום, המסך הכבוי התאים לנו, שקד נכנסה לחדרי התיישבה על הקחון והחלה לתופף בקצב , אותו קחון שקיבלתי ממנה חודשיים קודם ועכשיו סיפרה שבנתה אותו בעצמה אח"כ התחלנו לשיר לקצב התיפוף, כשהאייפון בידיה של אפרת משלים את מילות השירים ששכחנו.
את הקחון קיבלתי / לקחתי חודשים קודם משקד שביקשה להיפרד ממנו , ביקשתי מתוך איזה ערפילי רצון/צורך שיהיה לי תוף. משהו בתוף הדהד לי קרבה. עכשיו שהחלה לתופף על הקחוֹן (מספרדית: Cajón, מילולית:= "תיבה" או "מגירה") כמו נפתח בי זיכרון ,העלה נוכחות והבוקר התעוררתי בהתרגשות אותה חלקתי עם תחיה , שקד מזכירה לי את יאיר. משהו בפעימת החיים שלהם שהתיפוף הוא רק חלק מזכיר . יאיר היה מתופף , זו הייתה אהבה גדולה שלו ,בסרט שעשיתי עליו כשהוא בן 13 מתופף על קירות חדרו בקצב החיים שהיו בו. שווה צפייה. זה היה ב1993 עכשיו התחברתי שוב ,התברר שהכל נמצא נגיש במגירות הלב.
ועבר בי הרהור הבוקר ששקד בפעימות ליבה נגעה במגירת יאיר מן הסתם ממזמן, אבל רק בערב האחרון שנה + מאז היכרותנו, באו המילים, נפתח בי ההקשר הזה. מאז שהכרנו מתקיים בינינו קשר של מעבר למילים, ובמילים עצמן הבענו את השמחה והאהבה ההדדית .
הבוקר חלקתי את התובנה הזו גם עם שקד, בזמן שעשתה דרכה לסופ"ש עם אימא שלה. הקשיבה קשב רב ואז אמרה : "זה רק מעיד כמה התכונות שביאיר זה משהו שנמצא בעולם והוא ממשיך לחיות באנשים אחרים, ברור שהמהות האנושית הזו שהייתה ביאיר היו בה צבעים ייחודיים לו, ותראה כמה אנחנו לפעמים נתפשים לצורה, ושוכחים שיש משהו במהויות שעדיין קיים ותמיד יהיה." אמרה ככה פשוט מהדיבורית שלה בדרך.
לא פעם בשנים האחרונות אמרתי שאני מצטער שאין לי גם בנות, זכינו ב3 בנים מופלאים כל אחד מהם לב גדול ואוהב . אחרי לכתו של יאיר ברגעים כאילו ואחרים עלתה בי כמיהה רגשית לאיזו בת שאוכל לפתוח את הלב מולה ולהקשיב לליבה כמו אב שתוכל לספר לבנים מה שלא נפתח פשוט מולם כאב, שתדבר איתם כאחותם. שקד גרה כאן בחברת בת זוגה למעלה משנה ויש בקשר שלנו קרבה שכזו, זה כמו הסכם לא מדובר שנולד ככה פתאום מולה ואיתה מולנו ואתנו .
התדר הזה שנפתח בתיפוף שלה העלה עוד זיכרונות והקשרים ודמיון בינה ליאיר, אותו טוב לב שניבט מהעיניים, אותה ראיית אחר, חכמת חיים עמוקה שאינה תלוית גיל והתנסות, רצון להיטיב, ויכולת מופלאה להתרחק מלשון הרע, לדבר פשוט ישר ונקי.
זכינו , שבת שלום .

Elinor Dori איזה תיאור מלא אהבה, ומדוייק כל כך, של שקד המיוחדת והמופלאה הזו. איזה כיף שדרככםן זכיתי להכיר גם :)
(ואיזה כיף להכיר עוד קצת את יאיר דרך הסיפור הזה).

שבת שלום וחיבוק 3>

מילים של שקד מתוך הפיסבוק שלה

‏‎Shaked Halevi‎‏ ‏‏מרגישה ‏מבורכת‏.

