הרצאות על צילום רחוב בפורמטים שונים ברחבי הארץ

בימים אילו מקיימים הרצאות על צילום רחוב בפורמטים שונים ברחבי הארץ 

זו תנועה יפה מרתקת מתפתחת יש משובים מעצימים ,

משלב סיפורי חיים צילומי עבר מתקופות שונות בהם יצרתי דימויים לעמודי החדשות ומוספי השבת ב"מעריב" 

עבודתי בלע"מ ליווי מנהיגים ,תהליכי השלום עם מצריים , מארמונות קהיר לרחובות תל אביב .

צילומים אילו נעשו במסגרת כתבה על מכירות פומביות של המשטרה בתל אביב שנות השבעים , כתבה של נורית ברצקי.

 street photography

"ערב טוב נינו  8/9/2014
הרצאתך הערב במועדון צילום ראשון היתה מרגשת במיוחד ,

ראייתך החודרת ,והמלטפת ,מספרת את ספור אישיותך בעין העדשה. נגעת לליבנו.

רובינגר ומילנר מתעדים.. אתה מעביר את החוויה והתחושה מאחורי התמונה.. וזה היחוד שלך...

תודה שוב"

 צלם: דר משה פורת - Dr Moshe Porat - גלריית תמונות.

Adi Bezalel : "שלום נינו, קבוצת הצילום ואני מבקשים להודות לך על הרצאה מרתקת ואישית, בה חשפת בפנינו את תהליכי היצירה שלך כצלם שטח במסגרת עבודתך כצלם עיתונאי חריף ולאחר מכן כצלם עצמאי ואוהב היוצא אל הרחוב לפגוש את חייהם של הצעירים בתל אביב. אנו מודם לך על החשיפה האישית, על התצלומים המרגשים ועל הרצאה מרתקת, למדנו רבות. בברכה עדי בצלאל וקבוצת הצילום."

חן / פורטרט של אשה / אלבי

רחל שרוני15 בספטמבר 2014 בשעה 13:54

נינו יקר,
הדרך מהעיתונות הממשלתית ועד צילום ותיעוד רחובותיה של תל אביב נראית ארוכה ותהליכית, אבל בעיני, מה שנתפס כשני קטבים מנוגדים ורחוקים (שלא לומר ממותגים אחרת) מבטאים את אותם יסודות מקצועיים, אתיים ואישיים שלך כאיש מקצוע מהמעלה הראשונה וכאדם אוהב ומכבד אדם.
ההרצאה במועדון הצילום בראשל"צ (8.9.14) הייתה מצוינת,מרגשת ומלאת השראה. הנוכחות של החברים לכל אורכה, המשוב שלאחריה, מבטאים את השותפים הרבים לדעה אישית זו שלי.
שמחתי על המפגש איתך ועם תחיה - אתם צוות לעניין, בהצלחה רבה לכם ושנה טובה.

כמה דימויים משבוע שהיה, רגעים שהיו.

כמה דימויים משבוע שהיה, רגעים שהיו.
 כאלה שאינם נראים דרך עיתונים ושידורי טלויזיה 

 בני אדם ברגעים הקטנים של כל אחד מאיתנו . 

שבת שלום.

איברהים וגובה במשוושה.

צילום: תחיה הרמן 

ברי סחרוף שי צברי / "בן אדם מה לך נרדם "

 הלכתי לפגוש את ברי ביום מיוחד לנו 

התזמון  נוצר באקראיות של החיים 

שמחתי לראות חבורה מוכשרת מתאמנת בפיוטים 

לקראת מופע בפסטיבל ירושלים למוסיקה מקודשת

הרכב מיוחד שגיבש  ברי סחרוף 

  שי צברי, גידי רז, איתמר דוארי וגרשון וייסרפירר.

  אולפני פאפאיתו בדרום העיר 

ובעצם מופעיו אינם תלויי זמן ומועד

יושב במרפסת , ענני סתיו חולפים, אוסף הרהורים, ערב יורד במדרון 

החופש הגדול נגמר, יום ראשון ללימודים . מחר יאיר נולד הצטרף אילנו למסע ,

סוף הקיץ ,ימי חג היו לנו ,מחזור חיים שלם עברנו יחד 

ויש כבר מועד אחר של יציאה שער של פרידה 

ובעצם מופעיו אינם תלויי זמן ומועד 

פשוט נמצא בלב פורח עם החצב 

ואין שלכת , רק טשטוש והעדר 

ויש קולות זכרון נשמת הטבע סביב 

פותחת לב מחברת מדלגת בין הזמנים 

ויש תוגה שמתפוגגת עם רוח המעוררת 

נושאת קולות של מעבר 

ויש שמחה לשתף את הנגלה ואת שאינו 

ממשיך לאהוב ליצור לחיות.

