שמי נטף /חורף 2013

אנשי ההר/ נטף חורף 1984/ מבוססים בבוץ בדרך החוצה .

מתוך גליון  שמיני "נטף סיפור אחר"  חנוכה תשמ"ה 1984  -שלוש שנים לנטף

".....היה ניראה לנו כאילו מן פרידה הזויה שכזאת.. ".....

 חברים יקרים רוצים לשתף מנפלאות היקום ,
הרשת הזאת הנשמתית פועלת כל הזמן  מן הסתם הרבה לפני האינטרנט,
מניחים כאן חלק מסיפור מתגלגל מרגש מעצים.,על יאיר,חברות , זכרון, נגיעה בלב.
13 שנה אחרי תודה רבה לך מיטל יקרה
שבת שלום והרבה אהבה .

שלום, בתאריך 1 בדצמבר 2013 23:03, 
שמי מיטל ואני עשיתי קורס מפיקי וידאו עם בנך יאיר זכרונו לברכה.
מדי פעם אני חושבת עליו והיום ככה חיפשתי עליו בגוגל מה שמשום מה לא עשיתי עד עכשיו..
רציתי להגיד שיש לי מספר תמונות
שלו אם תרצה שהעביר לך
אומנם רק עשינו קורס קצר ביחד אבל יאיר נחרט בליבי כבחור יפה אדיב מצחיק ומקסים מאוד..אני זוכרת בעיקר את האדיבות ולמרות הכישרון והיופי את הצניעות שלו הראייה בגובה העניים מה שהרשים את כולנו מאוד..
אם תרצה העביר לך את התמונות .
כל טוב,
מיטל

בתאריך 6 בדצמבר 2013 09:09, 

:" היי.רק עכשיו שמתי לב שרצית לדעת למה עשיתי גוגל ובכלל..אז ככה..אנחנו הכרנו בקורס מפיקי וידאו בצבא ויאיר היה בחור יפה ומקסים בצורה יוצאת דופן ..אני זוכרת שחשבתי בהתחלה במבט ראשון שהוא בטח יהיה סנוב החבורה כי הוא גם יפה גם מוכשר וגם מגניב כזה ומהר מאוד התבדתי וכל החברה הכרנו בחור צנוע וממש מקסים..חשוב לי שתדע מספר דברים אני לא מאלו שאומרים דברים יפים על אדם רק מפני שהוא הלך מאיתנו ..ממש לא..

אבל יאיר באמת היה כזה בעיני בהכרות הקצרה בינינו מאוד חיבבתי והערכתי אותו..ואני חושבת שכולם בקורס אהבו אותו..אני לא רוצה להטעות אותך ההכרות בינינו לא היתה מעמיקה כל כך פשוט חבורה של חיילים שהעבירו קורס ביחד בכיף...מה שזכור לי זה אדם מצחיק וחברותי.

כשנגמר הקורס אני שירתי בלטרון .זה היה יום שני( משום מה אני חושבת שזה היה יומיים לפני שנהרג אבל לא בטוח) חיכיתי בתחנה מכיוון ירושלים ללטרון באזור שורש ויאיר היה ברכב בדיוק בכיוון ההפוך .הם עצרו את הרכב ויאיר שאל לאן אני נוסעת ואם אני צריכה טרמפ.

אמרתי לו שאני בדיוק נוסעת לצד השני..חיוך ביי ביי וזהו .הפעם האחרונה שהתראנו..אחכ הודיעו לי שהוא נהרג.

בלוויה התראנו כמה וכמה חברים והכי מדהים היה שכמעט בכולם הוא נתקל בדרך זו או אחרת באותו שבוע..היה ניראה לנו כאילו מן פרידה הזויה שכזאת..

יאיר היה הפגישה הראשונה שלי עם המוות והיתה לי מן תחושה שזאת לא קלישאה שאלוהים לוקח אליו את הטובים ביותר..זה היה לי קשה..אני אדם מאמין באלוהים אומנם בדרך שלי ומאז שהייתי קטנה אני אומרת תפילת שמע שעל המיטה ומבקשת משהו ואני זוכרת שבמשך תקופה ארוכה הבקשה שלי הייתה שנשמתו תהיה במקום טוב בגן העדן..לצערי לבקשה הזאת התווספו עוד כמה אנשים יקרים עם השנים.

התמונות שלו האלבום הצבא ומדי פעם אני מסתכלת..אבל תאמת שאני לא צריכה להסתכל כי אני חושבת עליו המון..אין לי הסבר כי לא היינו החברים הכי טובים..אולי זה כי הוא המפגש הראשון שלי עם מוות..עד היום אני חושבת עליו בעיקר בלילה די הרבה ואין לי הסבר.

לא יודעת למה עשיתי גוגל ולא יודעת למה עד עכשיו לא עשיתי גוגל..מוזר.

עברו הרבה שנים ויש לו מקום של כבוד בליבי כי הוא באמת היה בחור כל כך חביב לאנשים שזה הפליא אותי החביבות שלו..סליחה על האורך של המכתב..נעים לי לשתף אותך למרות שאנחנו לא מכירים ..ואגב אתם ממש דומים ואת הכשרון והחביבות הבנתי ממי הוא ירש..

