ערב בתל אביב 3 לנובמבר

אילנית / שנות השבעים / צפון תל אביב

צלמתי  למדור "יפות יפות" של טלילה בן זכאי עורכת  התרבות של   "מעריב " אז " הנפוץ ביותר במדינה"  .

מתוך הפייסבוק :

 

‏נוסטלגיה אונליין – שימור התרבות הישראלית‏ :"והתיק תואם למכנסיים..."

Adva Magal Cohen :" הייתי אז ילדה, חשבתי שהיא הכי יפה בעולם וכמה רציתי שיער כזה "בלונדיני גולש".

Chelli Goldenberg :" אוי, גם אני הייתי שם, אתה צילמת? ליד השער של בית ספר צילמו אותי smile emoticon

:" Nino Herman חלי גם אותך צילמתי אז למדור של טלילה"

עמי סיאנו :" נינו ??? פפרצי ??? "

: Nino Herman " ממש לא . הלכתי איתה כברת דרך בדיבור ובמבוכה הדדית"

Adi Shnit : "אתה לא חושב שזה קראש מהמוצדקים?

Hagit Peleg Rotem : " יפה יפה"

יהודה שמלה " פצצת על,אילנית הענקית."

אבא ידע להאיר חושך , למצוא זוית מחזקת , להביא הקשרים נוספים לקיימים.

                                                                         
אתמול היו 20 שנה לרבין , והיום 32 שנה לאבא שלנו גבי

עוד מעט אהיה בן 64 מנין חדש 32 שנה עם אבא מדהים ו32 שנה של ללמוד לייצר אלטרנטיבה לאהבה שקיבלתי .

במהלך השנים חקרתי מאיפה שאב אבי את כוח האהבה שהעניק לנו ככל שהעמקתי נגלה לי שהוא ייצר אותה אבא היה כמו בית חרושת קטן של אהבה התנאים שגדל בבית סבא הוגו וסבתא פאולה לא בדיוק הביאו לו את ביקש ,אני אומר זאת בזהירות ובכבוד לסבא הוגו שלא הכרתי ומאד מעריך את פועלו ולסבתא פאולה שזכיתי להכיר והיתה לי כאם שניה אוהבת מאד .

לצד זאת מתוך סיפורים הבנו שהוא היה צריך ליצר אלטרנטיבה לחיים בבית הוריו והוא בחר לייצר אהבה כאלטרנטיבה לחיים, לא סתם זכו הוא ואמא למצוא אחד את השניה בתום מלחמה עולם שניה

32 שנה חייתי עם אבא מדהים , למדתי ממנו עולם ומלואו איש אשכולות , ממציא, מתרגם , מהנדס. צייר ,בלשן, זכיתי באבא שנתן לי פשוט אהבה ללא תנאים.

זכיתי להיוולד לבית אולפנא נורא חזק של אהבה שלצד ידע וחכמה סיפר לי משהו גדול על אלטרנטיבה לכאב, לקושי , לעימות היום יומי עם קושי מגבלה ,ואיך יוצרים ביום יום אלטרנטיבה .

כשחליתי בגיל שנתיים בפוליו , בנה לי אבא מסילת רכבת על גשרים מעל מיטתי כדי שאזיז ראשי ואתחיל נוע , כשגדלתי מעולם לא היתה המגבלה והקושי סיפור עבורי ,וכך גם ראה אותי אבי .

מעט עלתה בי השאלה איך זה שלא נוצרה בי מרירות , כעס , תחושה של לא מגיע לי , או למה לאחרים זה לא קרה ולי כן . מאמין כי זה מתוך שבחרתי למסע הורים שחיזקו בי את אותה מיומנות להטעין עצמי כל הזמן באור ,להאמין באדם, למדתי מאבא שהאלטרנטיבה של האהבה זה לא להיות כל הזמן שמח זה לא ,למדתי שהאלטרנטיבה של האהבה זה להיות מחובר לכוח הפנימי ,לדעת לייצר ממנו כוח נוסף שוב ושוב .

כזה היה האיש ידע להאיר חושך , למצוא זוית מחזקת , להביא הקשרים נוספים לקיימים
והכל על מצע של חסד, מעולם לא היתה התנשאות או תחושה של אני יודע .