ערן צידקיהו :

"נינו ותחיה היקרים, מכל הזמנים והמועדים הקשורים ליאיר, את יום ההולדת שלו אני זוכר טוב מכולם.

אולי בגלל הסמיכות של היום הזה לתחילת שנת הלימודים ואולי בגלל משמעות לידתו של אדם.

חייו של אדם הם הרי יותר מאשר תאריכים משני צידיו של מקף התלוי בינהם.

החיים הם יותר מאשר רגע הלידה ורגע המוות של הגוף.

הגוף עצמו נוצר ומתהווה ברחם עוד לפני רגע הלידה. אולם רגע זה, הגיחה לאוויר העולם, הנשימה הראשונה, הם היום אותו אנו מציינים כראשית החיים - יום ההולדת.

כיום אני אבא וחוויתי בעצמי את לידת בני בכורי יצחק יאיר.

הלידה היתה עבורי חוויה אדירה אשר אין דומה לה, חוויה המעצימה את ההבנה של קדושת האדם והחיים יותר מכל הסבר תבוני. זה כמו טעם או צבע שאפשר לתפוס רק באמצעות החוויה והנסיון, לא בחוש או בשכל. עם זאת, הלידה עצמה היא רגע אחד, גם אם מכונן. החיים שבאים בעקבותיה חשובים הרבה יותר. 

כפי שכבר אמרתי לכם בעבר, יאיר שלכם הפך להיות חלק ממני, מהאישיות שלי.

ההשפעה שלו עלי, החברות הקצרה שלנו, הלקחים שלמדתי, הכאב שכאבתי, הם חלק ממני וחיים איתי כחלק בלתי נפרד מהוויתי. חוויתי מאז אבדנים נוספים, כואבים כמו כל אבדן, אולם אף אחד מהם לא השפיע עלי באופן עמוק כל כך כמו שעשה יאיר. עם השנים, הכאב כהה ונותר רק ה"משקע" האישיותי, אשר כמו הפך זה מכבר לחלק בלתי נפרד מהוויתי. הכאב מבליח לפעמים ברגע כזה או אחר של זיכרון מוחשי, אולם אותה ההשפעה העמוקה יותר שיאיר הותיר על דמותי, היא, כך אני מרגיש, לא משה ממני לעולם. 

יום הולדת ליאיר היום. 

נשיקות ערן"

עוד רגע קט מתחילים

תודה ענקית לגיורא שלמי שבנה בתשומות לב הרצאה מפרגנת

חזרנו מתל אביב עם שמחה בלב , משלימים קניות לשבת  בכרמל ולוינסקי .

עכשיו רגע לפני כניסת השבת רוצים להודות לרותי ורון מנדיל שארחו אותנו

 בסטודיו גברא המקסים שלהם להרצאה / שיח / טעימות תערוכה.

 הסטודיו רחב הידיים הרגיש לנו כמו בית לצד היותו מרחב של עבודה יצירה למידה ,הכל ספוג בקירות .

תודה ענקית לגיורא שלמי שבנה בתשומות לב הרצאה מפרגנת לעבודותי בהקשרים מענינים מתולדות הצילום

הקשרים פותחי הבנות שכמו אפשרו לראות מימדים נוספים בעבודה רבת השנים.

 תודה לרוני ארצי שצילמה את התצלומים כאן ,את רוני  הכרנו דרך יאיר , ביום הזכרון האחרון נשלחה ע"י יחידת הצילום של חיל החינוך בה שירת יאיר  לעלות לקברו  להיות לצדנו ביום עצוב זה ,השנה לא עליתי מתוך היותי מרותק עם שבר לבית וכך יצא שרוני ושון חייל נוסף מהיחידה  ירדו לביתנו , במהלך מפגש מרגש  נוצרה ידידות של אמת ,אותה אנו משקים  ומטפחים בשמחה  ובאהבה,רוני כבר השתחררה, אתמול באה יחד עם אמא שלה להרצאה ובדרכה   המיוחדת  ביקשה לצלם את ההתרחשויות במצלמתי מאד שמחתי על הנתינה הזו של לב פתוח ורצון לחבור לשמחה ולהיות שותפה .

