כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום ראשון, נובמבר 02, 2014

חוגגים מאה שנה לדאדא בנמל תל אביב.

יש לי את הזכות לקחת חלק בתערוכה מיוחדת ויפה זו 100 שנה לדאדא ,
אתמול חגגנו פתיחה מרשימה בנמל תל אביב
אהבנו מאד ומשתפים בשמחה ,
עד סוף נובמבר ביתן 16 מתוכננים עוד הרבה רגעים כאילו ואחרים .
בואו בשמחה ובאהבה
 שבוע טוב.








"..היצירות האלו נולדו באקראי, שייכות לחוקי המקריות, נבעו מהלב ללא סדר והיגיון כמו חיכו בתוכי לצאת לאוויר העולם.  
ולשתות שוב ושוב את התמונות המדברות בלשון אחרת.
תודה, נינו, וברכות להמשך הדרך"
חגיגות 99 שנה לדאדא בנמל תל אביב 1.11.14 עמותת אמניי פרפורמנס לישראל

יום שבת, נובמבר 01, 2014

אבי גם היה איש של קולאזים לא כאלה שתלויים במוזיאון



חזרנו משיעור של פרופ' אריאל הירשפלד "מקום ומקומיות " בבית לאמנות ישראלית ביפו .

הייתה הרצאה מרתקת. נגענו בין היתר בשירים של טשרניחובסקי, בהקשר הקשר הלא פשוט של האדם עם מולדתו. הדיבור שלו לקח את ה"אוזן הרעננה" שלי , ואת "העין שטרם שבעה לראות" למחוזות חדשים.


בספרו החדש "בית בגליל" כותב יאיר גרבוז, שאת יצירותיו אני מאד אוהב ועבודתו מעוררת בי השראה גדולה:
 " אני פותח את הספרים ומקבל מהם תרומת דימויים ותרומת איברים ותרומת סצנות ותרומת טקסטים והצעות לחיקויים .."

גם אני חש כך הרבה פעמים, הלב, העין והאוזן אצלי טרם שבעו ויש בי שמחה לפגוש

לב של אחרים ולקבל השראה גדולה מהם.

הנה כמה רגעים משבוע שהיה והיום הזה שנפתח בפני כמו קולאז'.

של הקשרים שנפרשים בפני, בפניכם.

ב1 לנובמבר 1983 נפטר אבא שלי גבי הרמן , אבא שלי אהב אותי מאד והא היה אבא

כזה שיכולתי להישען עליו בכל ולהתרווח, עצב גדול ופחד נחשפו בפני עם מותו בגיל 67 לפני 30 שנה.

המפגש הראשון שלי עם המוות, עבורי היה טראומתי ולקח זמן להכיל את שחוויתי

הימים היו ימי ראשית נטף, עשייה שיש בה המון חיים, יצירה, התחלה מבראשית.

בין היתר הוצאנו לאור וערכנו אז עיתון, "נטף סיפור אחר" .
היה לו תפקיד גדול לקשר ביננו לבין העולם התקשורתי שבחוץ שלא ידעו איך להתייחס אלינו כישוב אחר מהמקובל. היו שחשדו בנו כאינטרסנטים לנדל"ן.
אנחנו עלינו על הקרקע ממניעים כל כך אחרים , כמו סבי ואבי שהקימו בית וישוב בארץ גם אנו רצינו להקים ישוב וחברה אחרת, לא ויתרנו להביא את הלב התמים הזה למרחב.
 לעיתון היה גם תפקיד מקומי לחבר ביננו הראשונים שעלו על הקרקע .

חברתי היקרה דליה מגידו שבזכותה הגענו לנטף הקדישה בעיתון טור לזכרו של אבא.
היא קראה לו "האיש של הפטנטים "

בתחילת דרכו היה אבי איש צבא קבע רס"ן גבי הרמן ראש מדור תכנון ופתוח בחיל הספקה
אכן המציא הרבה פטנטים  כשהשתחרר ב1956 עשו לו חבריו אלבום של איורים ,
באחד האיורים בן גוריון נותן לו מענק על המצאת סגר למימיה צבאית  .
 וכך כתבה דליה :

"אבא של חבר שלי איש של פטנטים, תציג לפניו בעיה, והוא יגיד לך "כן כן" ומין זיק של שובבות עולה בעיניים העמוקות. אחרי כמה ימים יגיע איזה מין פטנט חדש. לסדר את העניין , משגע, האיש הזה נהנה לסדר את הבעיות .זה היה כמו משחק בשבילו , לא מרגיז , לא מעצבן, לא מעציב ,
והנה ... מחלה קשה ומות....
ואתה רוצה לפנות אליו שימציא איזה פטנט , משהו, אבל האיש הזה של הפטנטים הוא שחלה והלך מאתנו . אותי זה כן מרגיז, מעצבן, מעציב."

