יום הולדת שמח שמקבל עוד תוספת שעות אור .

מול בית המרקחת בגטו היהודי כאן בקרקוב, ששימש את המחתרת הפולנית להצלת יהודים נמצאת ככר הגיטו המרכזית. שם הציבו עכשיו מיצב של כסאות עטופים בסריגה שמסמלים את הרהיטים שהשאירו היהודים שנאלצו להצטופף כל כמה משפחות בדירה קטנה אחת .

קרקוב כמו החיים מורכבת, לצד העבר של השואה ,יש כאן תחיה של החיים היהודיים שהיו לפני השואה, שמספרים על התרבות העשירה שהיתה כאן זה מדהים עד כמה הרובע היהודי שוקק חיים ובתי הכנסת והרובע מלאי תיירים, 

וכך אנחנו מוצאים עצמנו ביום הארוך ביותר בשנה שבו נולדה שותפתי לדרך ולמסע המופלא של החיים חוגגים לתחיה היקרה והאהובה יום הולדת שמח שמקבל עוד תוספת שעות אור .

— ‏‏מרגיש/ה ‏חגיגי‏ עם ‏תחיה הרמן‏ ו-‏‏6‏ נוספים‏ ב‏‏‏‏קרקוב, פולין‏‏.

פגשנו עיר יפיפיה צעירה שוקקת חיים , מימדי הזמן מתערבבים .

מאד מרגש לראות קבוצות קבוצות של ילדים פולנים באים ללמוד על יהדות פולין בתוך בתי הכנסת , לצד קבוצות רבות של תיירים מגרמניה .

JCC קרקוב

היום הסירו תערוכה קודמת בJCC, מחר יצבעו הקירות ובחמישי תגיע אוצרת התערוכה אוצר בפני עצמו Tamar Eisen ונעמיד יחד תערוכה לתפארת .שמחים מאד לקראת.
הצוות בJCC מקסים ביותר המיקום בלב הרובע היהודי ,בלב ההתרחשויות של הפסטיבל היהודי שיחל בשבת .

Notes from Tel Aviv

Notes from Tel Aviv

I was invited to hold a solo exhibition of my photographs in Krakow, Poland, as part of the local Jewish Culture Festival opening there in late June 2017. 

I am returning to Europe, to the roots of generations of my family. My mother's milk was laced with yearning for her hometown. She was in the Holocaust and lost her twin brother at the age of 20. My mother's milk was laced with love of life and mankind.

I am brining a new exhibition to Krakow, skillfully curated by Tamar Eisen. It focuses on southern Tel Aviv, and the Florentine neighborhood in particular, the streets of which I have been walking with my camera in recent years. It is Tel Aviv au naturale, with no aesthetic touch-ups or political correctness.

The images on display document human encounters, connections, and human touch between various populations. There, in the neglected, dusty south, I am able to touch life's beating heart with a naked lens. It is there that people from different backgrounds merge in the most natural way. In recent years I have come across a wide range of people – youngsters and manual laborers, immigrants and visitors. I bring the love of mankind within me to those places, and take it out to the streets. In the southern part of the town I was born in, I find a human space that touches me while allowing me to touch it back. I document little moments in time that depict connections between people. Moments of humanness.

I bring along with me trust, love of all mankind, and a deep faith that there is nothing greater than everyday life. Having been a press photographer for many years, as well as the news desk photo editor at one of Israel's most popular newspapers, Maariv, I adore this challenging form of photography, which requires me to find the gem hidden in a familiar, everyday moment. Far away from the drama that seems to have become the most important thing in our media-dominated culture.

Exhibition Name: Notes from Tel Aviv

Artist: Nino Herman

Curator: Tamar Eisen Goldstein

קיבוץ גלויות ( Notes from Tel Aviv)

  קיבוץ גלויות      (Notes from Tel Aviv)

הוזמנתי להציג תערוכת יחיד בקרקוב פולין, כחלק מפסטיבל לתרבות יהודית, שיפתח בסוף יוני 2017. 

אני חוזר לאירופה, לשורשי משפחתי לדורותיה.  בחלב אימי ינקתי את הגעגוע שלה למקום ממנו באה. 

אימי עברה את השואה איבדה את הייני אחיה התאום. בן 20 היה. בחלב אימי ינקתי אהבת חיים ואדם. 

אני מביא לקרקוב תערוכה חדשה, שאצרה בכשרון רב האוצרת תמר אייזן. 

התערוכה עוסקת בדרום העיר תל אביב, בעיקר בשכונת פלורנטין, בה אני מצלם בשנים האחרונות. 

זוהי תל אביב כמות שהיא, ללא התייפייפות אסתטית ופוליטקלי קורט. 