 זו גם הזדמנות להודות לאיתן בני היקר  שותף לדרך ולחיים שמתעד בוידיאו בכשרון רב ובאהבה גדולה  את העשייה  האמנותית שלנו. 

בהמשך הימים לאחר שנצפה בחומרים ונתמלל מן הסתם 

נעלה פוסט  של ההרצאה עצמה .

רוצה  להודות  גם לקהל הרב  והיקר שבא וכן למברכים מרחוק 

ולברך את כולנו לסופ"ש של שקט שבת שלום.

גיורא  שלמי  שוקי קוק  ומשמאלי  צחי אוסטרובסקי 

תחיה  עדנה  ורוני ארצי 

רוני ארצי

ז'אנה / פורטרט של אשה / פלורנטין .

אתמול חזרתי לרחוב , זה לא שלא הייתי  שם קודם , אבל אתמול חזרתי ממקום אחר, זה בתחושה.

אולי  חזרתי לנגיעה פשוטה  שכמו חיכיתי לה , או היא חיכתה לי .

 אז כן ,עדיין עם הליכון צועד ברגל חצי בטוחה. 

עדיין עוסק בדימויי איך אני נראה כך כצלם רחוב

הלב שמח הראש פתוח ויש התבוננות טריה  .

מזכיר לעצמי שבאתי ללמוד וללמד שאין מוגבלות מעבר לראש. 

הולך להיות מעניין .

הכי תל אביב

כיף גדול לקום בבוקר ולגלות הכי תל אביבי, יש בי אהבה גדולה לעיר תל אביב, לרחובותיה, לאנשיה. נולדתי בה ברחוב ארנון 17, מול ביתה של לאה גולדברג "ידידי מרחוב ארנון".

רוצה להזמין אתכם להרצאה/שיח שיתקיים בשישי הבא 29/8 בצהרי היום ב"סטודיו גברא" את ההרצאה יעביר גיורא שלמי, חבר יקר ,צלם, מנחה, מורה לצילום שהכין בתשומת לב ובאהבה גדולה הרצאה על התעוד האנושי בעבודותי בהשתקפות לאורך השנים בתולדות הצילום. את ההרצאה הכין גיורא כשיח נעילת התערוכה "ניירות של צלם " שהוצגה בגלריה של נען 3 חדשים. מתוך צוק העיתים בוטלה ההרצאה בנען .

זו הזדמנות להודות לגיורא ולספר שהוא ינחה בשנת הלימוד הקרובה כמו בשנים קודמות סדנאות מטעם מוזיאון תל אביב לקהל שוחר צילום בעל נסיון וידע בצילום. הדגש בהנחייתו הוא על חשיבה ויזואלית וביטוייה. 

תודה גדולה לרותי מנדל ולצוות בית הספר שהזמינו אותנו לסטודיו שעל קירותיו יוצגו טעימות מתערוכות שונות. 

תודה רבה לדפנה יעקובוס, חברתנו היקרה שפירגנה בגדול.

"הרפתקה מרגשת שכולה נתינה"

בדף הפייסבוק כתבה דפני :" חברתי Hili Yalon עושה סדנאות משחק. היא הזמינה אותי להצטרף אליה ולהעביר סדנאות כל שבוע שעבר.
זו הייתה הרפתקה מרגשת שכולה נתינה. המפגש עם בני נוער אדירים, רגישים, סקרנים היה מעורר השראה עבורי. ונתן המון תקווה. והחזיר גם את תחושת האחריות לוודא שהם מקבלים מדינה טובה יותר מזו שיש עכשיו."
שמחתי לבקר אותן היום שתי נשים יקרות שחברו להן , פגשתי אותן צופות בקליפ יפיפה שיצרה דפני ,צילומים שלה מאותו מפגש מייטיב עם בני נוער.

רוני גינוסר גון הלוי "כשאור דלוק בחלונך" תיאטרון בחצר נטף.