לצד היותו איש אשכולות מלא חכמת לב וידע , היה אבי גם איש של קולאזים לא כאלה שתלויים במוזיאון ,
קולאזים של פתרונות טכניים שבנה והרכיב כמו מלגו את כל צרכי ביתנו  וצרכי האמנות של אמא .

אבי תרם גופתו למדע , ואנחנו עשינו לו "פינת יקר בצל ההר "

בימים אילו נכנסנו לסידור עומק של ארונות ומגירות בביתנו , לוקחים על עצמינו להיפרד, לנקות.
המהלך הזה עבורי הוא כמו לפתוח דפים מספר חיי וחיי משפחתי, דפים שטרם נכתבו.

והשפע הזה שנגלה לוקח אותי למרחב היצירה האסוציאטיבי
 וכך נולדה גם יצירה שאני מאד אוהב שהערב תוצג בנמל תל אביב בפתיחה של תערוכה 100 שנה לדאדא.

עשיתי אותה לעצמי, את קלטות האודיו הישנות של בר המצווה שלי שנעשו אז על סלילים, פרקתי והנחתי יחד עם צילום של סבא שלי אבי אבא הד"ר הוגו הרמן וחבריו לאגודת הסטודנטים של "בר כוכבא " מפראג. לצדו הנחתי תצלום של סבתא וסבא שהכירו במלחמת העולם הראשונה. כל זה על מצע של עלי אלון מקדמת הבית הרי יהודה, היצירה עוסקת בזיכרונות והיעלמותם כמו רסיסי חיים שהיו גלולים להן במגירות הבית ובמגירות הלב ונשמרים נגמרים כמו עלי שלכת . ועכשיו בחלוף השנים מבקשים להשתחרר, לצאת לאור בחיבורים חדשים משחררים.

הכל יושב אצלי בלב ומתחבר, סבא, אבא, דאדא ,
באחת המגירות מצאתי גם מניות שקנה סבי של נמל תל אביב שהוקם אז,
והערב הוא יהיה שם בנמל בביתן 16 ביום האזכרה לאבי .
 ואנחנו נהיה שם לראות ולהראות עוד דף מספר החיים.

אבא שלי איננו עוד כבר הרבה שנים, התרחק עד מאד.
בסלון ביתנו תלוי ציור שנתנה לי אמי ליום הולדתי בפברואר 1984 חודשיים אחרי מות אבא.
בציור רואים את אבא ויאיר בן ה3 הולכים יחד לעבר הלא נודע. לימים יש בציור הזה כמו נבואה שהתגשמה,
 גם יאיר איננו , וגם הוא התרחק עד מאד ויש בעבודה הזו בנמל גם את יאיר ואת אבא ואת סבא. קולאז' משפחתי שהוא הרבה מעבר לאישי.

מזמין אתכם לבוא ולראות .



Tirza Peled אבא שלך היה כל כך אהוב על אמא שלי, כך שיש בינינו איזה קשר מיוחד במינו למרות שלא מתממש ביומיום...


בסלון ביתנו תלוי ציור שנתנה לי אמי ליום הולדתי בפברואר 1984 חודשיים אחרי מות אבא.
בציור רואים את אבא ויאיר בן ה3 הולכים יחד לעבר הלא נודע. לימים יש בציור הזה כמו נבואה שהתגשמה,

אבי תרם גופתו למדע , ואנחנו עשינו לו "פינת יקר בצל ההר "



בתחילת דרכו היה אבי איש צבא קבע רס"ן גבי הרמן ראש מדור תכנון ופתוח בחיל הספקה

אכן המציא הרבה פטנטים

כשהשתחרר ב1956 עשו לו חבריו אלבום של איורים

באחד האיורים בן גוריון נותן לו מענק על המצאת סגר למימיה צבאית  .

עשיתי אותה לעצמי, את קלטות האודיו הישנות של בר המצווה שלי שנעשו אז על סלילים, פרקתי והנחתי יחד עם צילום של סבא שלי אבי אבא הד"ר הוגו הרמן וחבריו לאגודת הסטודנטים של "בר כוכבא " מפראג. לצדו הנחתי תצלום של סבתא וסבא שהכירו במלחמת העולם הראשונה. כל זה על מצע של עלי אלון מקדמת הבית הרי יהודה, היצירה עוסקת בזיכרונות והיעלמותם כמו רסיסי חיים שהיו גלולים להן במגירות הבית ובמגירות הלב ונשמרים נגמרים כמו עלי שלכת . ועכשיו בחלוף השנים מבקשים להשתחרר, לצאת לאור בחיבורים חדשים משחררים.