‏30 בדצמבר 2018‏ ב-‏19:19‏ · 

שיאצו שיאצו שיאצו (:

"אף אחד מאיתנו אינו מאוזן מכיוון שאנחנו בחיים ותנועה, אך אם זאת יש מצבים קיצוניים של חוסר איזון בהם איבר מסוים בגוף לוקח על עצמו הרבה מהאנרגיה של הגוף וזה לרוב קורה בשל טראומות ומצבי לחץ קיצוניים, בהם הגוף נמצא במצב של הישרדות. מצב מתמשך של חוסר איזון יכול ליצור מחלות,כאבים,חולשה,חרדה,דיכאון ועד..


השיאצו הוא טיפול במגע, דרך המגע עוזרת להזכיר לגוף את הכיוון שאליו הוא רוצה לנוע- לעבר ריפוי והרמוניה כמובן. זה מה שהגוף שלנו תמיד שואף אליו, רק שלעיתים אנחנו צריכים איזה חבר טוב שיזכיר לנו את מה שכבר שכחנו שאנחנו יודעים לעשות. לאחר מספר מפגשים שמשתנה בין אדם לאדם נוצר מעין זיכרון גופני שמספר לי "אני יכול גם אחרת, להרגיש טוב חיוני רגוע שמח" מה שמחזיר את הבטחון והאמון בכח הריפוי הטבעי שלנו.

ועכשיו לחלק הפרקטי: בכל יום ראשון בין 14:00-20:00 אני מטפלת בקליניקה עם אנרגיות מדהימות של ריפוי באבו גוש. אני יותר מאשמח לפגוש את כל מי שחפצה נפשו בתזכורת גופנית נפלאה שכזו. אני מרגישה שמעבר לשיטה שנקראת שיאצו יש כח עצום במגע ותמיכה אנושית לעבר עולם של אנשים שמחים ובריאים.

מענין אתכם? מכירים חברים שישמחו להגיע? אשמח ממש שתקשרו בנינו

מוזמנים לפנות אלי בפרטי או בטלפון 0548022025

**בתמונה- אני יוצאת מהקליניקה עם מצעים לכביסה (: באדיבותו של Nino Herman הצלם והחבר המדופלם!!"

ואז הוא אמר לי "סבא קומי "

ואז הוא אמר לי "סבא קומי " עוד חודשיים הוא יחגוג שנתיים אלון הקטן , לקח לו זמן להתרגל למראה של סבא בכיסא הגלגלים , סבא קומי זו גם משאלתי ,ואכן בהחלט יש שיפור אך נדרש עוד זמן והחלפת גבסים . בתוך כל הימים והלילות זוכר להקשיב לגוף אחרת לחבור לשקט שבפנים . אתמול בשבת באמת מופלאה קיימנו מסיק קטן ליבול דל של זיתים .זו שנה דלת יבול בכל הארץ התאפשר לי להצטרף לצפות כמה רגעי מסיק באזורי נגישות .

טלפון עם שירה נכדתי בת החמש וחצי , הצעתי לה לצייר על הגבס בביקור הקרוב שלה אצלנו. הייתה שתיקה מעבר לקו ואז היא אמרה .."אני אחשוב על כך" . לישיבה המרובה על הכיסא נוספה נקודת מבט ריפויית ,להרפות ישיבה של שעות , להשיב את הנחת לכאן ועכשיו. הכאב פחת אבל נוכח , כמו מזכיר שהשיעור נמשך והמורה טרם הלך . שואל עצמי וחברים לפשר השבר , ומקבל מענים מרגשים. אכתוב עליהם פוסט נפרד .

בעולם של אנרגיה אני מקשיב יותר ויותר לתחושה שהדברים הנאמרים פוגשים אותי . החברות והחברים שעוזרים בצורות רבות ומגוונות זו ברכה עצומה. בתודעת הלב נמצאת שלווה גדולה והיא זו שעוזרת להשתחרר ממחשבות דאגות רעיונות שמסיתים מכאן ועכשיו .

לומד לשלוח כוונות ריפוי לרגל. התשוקה לשלווה ומנוחה מאפילה על תחושות תסכול, דכדוך וקושי. שוב ושוב מודה לנשמתי שמלמדת אותי ליהנות גם שקשה . אני מודה לכם על הצטרפותכם

למסע שלי, אני מקווה מאד שאיזה תועלת תצמח גם לכם. ואחרונה אחרונה חביבה ויקרה מודה לרעייתי שותפתי למסע שלא חוסכת כל מאמץ כדי להיטיב איתי . מזלי שיחק לי ביחד עם האישה המופלאה הזו .

דימויי מחפש כותרת .