דימויי התערוכה עוסקים בתיעוד מפגשים אנושיים, נקודות חיבור, מגע אנושי, בין אוכלוסיות שונות. 

דווקא בדרום המוזנח והמאובק, יש עבורי נגיעה יותר חשופה בחיים הפועמים. 

מתקיים כאן מיזוג גלויות באופן הטבעי ביותר.

בשנים האחרונות אני מסתובב בתוך המנעד הרחב הזה של אנשים, צעירים לצד אנשי עמל לצד מהגרים, לצד עוברי אורח. אני מביא לשם את אהבת האדם שבי, איתה אני יורד לרחוב.

 בדרום העיר בה נולדתי, אני מוצא מרחב אנושי שנוגע בי ומאפשר לי לגעת בו, 

מתעד רגעים קטנים שיש בהם חיבור בין אדם לחברו. רגעים שיש בהם אנושיות.

אני מביא איתי לרחוב אמון, אהבה לאדם באשר הוא ואמונה עמוקה שאין משהו יותר גדול מהיומיום. 

כצלם עיתונות, תפקיד אותו מילאתי שנים רבות ועורך צילומים בדסק החדשות של מעריב, אני מאד אוהב ומתחבר לאתגר הצילומי הזה של למצוא את הפנינה בתוך הרגע השגור והמוכר. 

 רחוק מהדרמה, שהפכה להיות חזות הכל בעולמנו המתוקשר תרבותי. 

".. אוי תמונה נהדרת " "המציאות מתביימת לקראתך". כתבה ושמחה אותי .,

" איזה כיף עיניתי לה בדיוק קמתי הפוך וחיפשתי לשמע פעימת לב אוהב , תודה לך."

היתה דממת מסכים , ורגע אחרי כתבה ," יו באמת תמונה נפלאה " .. "הפיזור של נקודות המבט

ושתי הנשים שם לעומת ההעמדה של הגברים , כל כך מיוחד"

כך כתבה  נילי פינק חברה יקרה

נפגשנו ברחובות תל אביב לפני 7 שנים ומאז ידידות ואהבה גדולה .

גם תצלום שלה נוסע לתערוכה Notes from Tel Aviv

http://www.jcckrakow.org/en/tag/Nino%20Herman

אלקיים רובינשטיין מרתק בסיפורים אנושיים.

אליקים רובינשטיין, מי שהיה שופט בית המשפט העליון במשך 13 שנה, היועץ המשפטי לממשלה ומזכיר הממשלה, פרש אתמול לגמלאות. זכיתי להכיר אותו איש יקר ומיוחד לאורך כברת דרך במסעותי השונים  כצלם רה"מ , לצד כל מעלותיו הרבים , חוויתי את יכולתו המופלאה לרתק בסיפורים אנושיים. כאן בצילום מפליג בסיפור בדיחה  ביידיש לנשיא רונלד רייגן בבית הלבן.

שבוע הספר רמת גן שנות השבעים

יש צילומים שלי ששכחתי מקיומם שמתגלים לי , נחשפים סביב חג ומועד או נושא ואדם,מזכירים לי נשכחות ,זה כיף להיפגש ככה עם רגעי עבר , כאן  שבוע הספר שצילמתי בשנות השבעים  , הציף זכרונות 

 הצגות יומיות, בדרך לצופים , פלאפל בעמק ,ביכנ"ס הגדול,. ילדות , נעורים , הורים , בית. 

אחותי היקרה , משפחה.

כוכבים בחוץ / נטף / יוני 2017

Blue Moon / ‏‎Sirenne Rosenberg‎ .

Jennifer Benady Bloch : "כבר מזמן רציתי לכתוב משהו על הפורטרט הזה. הוא סוג של תפנית, 

רמז לכך שאתה מודע לנפש הפנימי של האדם, למרות הראייה החיובית שלך, יש כאן יופי מסוג אחר, 

בטוי להירהור למלנכוליה מסויימת משולב בתוך פנים צעירות, והצלחת הריקה לידה, משהו שנגמר.

מה שהופך את הכל לאופטימי הוא היופי והירח הבוהק מאחוריה, האור הזה. 

ותמיד נשאר היופי אצלך בסוף"

: Nino Herman "תודה ג'ניפר יקרה ,את נוגעת במרחב רגיש של כבוד לאדם, למצולם, 

שמח שאת מתייחסת למורכבות וליופי. חיבוק גדול ."

ליה פורטרט של אישה / שמנמונת نصّوحَة @shmanmonett

בשבוע החולף שהיה עמוס התרחשויות ,עצרנו לרגע בקפה ביהודה הלוי -שמנמונת, זהו שם המקום המקסים והטעים הזה .הכרנו שם את ליה . 

ליה פורטרט של אישה . 