אחותי היקרה יהודית כתבה לי הבוקר ששמעה השבוע בהרצאה של דב אלבויים "את המשפט המצויין–שעצה היא נתינה מתוך חסד- כל כך מתאים לאבא איש שתמיד ידע לתת עצות בכל נושא ותמיד באהבה .

"ברגישות, אהבה וחמלה אחד כלפיי השני, יהיה פה קצת יותר נסבל"

תחילתו של סיפור בטלפון מיהל קרז׳בסקי - מפיקה במגזין עם אושרת קוטלר בחמישי 29/10

ביקשה רשות לעשות שמוש בתמונה למגזין שישודר הערב בזמן עצרת רבין

ביקשתי תמורה כספית לצילום ויעל הסכימה לבקשה אך ציינה  שאין בידה תקציבים לרכישה

התפתחה ביננו שיחה על מהות מעגל תמורה , זכויות יוצרים ,על היכולת שלנו להשפיע על המציאות ,

על המציאות בא אנחנו כבולים לחוקים שיש בהם אי צדק חברתי .

 חוויתי אותה קשובה , פתוחה , כנה,

נוצרה ידידות , חשתי רצון לכבד את אהבתה לתמונה  , יהל יקרה עכשיו ממקום טרי זה שאנו מדברים אשמח שתקחי את הצילום  עשי בו שימוש , את משמחת אותי  בגישתך במקום המכבד שלך. יעל שמחה מאד .

מאוחר יותר המשכנו בצ'אט פייסבוקי שבו הרחיבה וסיפרה :

" עברתי בימים האחרונים על אינספור תמונות של רבין הגנרל, ראש הממשלה, הבעל ואיש המשפחה,

אבל התמונה עם לאה בנתב"ג פשוט הרגישה לי שונה.

קשה לשים את האצבע, על אחת כמה וכמה כשאני אישית נוטה לציניות ודחיית הרומנטי

והבעות האהבה הפומביות, בעיקר, אבל יש משהו מאוד אמיתי ברגע שהשכלת לתפוס בעדשה.

" מכול התמונות של רבין זו שלך נגעה בי הכי, לא סתם ניסיתי להילחם עליה באמצעים המועטים והדלים שמעמידים לרשותי.וכן, יש כמה אלמנטים מבחינתי - המבטים הנבוכים של הנוכחים, הנטייה הקלה של יצחק לאחור - כול אלה יוצרים תחושה של אהבה אמיתית כמו בחיים, לא כזו של הוליווד ונצנוצים.

אבל הפונקטום שלי הוא דווקא שילוב הידיים שכמעט נחבא באחוריי הפריים, של יצחק ולאה.
יש בזה, יחד עם האלמנטים שציינתי, אווירה שאינה מתיימרת, שאין בה כלום נוצץ, אבל האמת שלה, השקטה, הנבוכה, הנחבאת - היא שמקיימת את הרגישות שלך, שלהם, ושל מי שצופה (אני מקווה).

בקיצור, כתבתי הרבה מדי רק כדי להגיד שוב שאני ממש ממש אוהבת את התמונה הזו, בלי קשר לכך שמאוד רציתי שתגיע לשידור, זה רק בונוס שלי לצופים במהדורה, שאני מקווה שיהיו שיתפסו אותו.

חייבת להוסיף שאני חושבת שזה פשוט מזכיר לי או יוצר בי כמיהה לפשטות שאין בה מאמץ פומפוזי, לאמיתות ולאמונה בטוב ובקיומם של מושגים שהפכו בימינו למופשטים או נעלמו מחיינו... וינטאג׳ אמיתי של עבר יפה יותר.

יש בתצלום מבחינתי געגוע גדול, וזה כנראה מה ששבה אותי."

חמישי 22:09

נינו :" וואאו תודה לך על המילים והשיתוף מרגש ומעצים תודה רבה יהל יקרה ,איזה כיף שצילום עבר שיש בו נגיעה מחבר אנשים בהווה -זה כמו מספר שאנשים שיפגשו בו בעתיד גם יננגעו וכך כוח האהבה יש לו כוח גרעיני מעבר לזמן."