חנה כהן : " אל תגלי לאף אחד....." 

Roni Gorfine : " ממתיקה סוד" 

Liel Jean : " תמונה מופלאה..." 

Adi Shnit : " סודות ילדות" 

Nili Fink : " בגנבה 

טלי גבע רזניק : " הסודות של ארץ הפלאות ❤תמונה מקסימה! " 

Ruth Kleinstein : " הצילום נראה כמו מספרי הילדים של פעם. ״נשים קטנות״ בית קטן בערבה וכדומה. אבל הן בטח ממתיקות סוד." 

Rina Schogel :״סוד כמוס לפרה ולסוס״ 

: Toledano Yoel " סודות נטף" 

שוקי קוק:" אבל אל תגלי לאף אחד...." 

Mary Zarrant : " Confidencias!!! 

Ayala Tamary : "ממתקיות סוד" 

Gigi Lit : " תמונה מהממת!!! " 

Esti Segal :" אוייייי," 

Tamar Rothstein : "כמה קסום ואנושי נינו אהוב <3 לחישה בגובה האוזנים <3" 

Orly Gross Swisa: "אבל אל תספרי לאף אחד"... 

Tal Omer : "נכון שהשמלה שלי יותר יפה" 

Sarah Schürch: " Sweet Sisterhood 

Michal Gutmann : "אבאניבי אובואבה אובותבך

מפגש רבנים בנטף

...ואז הוא שאל אותי ומה השבר שלך ? זה היה ממש בסוף המפגש בביתנו עם קבוצת רבנים בראשות הרב יאיר דרייפוס מישיבת שיח יצחק ,זה היה יומיים לפני השבר בקרסול .
המילה שבר בלבלה אותי , הרב דרייפוס הבהיר למה כוונתו , ועלה בי שהשבר הגדול בחיי זה מותו של יאיר ותך כדי שאני מספר על יאיר , עולה ומתברר שעוד יותר בוער בי השבר שאיני יכול להציל את העולם , החוויה ,היום יומית של מפגש עם חוסר אונים רגשי מול מציאויות אנושיות בלתי אנושיות שיכולות להיות אחרת, זה הולך ונהיה מורכב ביותר . והרב יאיר מהנהן ומוסיף "אנחנו אותה מפלגה" .. גם עבורי תיקון עולם זה הסיפור. תכננתי להרחיב ולספר עוד על המפגש
ואז יומיים אחרי בא השבר בקרסול שזרק אותי ממציאות מוגבלת אחת לעוד יותר מורכבת ומגבילה
שכמו שמה רסן שדואג לומר לי, עצור , הי תסתכל פנימה.
אז אילו מילים ראשונות ,של התבוננות חלקן כבר מועבדות , חלקן טריות , אז כן למדתי כבר שהמערכת המגבילה הזו יש לה תפקיד בחיי , לשמחתי ולאמונתי אני נוכח שוב ושוב שהיקום ונשמתי בעדי .
לא סתם קראו לי הורי חנניה , כמו ידעו משהו על מסעי, בגיל שנתיים שחליתי בפוליו לא יכולתי לזוז כשנה ואז כבדרך פלא קמתי , וחזרתי לחיים מלאים ,חנן אותי אלוהים , חנן ונתן בי סימן אמרה לי פעם אשה חכמה "שמסומן יש לו גורל אחר , יש לו תפקיד אחר, יש לו יעוד אחר , מלהיות בן אדם פועל כמו יתר האנשים". מן הסתם לקחתי את היעוד הזה עוד בטרם ידעתי קרוא וכתוב .
נשמתי דיברה איתי כך בדרכה דרך הגוף . מאות פעמים נפלתי בימי חיי כילד כנער בצופים כצלם חדשות כצלם ראשי ממשלה ,רגלי הפוליו הוליכו והריצו אותי לראות עולם, לספוג להתבונן לצלם לספר , אני מודה לגופי ולנשמתי שהוליכו אותי בבטחה, זה ממש לא מובן מאליו.
ב66 שנות חיי שברתי רגל 3 פעמים , ופעם אחת יד . האמונה הזו שלכל שבר תפקיד , מקלה עלי. הנשמה שלי באה דרך הגוף לספר לעצמה משהו על מוגבלות ועל חופש .וואחד מסע .
באה לספר על איך הדברים האלו הולכים יחד. ואם אני מסתכל על דברים שמפעילים אותי , מאוד מפעילה אותי חירות .מאוד מפעיל אותי גם גבולות ,. מצבים חברתיים שבעצם מדברים על גבולות, ועל חופש ועל חירות, ועל סמכות ,אילו דברים שמעסיקים אותי .מאז היותי ילד . לא סתם חזר ועלה בי ענין השבר הגדול שהוא מעבר לאישי, מעבר למות בני יאיר .זה מרגש כמה זה עלה אינטואיטיבי במפגש הרבנים ,אותו מפגש נפלא שנולד בעקבות פנייתו של הרב אלחנן ניר שהכיר אותי כעורך מוסף תרבות ההגות והאומנות של "מקור ראשון " הריאיון שנערך שם בחסות צילומי במוזיאון ישראל העלה בו רצון להציע לחבריו לבוא ולבקר אותנו בביתנו .
ישיבת שיח יצחק זו ישיבה שחדשנות והעזה , מאפיינת דרכיה ,איך העתיק והמודרני הולכים יחד ,עבורי זה היה כבוד גדול שבאו לנטף למפגש , רצו לנשום את הבחוץ והייתה הזדמנות נהדרת לדבר לשאול לספר על יצירה ואמונה .
ביצירה כמו בחיים אני מספר משהו על חופש ,מספר משהו על גבול . זה הפילטר שגם עוזר לי כצלם שכל הזמן בוחן מה להעביר מה לא להעביר. זה גם מה שאנשים חשים שאני מבקש רשותם לצלם
מאמין שהם נותנים אמון כי חשים הם מוגנים.
בערב בווטסאפ ביקשתי מהרב אלחנן ניר שיספר בכמה מילים משלו מה התקיים במפגש :"באנו לפגוש אותך דרך המפגש שלך עם הנצח שבחולף ,עם האור כמו גם עם הצל שבקיום האנושי" .
מחשבות#בלב #נופל #וקם.
שבוע טוב..