ויש בעבודה הזו בנמל גם את יאיר ואת אבא ואת סבא. קולאז' משפחתי שהוא הרבה מעבר לאישי.

יום שלישי, אוקטובר 28, 2014

עתליה / פורטרט של אשה / קאיימאק.



כרגע רק מים אמרתי לה ,תודה לך , ותזכירי לי את שמך , עתליה.
שיבושי זכרון , מבקש להרגיע את עצמי ,מצלם קליק ראשון , עולה בה חיוך: 
"זה לא היום שלי אומרת , אבל זאת גם אני , שוב מחייכת, כמו אומרת לך על זה  ". 
במבט במילים  שלה יש  כנות ופתיחות משהו שנובע מלב חשוף. 
עכשיו עוד יותר חש באחריות להראות לה את היופי שאני רואה בה. 
עתליה ממשיכה לשרת את הלקוחות ועבורי כרגע היא  מודל בסטודיו 
מצלם הרבה ,חלק גם מוחק , מחפש את הדימויי הזה הראשוני שקלטתי אותה. 
רוצה לראות ? 
מתקרבת עם חיוך של כן : " וואוו לא ידעתי שאני מחייכת , מרגישה כזה כובד בפנים". 
כן, אני משיב לה לפעמים התמונה הרגשית ממלאת כאילו היא חזות הכל. 
ואנחנו קונים אותה , מכיר את זה ולמדתי שמאחורי הרגשות האילו יש לב פועם ושמחת חיים
  אני מתבונן בך לאורך חצי השעה יש בך איזו איכות עמוקה יותר 
שטבועה בך מעבר לשרות עצמו .וגם את לא מפסיקה לחייך ללקוחות זה מתועד... 

מרגיש שהנחתי משהו למחשבה עבורה ועבורי . 
אני לא סופר שמתרוצצים לו סיפורים בראש, פשוט חיי בתוך יומן ראיה וכתיבה של החיים 
שהרבה רגעים ממנו אני גם משתף בצורות שונות .
 בקרוב אתחיל ללמוד לכתוב ,לקחת את הקיים לעוד רובד.












יום ראשון, אוקטובר 26, 2014

ליל שבת / קפה קאיימאק / פורטרט של מקום.

               

ישבתי מולן אוכל את המנה האחרונה,זהו המטבח נסגר. ערב שישי .

ברקע מוסיקה מגניבה שלוש נשים יושבות להן לתומן נהנות מרגעים קסומים של יחד .



    

יום שבת, אוקטובר 25, 2014

יש בהן מן הדאדא הלא המתריס, זה המבקש חירות .



היצירות האלו נולדו באקראי, שייכות לחוקי המקריות, נבעו מהלב ללא סדר והיגיון 

כמו חיכו בתוכי לצאת לאוויר העולם. 

מאז היותי ילד אני פוגש אנשים פנים אל פנים או דרך טקסטים או חומרים, 

הדמיון והסקרנות מוציאים אותי לדרך. 

כאמן רב תחומי שהביטוי שלו בצילום וכתיבה, 

מרגש אותי להטעין את המושג דאדא ולעדכן אותו לחיי. 

פגשתי את חוני המעגל, דאדאיסט בנשמתו, רגיש ומעורר השראה, 

יש בו מן ילדותיות שובה לב, מנסה לפשט את המורכבויות של החיים שעבר, 

בתוך הרעש הגדול שחוה, מחפש לעורר ומחפש שקט. 


אני קופץ לתוך ההזמנה בשמחה . 

שבועיים אחר כך אנחנו נפגשים עם שלוש עבודות חדשות שנבעו ממני. 

התמרה מהירה של רעיונות לחומר, 

שנים אני צובר חפצים יקרים ללב, ציוני דרך בחיינו, 

מחבר בניהם בהקשרים אסוציאטיביים ליצירות אמנות 

קראתי להן "רגע משחרר" . חוני זורק שמות כמו מתאים אותן לעבודות 

"רסיסי חיים " "בחלוף הזמן " נותר רק לבחור מה הכי מדבר. 

שלוש עבודות ממוסגרות תלויות כרגע בסלון ביתנו מדברות אחת עם רעותה 

ויש בהן מן הדאדא הלא המתריס, זה המבקש חירות אמנותית, 

הליכה לחדש, ללא נודע, רסיסי חיים. 

וגם יאיר נמצא בהן , נוכח בדרכו החדשה .