שבת שלום.

הסקופ הגדול של שעיה סגל -פוסט לזכרו .

בפיסבוק "מעריב של פעם" ,עידו דיסנציק@Ido Dissentshik העלה היום פוסט לזכרו של שעיה סגל

 שותפי לדרך מקצועית  שהלך אתמול לעולמו , הזכיר את "הסקופ הגדול של שעיה 

את אותו ראיון שהשיג אצל הנשיא מובארק כמה שעות אחרי רצח נשיא מצריים סאדאת. 

שעיה הוא שהביא את הבשורה ממצרים שהסכם השלום ימשך" . זה היה ב8 לאוקטובר 1981 ,

רפי מן Rafi Mann כהיסטוריון וחוקר תקשורת העלה  את קטעי העיתונות הרלוונטיים . 

באותה ימים זכיתי אני כצלם רה"מ בגין ללוות אותו למסע הלוויה של סאדאת , אצל גיהאן אלמנתו ואצל מוברק סגנו קיבלנו את אותו מסר מרגש ומהותי שהשלום ימשך . 

ימים אחרים היו אז , פתחו בפני את ההבנה /חוויה שהכל אפשרי , אם משתנים ההקשרים . 

גם אוייב יכול להיות שותף .

מאחל ומייחל שיפתחו נתיבים כאילו בלב אנשים /מנהיגים , ואותם ימים של פריצות דרך בתודעה ובמציאות , נחווה אותם אנו בימים אילו ושיבואו .אמן כן יהי רצון.

שעיה סגל ,רחמני שמואל ואנוכי הקמנו בשנות השבעים את סוכנות הצילום ,"24 פלוס" היינו אז שלושתנו בגיל 24+ 

וגם עבדנו 24 שעות+ ביממה לתת שירותי צילום לעמודי החדשות , למוספי השבת של עיתון "מעריב" שהיה העיתון הנפוץ במדינה . 

ביום עצוב זה שעיה סגל מובא למנוחות . 

יהי זכרו ברוך.

"הארץ"   יוסי ורטר

זו צוואתו

שעיה סגל, יועץ תקשורת ויועץ אסטרטגי מהוותיקים והמנוסים במדינה, מת השבוע בגיל 66 ממחלת הסרטן. סגל, עיתונאי לשעבר, אהב להיות מחובר ומעורב ומקושר. יותר מעמיתים אחרים שלו הוא היה רעב להשפיע, לעצב מהלכים, לערבב ולהפגיש יריבים פוליטיים כדי לפייס ביניהם. "זה בשביל המדינה", הוא נהג לומר, אבל זה בעיקר תרם לתחושתו הטובה.

לאחר הבחירות ב–2009 הוא קיים בביתו באזור סדרת מפגשים בין ראש הממשלה הנבחר בנימין נתניהו לחברו הקרוב, בנימין בן אליעזר ממפלגת העבודה. המפגשים הללו עמדו בבסיס צירופה של העבודה, אז בראשות אהוד ברק, לממשלת נתניהו השנייה.

הוא היה המתווך המוסכם והבלעדי בין חבר קרוב אחר שלו, אריאל שרון, לנתניהו בתקופת עבודתם המשותפת כראש ממשלה ושר חוץ ולאחר מכן שר אוצר בשנים 2002–2005. שניהם סמכו עליו בעיניים עצומות. שרון, שחשדנותו ושנאתו לנתניהו היו גדולות רק מאלה של נתניהו אליו, שיגר אותו בשליחויות סודיות אל מעבר לקווי האויב (קרי, לביתו או ללשכתו של נתניהו) בתקופות המתוחות ביותר ביחסיהם. הוא סמך עליו שהמסרים יעברו אות לאות, תו לתו. הוא ידע שאלה שהוא ישמע מסגל יהיו מדויקים ואמינים ללא סטייה של מילימטר, לא בתוכן ולא בסגנון.

לימים הפך סגל ליועץ קרוב לנתניהו עד שמשהו השתבש. את שרון סגל לא הפסיק לאהוב ולהעריץ גם אחרי שהורחק מסביבתו הקרובה על ידי אחרים שהיו שם. מערכת יחסיו עם בני הזוג נתניהו הסתיימה בעגמת נפש גדולה מצדו ובתחושת נבגדות שלו. ברוך הבא למועדון.

מאות שעות עבודה הוא תרם לביבי ושרה במרוצת השנים מבלי שזכה לקבל שכר. סכומים גדולים הוא נאנס לתת להם בתצורה של "מתנות" (חלקן על פי דרישה מפורשת, חלקן על פי ציפייה ברורה). הוא חשב שהם רואים בו חבר, וגילה — הפתעה, הפתעה! — שהיה כלי שרת. אולי נקרא על כך בספר שסגל עמל על הכנתו בשלוש השנים האחרונות יחד עם שותפתו למיזם, העיתונאית מזל מועלם.