למטה :הרב  יאיר דריפוס למעלה :הרב  אלחנן ניר ,הרב נעם סמט. ד"ר איתן אברמוביץ. הרב אורי ליפשיץ ואסנת דבורקין  .

Constantin/ אות הכפרה והשלום .

את קונסנטין פגשנו אצל סוניה בת ה97 בחור צעיר בגיל וכל כך בוגר ברוחו ,עלם חמודות , היו לנו שיחות מרתקות במעט הזמן שבילנו יחד
לא יודע מה עיצב את מי שהוא , אילו חוויות וארועים חשובים עבר שהביאו אותו לכזו מסירות בעבודת ההתנדבות עם סוניה ובכלל למפגש כל כך אינטימי עם ניצולת שואה שזה בעצם הציר המרכזי של המשתייכים לארגון "אות הכפרה והשלום" בהתנדבותם בישראל.
כל כך הרשימה אותי אישיותו שביקשתי להיות נוכח בארוע הפרידה שלו מסוניה וגם הבאתי לו גלויות תצלומים שלי כתשורה מזכרת מהארץ .
הנה המסר ששלח לי אמש מלווה בתצלום קיר חדרו שמשמח ביותר .
תודה רבה לך קונסטנטין יקר .

"Dear Nino, how are you? Today I moved to my new apartment in the town where I am going to study 

Your postcards build the very heart of my room 

You know, before I left Israel I thought about a good souvenir to bring back home 

I wanted something that I could use in my new apartment but that does not shout :: hey look at me, Consti was in Israel for a year and he brought me with him 

The pictures of the daily life there fit in perfectly so that I have the feeling of having a special connection to the country, without having the flag in my room for example 

Thank YOU for the postcards! They are the perfect souvenir

Best wishes, Constantin"

*💕Thank you so Much dear Consti

Tze'ela Rinsky נינו תודה לך שאתה מביא את האנושיות לפה.. 

אתה מאפשר לי לנשום יותר

רות יעקובוס חגגה 100

לא יודע כמה פעמים יצא לכם להשתתף בחגיגת 100 לאדם יקר קרוב. 