                                               

                                                     
                                              "במהלך חודש נובמבר יתקיימו ביריד המזרח, ביתן 16,
                         נמל תל אביב הילולות ותרחישים אמנותיים לציון 99 שנים לדאדא ו 100 שנים לשירת הדאדא".




יום שישי, אוקטובר 24, 2014

קאיימאק יפו פורטרט של מקום

הסדרה "פורטרט של מקום "נולדה ככה תוך כדי תנועה מתוך מרחבי הלב היוצר ,
לעיתים נוגעת באישי תמיד מחוברת לרחב לציבורי.
 הרצון הוא להראות מקום פיסי בהוויה הישראלית העכשוית לצד הדמיה של מקום שמעל לזמן ולרגע .
אתמול אחרי שעור ראשון מרתק של גדעון עפרת בבית לאמנות ישראלית באקדמיה ביפו .
 שעור על מקום ומקומיות באמנות הישראלית , בחיים שלנו,
נחשפתי למושגים לתפיסת עולם מעוררת מחשבה והשראה שעוד ארחיב בשמחה בהמשכים .
כרגע מניח כמה דימויים חדשים של 3 נשים צעירות רונה , נועה ואופיר שפגשתי רגע אחרי השעור
 בקפה הסמוך קאיימאק ביפו , ישבו להן בפינה של מקום ציבורי שלרגע נראה כמו הבית הפרטי שלהן .
 פותחות דלת ולב לתעוד לחשיפה , לנגיעה באדם .
עבורי תעוד העומק של צעירי ת"א עוסק בפורטרט של אנשים , ובפורטרט של מקום בחיבור למקום לזהות ,לשייכות. אתמול בעקבות שיחה שקצרה שקיימתי עם נשים אילו חוויתי שיש ברגעים האילו של חיבור משהו שנוגע באמת ובאהבה הפשוטה זו שנובעת ממקום תמים ער .
שכמו מעניקים לי כמצלם ולתחושתי גם למצולמות חוויה שמעבר לרגע . 
שבת שלום .












יום שני, אוקטובר 20, 2014

luce / פורטרט של אשה / אלבי



הוסף כיתוב
פגשתי אותה באלבי בשבת סיפרה בשמחה על ארוע שהפיקה/ יצרה ליום המחרת.
 מתוך הפייסבוק של luce :" ....חברי הטוב סהנד סהבדיואני, Sahand Sahebdivani מספר סיפורים ומוזיקאי איראני שחי באמסטרדם, מגיע לישראל להופיע בפסטיבל מספרי הסיפורים עם חברו הישראל רפאל רודן Raphael Rodan. מדהימה בעיני העובדה שסהנד ואני, איראני וישראלית, יכולים להיות חברים, לשתף זה את זו בסקרנות ופתיחות בעושר תרבויות המוצא שלנו ולחלוק אהבה לעולם הסיפורים. לי באופן אישי, נמאס לחשוב על מלחמות ונשק גרעיני בכל פעם שמדברים על איראן. למדתי הרבה מסהנד על תרבות איראנית עשירה ומרתקת, והחלטתי להביא לתל אביב טעימה מהתרבות הפרסית/איראנית - ביום ראשון הקרוב בשעה 19:30, אני עורכת ב"אלבי" Albi / אלבי / قلبي ערב תרבות איראני - מוזיקה, שירה, וסיפורים ועם שלל אורחות ואורחים מרתקים שנוגעים בתרבות הזאת.

קפה אלבי / פורטרט של מקום / רגע לפני אחרי החגים .



יום שבת, אוקטובר 18, 2014

פשוט מתבונן דרך המצלמה

ערב שישי, 
חמש דקות בפינת השוק ,
פשוט מתבונן דרך המצלמה ,
רגעים של כל אחד , מקרוב , מרחוק, 
רגעים של אחרי התנועה המסחררת 
לפני השקט , עומד ,חשוף , חושף .
 שבת שלום










לֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה


יום רביעי, אוקטובר 15, 2014

אני ילד שסופג את בית ספר של החיים והאומנות

....סלון ביתנו הגדול ברמת גן היה גם הסטודיו של אמא ,ליאורה הרמן פינטוס 
 פעמיים בשבוע  גלגלגנו את השטיחים  והעמדנו שולחנות /חמורים שאבא בנה .
ממלאים קופסאות שימורים ריקים במים כהכנה לחוגי ציור לילדים ומבוגרים .
שנות השישים ואני ילד שסופג את בית ספר של החיים והאומנות .
 שנים אחרי לימדה חוגים בשוויץ שם גם הציגה בגלריות ...





הוסף כיתוב

©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com