זו לא רק תנועה שוברים שתיקה, זו תקופה ששוברים את כל מה שמסתירים .לא סתם גם שוברות שתיקה נחשפות חושפות, יותר ויותר נחשף התוהו ובוהו ,אני מאמין שאנחנו בתוך בריאת החדש .
ומי בורא אנחנו כל אחד מאיתנו כל רגע מה שאנחנו שמים משפיע .
השבוע גם התחלתי לסדר את חדר העבודה שלי , זאת למרות ואולי בזכות מאמר אינטרנטי שלא זוכר מקורו ושם כותבו שאמר משהו כמו " אנשים שמבולגנים הם למעשה גאונים יש מלא מאמרים ומחקרים שמוכיחים כי בלגן הוא לא בהכרח אויב האנושות, וכי חדר מבולגן לא בהכרח מעיד על ראש מבולגן – אולי אפילו להפך". נרגעתי .
בשבוע שעבר למדנו בבית לאמנות ישראלית ביפו, בקורס אצל יונתן אמיר על "אמנות משברית" הפעם על " מוזהון שלטון" יחסים בין אמנות לקפיטליזם ."מגש הכסף" של האמנות.
קיבלנו עוד זוית שמתארת את צבע התקופה שלנו שהכסף הוא האלוהים החדש.
הלכנו לעכל בג'וז ולוז.
שמחתי לשמוע מאנשים שפגשנו שהצילום שלי נע כל הזמן בין מרחבים.
ובאמת זו תקופה שאני לצד התעוד מבקש ליצור במצלמה מבט אחר ממה שהתרחש .
סיפרתי לחברי על ההתנסות שעברתי בנטף ,כשהלכתי ליצור בעזרת קמרה אובסוקרה שקיבלתי מפסי גירש
בשעור מיוחד .
מחפש לראות אחרת את השלולית בשביל לזעלבני .
זו הדרך לבית הקברות שמחברת אותי ליאיר ולתובנה עמוקה שנחשפה שנים אחרי מותו .
שהמוות לא ממציא דבר. המוות רק חושף את שיש בנו , שהיה בנו.
סיפרתי זאת לחברה שהתייאשה מהמצב .
שיתפתי אותה בהבנה העמוקה הזו שהכל הן השתקפויות של הפנים והחוץ שלנו ,שהכל באחריותנו .
"זה מדבר אלי אבל זו תובנה מורכבת מידי "אמרה לי.
"נכון אמרתי לה", לצד זה , אני הסכמתי להסכים לה לתובנה הזו, ולאט לאט היא מתפענחת לי ,
סוג של התבגרות ,מאז גם השתנו חיי . זה באמת לא לפעם אחת , כמו רף להתכוון אליו .
סיכמנו שנרחיב בהזדמנות אחרת .
ממשיכים .יום שישי ,שוב יורד לתל אביב ,חורף מעונן ,גשמים לסרוגין ,קרית המלאכה ,"מקום לאמנות ".
אנשים עטופים במעילים יוצאים עם יצירות עטופות בנילון , תנועה מיוחדת .
בכניסה חבר מחייך , "אתה לא זז בלי מצלמה " .
"זה נשאר בי עוד מתקופת העיתונות ", השבתי לו .
במעלית חשבתי לעצמי זו תשובה חלקית .
כי במהות יש בי משהו ששמח לשתף כל דבר שמקסים אותי .
זה כנראה חלק מהמסע שלי סקרנות שוקקת חיים שמוציאה אותי לדרך
ואז באמת באה החוויה של מפגש עם אנשים , טבע , מחזוריות ואיתה ההנאה .
ואז עולה גם אחריות רצון עמוק לשתף .
בדרך לשירותים בקומת הביניים פגשתי אותו , כסא ניצב לו בודד .
צילמתי , עלה בי הרהור,מה מביא אותי הפעם לרצות לצלם אותו.
הרי הוא כבר ניצב פה מידי פעם .
האם אילו שעורי האמנות, או אולי מפלס הבדידות בתוכי עלה .
אולי סימנתי אותו בדמיוני , ועכשיו הוא פשוט חיכה לי.
אולי אני מוציא כך מבדידותו .
אח"כ למטה בגלריה התבשרתי שנמכרה גם עבודה שלי, ושמחתי והזכרתי לעצמי שלצד שמחת המכירה
חוויתי כל כך הרבה דברים בדרך תרומה ויחד ושייכות ומפגשים משמחים.
וכל אילו היו מושאי רצוני לא פחות מהמכירה עצמה .
שבת שלום.
 |
| אני מאמין שאנחנו בתוך בריאת החדש . |
 |
| בג'וז ולוז |
 |
| צילום שהלכתי ליצור בעזרת קמרה אובסוקרה שקיבלתי מפסי גירש |
אולי אני מוציא אותו כך מבדידותו