יהל :" לחלוטין. וזה סימבולי שזה גם נושא התמונה משהו טהור במלוא מובן המילה"

נינו :" וגם הרווחנו ידידות"

הבוקר  שבת  31/10 העלתה יהל פוסט על הקיר בפיייסבוק שלה .


Yahel Krazvsky

למה לי פוליטיקה עכשיו?
הערב יגיע לשיאו השיח שהתנהל במהלך השבוע האחרון - כן רלוונטי/לא רלוונטי/ימין/שמאל/קונספירציה/רצח/שלום/טרור וכו׳.
לא מעוניינת לדבר פוליטיקה או להצהיר בפניכם בפאתוס רטורי מרשים על דעותיי הנחרצות יותר, או פחות, ואין לי עניין להתנצח בוויכוחי סרק שלא יובילו לשום מקום. מיצינו את זה.

 יהל :"מצאתי את התמונה בגוגל,  

אני כן רוצה לשתף בתמונה הזו, הפחות מוכרת מבין תמונות רבין הגנרל/ראש הממשלה/איש המשפחה שיצא לי לעבור על כולן במסגרת עבודתי.

התמונה הזו מבחינתי היא הסמל למה שהייתי רוצה שיחזור ויהיה - פשטות שאין בה רהבתנות, יהירות, מאמץ להרשים. פשטות אמיתית, של אהבה וגעגוע שיש בה אולי מעט מבוכה בשל הכנות החזקה שבה.
יחסים אישיים שלא ניזונים משיח תל אביבי חסר כבוד בינו לבינה, יחסים בין אנשים שלא ניזונים משיח לאומי של להתריס ולהתלונן רק כדי להתלונן, יחסים בין אדם לחברו, שגם אם הם בשחור לבן, יש בהם כול כך הרבה עומק, שהצבעים מתפרצים מהם, יחסים בין גבר לאישה שחיים את הרגע ואת מה שיש ביניהם כאן ועכשיו במקום לחפש את הריגוש הבא, יחסים בין בני אדם, בני אדם, בני אדם, שבלי קשר לכמה קשה ורע - משלבים ידיים ומנחמים זה את זו, במקום איש איש את עצמו.
והשלום לא יגיע, ויהיה פה יקר, ונמות, ונפזול לחו״ל, ונהנה לכתוב פוסטים זועמים על מנות יקרות במסעדות, ונשחיז חרבות ומילים ללא הרף - אבל כול עוד נעשה את כול זה ברגישות, אהבה וחמלה אחד כלפיי השני, יהיה פה קצת יותר נסבל.
(לאה מתנפלת בנשיקות על יצחק בנתב״ג, עם חזרתו משליחות בלונדון, צילום: Nino Herman
**אין לי זכויות על התמונה, רק על מה שהיא מעוררת בי**).
- מוזמנים להוציא את הקלשונים עכשיו. מחר אחזור לעצמי.

אני אוהבת את התמונה הזאת כי היא משכיחה את העצבות

שלום רב חנניה,

לפני כ – 30 שנה נהרג אחי בעז נהוראי בתאונת אימונים – טייס F 16

לאחר כ 8 שנים נפטר אבי בגיל 59 משברון לב.

לכן בתוך הלב מאוד מאוד כואב ועצוב. אחי ואבי הם הדמויות הכי נערצות ואהובות שלי.

לדבר עליהם קשה לי מאוד אני כמעט לא עושה זאת כי תמיד יש תסכול. המילים קטנות

ביחס למה שמתחולל בפנים, באמת (ביום יום אני דברנית לא קטנה)

ומכאן החיבור שלי לצילומים – הנצחת רגעים שמדברים בשקט ובאינטימיות לכל אחד מכל מקום....

אבי – מאיר נהוראי ז"ל , היה איש קשה יום והחיים העמיסו עליו הרבה עצבות. אך אף על פי כן

היה לו משהו גנטי שידע לייצר שמחה ואושר מהדברים הכי הכי קטנים רק בהם הוא נאחז.

ולכן יש לי חיבור לתמונה שמנציחה שנייה בה הוא צוחק ומאושר כאילו שחייו הם פסטיבל....

אני אוהבת את התמונה הזאת כי היא משכיחה את העצבות לשניות באופן טוטאלי.