אתמול זכינו 'רות יעקובוס אם חברי מגיל 4 איתן עשתה זאת, חצתה את ה100 זקופה נשענת על מקל , בבריאות טובה , צלולה וקשובה , צפתה בענין רב בתולדות חייה המסופרים ומוצגים ע"י בניה , מידי פעם אישרה או תיקנה פרט זה או אחר בדרכה המיוחדת והישירה ,נהנית מאילו מבני משפחתה שחגגו איתה .לרות 6 נכדים ו11 נינים . מאוחר רגע לפני שנפרדנו אמרה לי "אני אוהבת לראות אותך". "גם אני אותך" השבתי . כילד וכמתבגר המפגש בינינו היה טעון ביקורות הדדיות .בשנים האחרונות נפתח מרחב של אהבה ועבורי ומן הסתם גם עבורה ,חשתי שזו חוויה מרגשת .

 איתן חברי מגיל 4 ואמו רות בת ה100  היתה  גם חברה קרובה  של אימי  ליאורה הרמן  - ברקע ציור  שמן של אמא .

בשיחה עם רוני בלומנפלד  חבר ילדות מגיל 4  .

מקבלת ברכות מנכדים שבחו"ל 

עם ארד  נינה הצעיר   אורי ודפנה יעקובוס רנצר 

גבריאל הרמן - במעמקי הלב שלו נמצאה שלווה נצחית .

גם את זו לא הכרתי , אבא שלי ואחותי .

 צילום שנראה לי כמו משיר ילדות של פעם במוסף ספרות על אבות. 

אבא שלי היה עולם ומלואו, בורכנו. 

אילו בחרתי מילה אחת שתתאר אותו הייתי בוחר באהבה. 

במעמקי הלב שלו נמצאה שלווה נצחית .אותה העביר מסוכת שלומו לכל מי שפגש .

מתבונן ומרגיש איך אני מפעיל את החיווט הזה שירשנו, הזמין תמיד של מעגל השקט והאהבה.

משישים ושבע שנות חייו חוויתי אין סוף אבהות .

הוא חסר כבר הרבה שנים, כל כך הרבה נשאר להשלים, לספר לו . ואולי הוא יודע . 

אבא שלי ידע כל כך הרבה. 

הייתה בו נדיבות רוח ,כולם עלו אליו לרגל לשמוע את חכמת הלב שלו , 

אני מתיידד עם אבא בגיל שלא הכרתי ,בורא רגעים חדשים בחיי .

ואחותי היקרה ,מאמין שהיא שמחה כל כך לפגוש את האיש שהכי אהבה בעולם . 

הריקנות הזו סביבם בתצלום הופכת אותו עוד יותר לעל זמני.

Rochale Yacar מרגש להכיר אדם זר דרך מילות בנו. תמונה נפלאה

בירושלים  בזמן המצור  1947 

יהודית קונפורטי אתה מתאר כל כך יפה ומדויק את אבא.
וכן, זה האיש שהכי אהבתי, והוא מאד חסר כבר המון שנים.

אם ובתה / תמונות חיים שלא הכרתי.

יש רגעים שמתגלות תמונות חיים שלא הכרתי , 

זה התרחש אתמול אצל אחותי ,בסוף ארוחת הערב של הסופ"ש החגיגי הזה שנמשך כבר שבועות 

הופיע אלבום ישן מתפרק ,חומר ואנרגיה אצורה שעוד רגע תתכלה. התחלתי לדפדף ,לפרק בזהירות .

חוויתי שאין סוף לחדש ,גם מהעבר . 

השבוע בלימוד בחבורתנו "בבלי ירושלמי" ציטט אוגי את הרב מקוצ'ק שנשאל "איפה נמצא אלהים ?" 

והשיב "איפה שנותנים לו להכנס" .

נפעמתי ,.איפה שאתה פותח, מתמסר לרגע ,היקום מביא לך חוויה לא מוכרת 

זה להסכים להיות מופתע מהכל ,לא לדעת, הפוך מידע ושליטה.

היו לזה הרבה מופעים השבוע , והנה עכשיו עוד אחד, אחר בטיבו צבעו ובריחו. 

הנה אמא שלי היפיפה ואחותי יהודית היקרה שכל כך דומה לה צולמו כנראה סמוך או לפני לידתי ,

 מתבוננות אלי מעולם של פעם , מספרות כל כך הרבה מעבר לרגע עצמו .

אפרת רבינסקי לוי אמא לורה יפיפיה! היתה מרשימה תמיד! זוכרת שציירתי אצלה בבית בתור ילדה.. ויהודית ממש דומה לה 💛

Tirza Peled מלכה יקרה, האשה היפה הזו קרובת משפחתי ואני זוכרת את יופיה המיוחד. שמחה שהבחנת בכך...