אורלי :" קסמו של הערב הילך גם על עינו של נינו הרמן צלם ואיש מיוחד
שהגדיל לעשות והעביר את העדינות והשבריריות את הריחוף
והחוסן את יופיה של הבריאה בתמונה אחת יחידה ומיוחדה
תודה נינו"

משהו בגאוה הלאומית שלנו נסדק, משהו בכבוד האבוד של המצרים הושב

שנות השבעים , צה"ל יושב על גדות תעלת סואץ , חצי האי סיני "בידינו"

 ירדנו להכין כתבה למוסף מעריב "ימים ולילות" .

 הסתובננו במעוזים עם להקת פיקוד סיני . 

שנה אחרי פרצה המלחמה הנוראה ההיא מלחמת יום כיפור

שהושיבה אותנו לראשונה לא מיד אבל ברצינות להסכים לשלום. 

עכשיו למעלה מארבעים שנה , נוצרה גם הזדמנות שכזאת .

יש הרבה קווים דומים . גם הפעם הופתענו ,ידעו ולא נעשה דבר עם מה שידעו ,

 המודיעין ידע על המנהרות , ידע על היקפן, ולא עשו דבר. 

כך זה נראה ממה שהתגלה לכולנו,לא הכינו את הצבא למלחמת מנהרות .

אז גם ידעו על צליחה מתוכננת, על רצון מצריים לכבוש חזרה את סיני ידעו והאמינו שזה תרגיל, 

ומצריים תקפה והפתיעה.

משהו בגאוה הלאומית שלנו נסדק, משהו בכבוד האבוד של המצרים הושב .

נוצרה אז הזדמנות להפסקת האש שהוליכה בסופו של דבר להסכמי שלום . 

שני עמים חטפו מכות כואבות , אבידות בנפש , כדי להתעורר.

הרבה דברים מזכירים לי ברמת המהות את הסיטואציה של אז והיום .

אז גם אמרו שאין עם מי לדבר מצריים היתה אוייב מר ואכזר ,

וקדמה למלחמת יום הכיפור ,מלחמת התשה ארוכה שגם בה לא היו מנצחים . 

והנה אנחנו מגלגלים את הסרט קדימהויש כבר למעלה מ40 שנה של שקט בדרום מול המצרים

והנה עכשיו המצרים אפילו מתווכים, מצריים עברה תהפוכות בשנים האחרונות התחלפו שליטים,

הם לא הפכו אוהבי ישראל אבל נכנסה הבנה עמוקה,לתודעה שנתיב של מערכת יחסים משרת את כולם. 

צריך לראות את זה כשמספרים שאין על מי לסמוך ואין עם מי לדבר . 

הכל משתנה בעולמנו ,

מאחל בכל מאודי שהדרך המדינית תיפתח עכשיו כמו אז

והמחיר היקר ששילמנו במלחמה האחרונה יביא הסכמה עמוקה שעדיפה הידברות על התשה ,

כי בסופו של דבר במלחמות אין מנצחים.

דיוקנאות תמיד משכו אותי , בחרתי לי הורים מופלאים .

סריקות נגטיבים תצלומים ישנים מהעבר יחד עם צילומי הווה ,

זאת כרגע התנועה,מרלן בפלורנטין , דורי בן זאב ומוטי אביו אסי דיין  בתי קפה של דיזנגוף שנות השבעים.

דיוקנאות תמיד משכו אותי, אנשים,בני אדם .

 זוכר כילד איך אבא היה נועץ מבטים /בוחן אנשים / נשים עד כדי שהובכתי .

עכשיו לא מעט מוצא עצמי גם "כזה ". 

זו סקרנות עצומה לקרוא פנים ,עולם שלם ,תולדות היופי  ,להראות .

 .בחרתי לי הורים מופלאים.

אבא גם צייר , אמא היתה ציירת , אהבה לצייר פורטרטים.

שמח לשתף בחומרים שמצאתי, במובן מסויים חדשים עבורי , כי ויתרתי כבר על למצוא.

שבת שלום.

חיבורי עבר הוה עתיד תמיד מושכים אותי השילוב בין הכאן והעכשיו , לרצף , לדע מאין באת, ולאן אתה הולך .
 והגדת לבנך , הרשת האינטרנטית מאפשרת לחבר , צעיר בני לא הכיר את הורי , עשיתי לאמא בלוג , ליאורה הרמן, הבלוג של אבא גבי בהקמה .
זה פשוט משמח אותי היכולת הזו ליצור חיבורי לב מרגשים