יום אחד עלעלתי בעיתון וראיתי כתבה שמפרסמת תערוכה שלך ובה מוצגת תמונה של שני עובדים זרים

במדינה זרה שעזבו בית, אדמה , אהבה ואת השמש שלהם.... ואופס השתעשעות בטלפון נייד

גורמת לשמחה גדולה. ומיד הרגשתי את אבא שלי .

באותם ימים רכשתי מגרש כדי לבנות את ביתי ומיד ידעתי שאת הצילום שלך אני רוצה בפתח ביתי החדש.

וכך עשיתי.

שלך באהבה, גלי גולד

בתצלום אבא מאיר ונכדיו. מימין אביב בנו של בועז , ועומרי בני שלי עם המוצץ....

עכשיו הם כבר רק עץ לתנור

רגעי התבוננות

שיחות עם ברושים

אלבי / פורטרט של מקום / Le Sourire Suspec

פסי גירש סדנת צילום ייחודית בטכניקת קמרה אובסקורה

היא אוהבת את ההוראה, נתנה המון , ב4 שעות קיבלנו כאן היום שנה.

רגעים מתוך סדנת צילום ייחודית בטכניקת קמרה אובסקורה במצלמה דיגיטלית,

בהנחיית האמנית פסי גירש ב"מקום לאמנות "

"לזהות את הערכים הנוספים שיכולים להתקיים באמנות."

היי נינו, ערב טוב

כתבתי משהו קצר מההתרשמות שלי בהרצאה שלך

מקווה שתוכל להבין, כי האמת, אין לי עדיין את המילים המדוייקות...

באהבה 

ג׳ניפר

"יש משהו מרענן בדיבור של נינו, אני רגילה לשמוע הרצאות אקדמיות בנושא אמנות וגם מאד נהנית, אבל מרגישה שלפעמים אנחנו צרים מדי ולא נותנים לגישות שונות ואחרות ולא פחות עמוקות להיכנס לעולם הסגור הזה, גם אני בעצמי חשדנית כלפי כיוונים מסויימים, יחד עם זה אני שואלת את עצמי האם זה נכון, וכמה עוול אנחנו עושים, מצד שני אם הכל אמנות אז שום דבר לא אמנות

לכן צריך לדעת גם בכיוונים האחרים לזהות את הערכים הנוספים שיכולים להתקיים באמנות.

אני מרגישה שאצל נינו יש משהו טוב וחזק, שונה מהתפיסה המקובלת היום. 

הכיוון שהוא מחפש הוא לא שונה ויזואלית מהכיוון המסורתי, ולא נכנס לקטגוריה של המושגי העכשווי, יש לי תחושה שהוא יצר קטגוריה משל עצמו, וצריך למצוא את השפה כדי להעביר אותה

ובכל זאת מי שרגיש ומי שרואה מעבר מבחין בעבודות שלו במשהו אחר, בשיחה איתו בהרצאה במקום לאמנות, נינו הצליח לעשות זאת, לדבר בשפה משלו .להעביר את המסר שלו.שמעוגן בצילום שלו,

הייתי אומרת כדברי בארט שגם לנינו יש פונקטום, ולא סטודיום בלבד, אבל צריך לחפש אותו במקום אחר, לא הצפוי, לא בנראות החיצונית של התצלום אלא במשהו ,שהוא נושא איתו ובתוכו, בהבעה שלו.

כפי שכבר אמרתי פעם, האמנות של נינו היא , הוליסטית, אינה מנתקת את החיים מהרגש את הרגש מהשכל, את האסתטיקה מהאקספרסיה, את האיפוק מהגודש והכל מעבר ליופי ומעבר לקומפוזיציה, ולמרות הקושי בלומר ״האנושי״ בימינו, זה לדעתי מה שנינו מייצג בעבודה שלו, במובן החיובי ביותר של המילה."  

צילום :ג'ניפר בלוך 

ג'ניפר יקרה 

כל כך ריגשת אותי , כתבת מאד יפה יורד לעומק ההתכוונות שלי 

באמת למקום ממנו נובע הכל , מאד מדוייק לי כל כך משמח , 

את חברה יקרה ושותפה עמוקה לרצון שלי להביא למרחב האמנות

את אמנות החיים שלי שכל כך מרובדת ולאט לאט נחשפת

ומתנסחת דרך מפגש עם אנשים ובעזרת אנשים.