רבים מהסיפורים האלה, שיגרמו לכל אדם סביר לחוש בחילה פיזית ומיאוס קיצוני, מתועדים במשרדי להב 433, כחלק מעדות מפורטת שסגל התבקש למסור במסגרת חקירת תיק 1000. לאחר ביקורו בחדר החקירות הוא אמר למי שאמר כי עם כל מה שיש בלבו נגד בני הזוג, הוא חש אי־נעימות לסבר את אוזני החוקרים בפרטים המביכים. העדות הזו לא תישמע בבית המשפט, אם יהיה משפט. העד כבר אינו עמנו.

סגל היה מתעד ואספן אובססיבי של פתקים, הקלטות, פרוטוקולים, מזכרים ותזכירים שהוא רשם לעצמו. בספר המדובר, שיראה אור גם לאחר מותו של סגל, כי כך הוא ביקש וכך הוא רצה, ייחשף חלק מהאוצר הבלום הזה. ספרם של השניים מבטיח הצצה ברזולוציה קולונוסקופית אל תוך המעיים הנסתרים של הישות הנתניהואית.

הספר הזה לא יביא קץ לשלטון נתניהו, כפי שיש מי שמקווה מחד, או חושש מאידך. ספרים לא מפילים ראשי ממשלה. אבל הוא ישמוט לסתות ויפער פיות.

בהלווייתו של חבר הנפש שלו פואד בן אליעזר, באוגוסט אשתקד, סגל לא השתתף — הסרטן בדיוק התגלה בגופו אז. רעייתו, שרהל'ה, היתה שם. נתניהו זיהה אותה מרחוק. הוא נופף לה. הוא שאל אותה לשלום שעיה. היא אמרה לו שרע. הוא הודיע למאבטחיו על שינוי מסלול, ביקש משרהל'ה להיכנס למכוניתו ויחד הם נסעו לבית הסגלים ברחוב הרצוג באזור.

הוא בילה שם כשעתיים, אחרי נתק בן שנים. אכל את השניצלים האהובים עליו ולגם יין משובח. סגל, אדם נאיבי מאוד שקל לרכוש את לבו במחווה פשוטה, לא מחל לו גם לאחר הביקור. עד כדי כך היה עמוק הפצע.

המכולה | אומנים יוצרים, עוסקים במושג הקשבה .

גם מתוך אהבה לנושא ההקשבה זכיתי להשתתף בין שלל יוצרים משובחים, רננה רז הנפלאה חברנו היקר מתן דסקל ועוד, בתוכנית המכולה,שעסקה הפעם בנושא הקשבה, בהנחיית איתי מאוטנר: ....."הקשבה אמיתית לא נעשית עם האוזניים – אני מקשיב עם הלב עם נשימה עמוקה , גמישות מחשבתית ועם מוכנות ללכת למקומות בלתי מוכרים וחדשים " מזמין אתכם לצפות בתוכנית החדשה הזו שמתמקדת בתרבות אמנות וביצירה ישראלית ייחודית על גווניה השונים. 

מוזמנים לשתף , ובעיקר זו הזמנה להקשיב אחד לשניה אחרת , באהבה נינו

אב ובנו / מיומנו של סבא .

דניאל  בני , אלון נכדי, משפחה , אני מביט בתצלום  הטרי הזה , נזכר ברגעים מופלאים שהיו היום בחברת אלון הקטן , אנחנו לומדים להכיר אחד את השני, והוא ממש יודע להתבונן ,ולהקשיב ,רגישות  ותום  והכל חדש  כל רגע נפתח לחדש , וגם אני מתחדש .

 דניאל : " שוב אבא נינו תפס את הרגע" 

בדרך הביתה / יוני 2017

עמדה שם בירוק ,מקפידה לשמור מרחק , מעבר החציה הפגיש אותם באדום .

זרים , ערב שישי בדרום תל אביב .

כרמל בן אור /פורטרט של אשה/ יוני 2017

The TM Street Band / נטף תיאטרון בחצר

חבורה מוכשרת פתחה הערב את העונה בתיאטרון בחצר בנטף הגיעו אלינו מברוקלין-ניו יורק, במופע מלהיב מוסיקה The TM Street Band
לטינית,ג׳אז, בלוז, ופולק ישראלי
מוסיקה מקורית ומולחנת ע״י הבסיסט טל משיח המתגורר בניו יורק בשנתיים האחרונותהלהקה מורכבת משילוב יוצא דופן של כלי נגינה : מפוחית,טרומבון,כלי הקשה,תופים ובס היוצרים סאונד ייחודי .