Dorit Ginzburg התמונה מקסימה והסיפור שלה מרגש ומפעים ! תודה על השיתוף נינו ויהודיתקה ❤️😊

שוקי קוק: " הדמויות עצמן מייצגות אנשים במסעי "

צילמתי אותו ברחוב , חורף 2015 , הייתי בדרכי לשוקי קוק להדפיס עבודות לתערוכת ניו יורק . 

דרך יפו ,בואכה רוחמה ,ראיתי אותו שם פעמים רבות , יושב על המדרכה ,עסוק כל כולו ביצירה. 

הפעם ניגשתי מחכה לרגע שאוכל לשוחח איתו ,",שמי מתי" .. " "מה אתה רוצה" שאל

 לצלם אותך כאן מגלף יוצר , צורב פני הפסלים בשמש . 

מתי הרים ראשו מזכוכית המגדלת אותה מיקד על פני הבובה ריח של עץ שרוף באוויר ,

פניו צרובות גם כן, הוא מביט בי בעיניים סגורות , 

"הרבה מצלמים אותי כאן באים מכל הכיוונים , לא שואלים ,מצלמים. אמר וחזר לגילוף . שחררתי . 

 לא הרגיש לי בנוח , נדמה היה לי שנפרדתי ממנו , 

בימים הבאים שעה שחלפתי שם עלה הפיתוי לצלם . 

בד"כ אינני מצלם דיירי רחוב, הפעם עלה בי רצון , משהו בי ביקש לספר על האמן שבו. 

שלא כדרכי בחרתי לצלם מרחוק , תמונה שתאפשר לי לספר עליו חשבתי על ההרצאות שאנו מעבירים , 

על האיש שהרחוב הוא הסטודיו שלו והשמש משמשת לו כלי עבודה מדהים . 

למיטב זכרוני לא פרסמתי צילום זה עד כה . 

2018 קיץ שוקי קוק מספר לי על תערוכה חדשה שהוא אוצר –יוצר /יוצר –אוצר. 

ההתרגשות אוחזת בו כמו בפעם שיצר את "יומן מסע" סיפור חייו הכל כך מורכבים , 

הפעם זה בעוצמות שלא הכרתי. 

הדיבור אצלו נע מהאינטלקט לרגש "אני קונה ממתי את פסלי העץ שהוא מגלף כבר תקופה ארוכה ,

" הוא מביט בי וממשיך ישר להארד קור . "אתה יודע שחוויתי אובדן רכוש וילדים בעת גירושיי ". 

הכאב הטעון הזה חוזר ונוכח מידי פעם ביום יום שלו ,

הוא עושה דרך לשחרר, נדמה לי שהתערוכה הזו היא מפתח גדול עבורו .

דרך שוקי נחשפתי למורכבות חיים שלא דמיינתי , פעמים היה חוזר ואומר לי "אתה איבדת בן , שאיננו " .

 "גם אני . רק שבני חי ." ..זה כל כך חריף אצלו , 

העצב האכזבה חווית איבוד אמון בסיסי שמלווה בחוויית אבוד המשפחה הגרעינית שלו . 

זה סיפור שחוזר ועולה קשה להכלה ... עכשיו בתערוכה הזו עלו וצפו סצנות מחייו ,

ככה הוא מספר  " צפו סיפורים והדמויות עצמן מייצגות אנשים במסעי ."

 לא מזמן חזר מחופשה באיתקה . הכל אצלו מחובר למסע , לא תמיד ישנה בו הערות החדה הזו שמתגלית עכשיו 

" זה בכלל התחיל כסוג של מחווה למתי . ותראה מה נחשף , מדהים כיום לראות מה הניע אותי ". 

התערוכה בסטודיו שלו כבר עומדת מוכנה למבקריה ,לכו לראות זו חוויה אחרת. 

על חלון הראווה בקיר האמן שבחוץ צילומי מפגש של שוקי ומתי שתיעד בועז פסטרנק 

 איש יקר שמלווה את עשייתו של שוקי מקרוב בכלל ובפרט בתערוכה זו . 

רשמו לפניכם את ה-18 לאוקטובר, בשמונה בערב. רחוב רוחמה 11 שכונת נגה תל אביב .

שוקי קוק: "מדהים כיום לראות מה הניע אותי ".