את לקחת על עצמך להעצים אותי עם חכמת הלב שלך לצד הידע הרב 

הכשרון שלך ,האמנות שבך והרצון לגעת באמת 

יש בך רוח החופשייה פתוחה מזהה ואת פשוט קשובה לה .

אני מאד מאד מודה לך, חיבוק גדול 

הרבה אהבה

נינו

נינו 

בשבילי התודה הגדולה ביותר וההצלחה הגדולה ביותר 

זה שהצלחתי להבין באמת ושאתה מזהה את זה,מה יותר טוב מזה?

תעשה עם הטקסט מה שתרצה, חופשי, אני סומכת עליך.

הצילום שלי מבקש להניח בחוץ אמירת הן על הרגעים הקטנים של החיים ,אילו שמזכירים לכולנו שבאנו למסע של יחד .

הרצאה ב"מקום לאמנות" / נינו הרמן שלישי 20/10 שעה 19.30

בשלישי הקרוב 20/10 ב19.30 נשמח להפגש איתכם 

 ב"מקום לאמנות" שביל המרץ 6 

הזדמנות למפגש חי ,היבטים שונים של עבודתי עבר הווה 

שביחד מהווים יצירה אחת.

 של מרחבי הלב 

להתראות בשמחה ובאהבה .

אהבת האדם באשר הוא אדם מבית הורי ליאורה וגבי הרמן

זה לא געגוע ונוסטלגיה -זה חיבור אחר חדש/ 2013

מתוך פוסט בבלוג של אמא  .



אחרי יום שלם של חיים בכאן ועכשיו מפגשים מרתקים .

הלכתי לעשות קמבק לכמה מציורי אמא ליאורה הרמן דרך חיבור לדיבור של סבא הוגו הרמן אבא של אבא שלי .
הם לא הכירו אחד את השני , אמא עלתה לארץ ב1946 לאחר המלחמה וסבא נפטר בירושלים ב1940
מאד מענין מה היה נפתח עם אמא היתה יודעת על נפשו הרומנטית של סבא , מהמעט ששמעתי ממנה
ומאבי עלתה דמות כל כך שונה ממה שגיליתי שנים אחרי בכתבים , בציטוטים , כמו משהו בי לא ויתר
על הרצון לחקור את דמותו של סבי .
עכשיו בליל קיץ זה 2013 עלה בי רצון לחבר בינהם דרך היצירות, מתוך כתבה מ"הארץ"
על סבא וספרו אביא ציטוטים אשים הכל בבלוג שהקמתי לאמא , היכולת המופלאה הזו להמשיך להוציא לאור את יצירות אמא ,סבא לחבר חיבורים רלוונטים לכאן ולעכשיו מרתקת , הטכנולוגיה הזו הזמינה כל כך , כמו מזמינה
ליצור זה לא געגוע ונוסטלגיה , זו אפשרות להתבונן רגע לתוך העבר ולקחת אותו להווה בחיבור אחר חדש .
מתוך מאמר ב"הארץ" "זכור את פלשתינה ואותנו לטובה" - ענת פינברג.


...."הוגו הרמן, שנולד ב-1887 בחבל מוראביה שבמזרח צ'כיה, היה אחד המנהיגים הבולטים של ציוני בוהמיה ועורכו הראשי של ביטאון ציוני פראג "Selbstwehr" (הגנה עצמית). באוניברסיטות של וינה ופראג למד רומאניסטיקה ופילולוגיה גרמנית והיה פעיל באגודת הסטודנטים היהודים "בר כוכבא". בשנים 1913-1914 ערך את ה"יודישה רונדשאו", ביטאונם הידוע של תומכי הציונות בגרמניה"...


..."ארץ ישראל שמציג הרמן בספרו היא ארץ מופלאה ובה אנשים נפלאים, יהודים כערבים. בתל-אביב, העיר שצמחה כ"פלא בגבעות החול", מבלים יהודים בבתי קפה בתום יום עבודה. לעת ערב מגיעים בכרכרות ובמכוניות מיפו האפנדים הצעירים, "נוער הזהב הערבי", כדי לבקר בקזינו, להאזין למוסיקה וללגום בירה. "מנורות החשמל דולקות ונער נושא עיתונים מכריז ללא לאות: ?הארץ'. ?הארץ'. ואני שוכח לרגע שזה שמו של עיתון יומי ומבין: הארץ, הארץ! זוהי הארץ, הארץ המוזרה, הנפלאה, הקדושה, הישנה, הארץ השוקקת חיים, הארץ ההפכפכה הנושמת יצירתיות, ארץ התחייה שלעולם לא תוכל למצותה".....

"....מפתיע לגלות את יחסו של הרמן לערביי פלשתינה. "עלינו להבין שהעם הזה אוהב את הארץ כמונו, באהבה לגיטימית. עתידנו תלוי במידה מרובה בפתרון הבעיה שאני מסרב לכנות השאלה הערבית - שכן מדובר כאן גם בשאלה היהודית - ומכנה שאלת השכנות. לא מדובר בפתרון רדיקלי, כי אם בפתרון של הבנה, ידידות ואנושיות."....

שישי תל אביבי

אלה 

שון

הוסף כיתוב

הטבע בחוקיות של תנועה שינויי מעברים ,ככה פשוט על פי טבעו .

קאיימאק -מפגשים

היורה חורף 2015-16

דניאל וקטי -רקמו יחד ערב נפלא

זו היתה חתונה מקרבת ומפנקת.  

הזוג הצעיר בננו דניאל וכלתנו קטי יפים כמו בפרמיירה של סרט התהלכו מאושרים הקרינו שמחה גדולה.

במהלך חודש של הכנה הם רקמו יחד לפרטי פרטים במקצועיות.

 ערב נפלא שהיה מעוצב ע"י שניהם בנדיבות באהבה וברצון לפנק את האורחים .

 חברנו היקר אברום בורג יצר איתם יחד חופה אותה ניהל בחכמת לב מרגשת.

 טכס ששילב מסורת ע"פי בחירה מדוייקת של בני הזוג שביקשו לחבור לטכסטים שמדברים לליבם .

מזג האוויר גם שיתף פעולה ערב סתיו נעים שגם הסביר פניו לכולנו .

 אשרינו שזכינו והגענו לרגע הזה .

צילום  : עוז שכטר 

אהוד בנאי "יוצא אל האור" בנטף .

אהוד בנאי,יוצר, מלחין, כותב, חבר,מוזיקאי על.

חלק עימנו בחמישי האחרון ערב אינטימי,הופעה מרגשת.

אהוד לקח אותנו במסע בזמן חזרה לתיכון גבעתיים,שיתף בלהיטים שהפכו לאבני דרך

 דיבר על הזמן שחולף ועל קדושת הרגע .

מסע קסום ומרתק של מוסיקה אמונה ואהבה לסיום עונה נפלאה בתיאטרון בחצר בנטף.

את אהוד פגשתי לראשונה בבית הוריו בגבעתיים בשנות השבעים עת הייתי מבקר את אחיו אלי חבר קרוב באותם הימים, כך זכיתי להכיר גם את הוריו ובכלל להתקרב למשפחת בנאי.

זו היתה תקופה מיוחדת בחיי ,במהלך השנים שאחרי נולד גם קשר עם אהוד,מאז אני מלווה אותו בתחנות שונות בדרך

אחרי הבלאנס לפני המופע ,הזמין אותי לשבת עמו עם הצוות ורעייתו אודליה לארוחה קלה ,

סיפר גם על נושא התוכנית יום השישי שעמד לשדר למחרת בגל"צ,

שאמורה היתה לעסוק במעבר שלו מ"גבעת התחמושת" , "דוגית שטה מפרשיה שניים" לשדות תות לנצח .

 נזכר איך היה מפליג עם חבר מהנוער העובד בתוך הצוללת הצהובה "לתהומות שמהן היה מאד קשה לחזור אל תמימות הנעורים הפטריוטית של התנועה ".

חיבר אותי ליאיר למעבר שלו מהתמימות של נטף למעבר שלו לתיכון לירושלים.

כל כך שמחנו שבהמשך הערב במופע בחר אהוד להקדיש את השיר "יוצא אל האור " לזכרו של יאיר .