מיטל :" היי..אלה התמונות..בתמונה שיאיר עם הרדיו ביד באותו יום הוא עבר בינינו החיילים והביא לנו סוכריות גומי ושאל אותנו אם אנחנו רוצים תופינים..אני זוכרת שזה הצחיק אותי שהוא השתמש במילה הזאת תופינים במקום סוכריות..בכלל הוא היה מצחיק..זכרון כזה.."

Still life/אגס תרבותי (Pyrus communis),

נחבאים אל הכלים/ יפו/אצל שוקי קוק 

בדרך הביתה/ יפו/ נטף/ חורף 2013

מעין וענבר /השקת "המרפסת" / לבונטין/ פורטרט של תקופה .

רגע של לעוף על עצמי עם פרגון נשיאותי

רגע של לעוף על עצמי עם פרגון נשיאותי, וגם שמחת חיבור 

דרך איתן בני שצילם ראיון בבית הנשיא,,עוד חוזר הניגון, משתף בשמחה .

מרגיש רצון עמוק להודות לאריק על שנתן לנו לכולנו.

 הפיד מלא נגיעות לב, אריק פשוט נגע בכולנו עמוק בלב ,חוצה דורות , בן 17 הייתי נער שהתשוקה לצלם הניעה אותי

ואני עומד מולו בצוותא על הבמה לא מאמין שזכיתי , והיו עוד מפגשים רבים לא מצולמים  בלילות תל אביב של שנות השבעים עת צילמתי ל"עולם הקולנוע" פוגש אותו  מאחרי הקלעים .

עכשיו מול דף הדוגמאות שמצאתי אני חש לרגע את שחשתי אז פגשתי איש יקר שהיה אגדה עבורי מרגע ראשון,

אני הנער והוא הגדול והיתה צניעותו ביישנותו שעברו וכמו שמרו עליו.

אני זוכר את התחושה של העין והלב שננגעו  והעדשה ששמרה מרחק , כבוד. נער הייתי .

 בשנות האלפיים אחרי מות בני יאיר פגשתי את ברי סחרוף , התידדנו מאד ,יאיר חיבר , הלב חיבר .

סיפר על אהבתו את אריק האיש הזמר, כמה השפיע עליו ,שמחתי על השיחה הזו שכמו  חיברה דורות .

הכל התחבר אני הנער מול אריק הגדול יאיר הנער מול ברי הגדול. קווים מקבילים  

והיתה גם התבגרות שלי לפגוש פשוט את ברי האדם לב מול לב , שיחות על החיים .

זוכר את החוויה הזו שאיפשרתי לעצמי להתקרב ירדתי מאותו מרחק ששמרתי אז מאריק.

ברי כאריק איש צנוע ביישן מתרחק מכל רעש תקשורתי ," אבידה גדולה" כתב הלילה.

אכן אבד לנו איש יקר שהשפיע רבות על חיינו.

ובתוך העצב הגדול עולה בי מחשבה שאריק השאיר לנו גם כוון ודרך לאן אנחנו רוצים להגיע.

ארץ ישראל הישנה והטובה  איננה כבר ,לא מאתמול בלילה.

העצב גדול ואיתו הגעגוע לאשר איבדנו, ולמדתי אחרי מות בני יאיר שעור גדול

שהמוות לא ממציא דבר.שאי אפשר לאבד את אשר ממילא לא היה שלנו .

ושכל רגע יכול אני לבחור דרך איזה עדשה להתבונן .

וגם אוסיף ואומר שלקח זמן למילים האילו לרדת מהראש ללב , לחיות אותן .

ואולי אני מקדים לרגע ,ובתוך האבל והעצב והכאב אצה לי הדרך , ואולי כמו לרגע מבקש אני

להניח זרעים לכוון אחר , לנתיב נוסף של עיבודים רגשיים .

סימון דרך לשבעה הזו שעכשיו נשב כולנו , איבדנו איש יקר , הרווחנו מורשת עצומה

מרגיש רצון עמוק להודות לאריק על שנתן לנו לכולנו . 

אריק במילותיו בקולו מסמן לנו משהו על געגוע גם לעתיד טוב יותר שאנחנו ניצור אותו.

דוקא ברגעים אילו של עצב וכאב עולה בי רצון לחבר את אריק  לחזון הזה האפשרי

שהוא תיאר אותו במילותיו בקולו החם הכל כך טוב ואמיתי,  ארץ ישראל הישנה

של תום ויופי שאכן לא קיימת אבל כל כך אפשרית, אמן כן יהי רצון .

יהי זכרו ברוך .

הדהודים - חווית הפירוק .

"עצוב", אמר ארז והתבונן בי כאשר אספתי את הקולאז'ים שלי מהשולחנות בבר קיימא. "התרגלנו לחיות איתן". מישקה ודפנה סייעו לי בפירוק. אחר כך נכנס יגאל רמב"ם. "תמיד כיף להיתקל ביצירות שלך ובמיוחד כשהן מגיעות אילנו הביתה", אומר יגאל.
אכן אנשי הבר קיימא העניקו לי תחושת בית. לי ולעבודות. אני מלווה את החבורה הזו כבר שנים. למדתי להכיר את האנשים כל אחד וסיפורו. אנשים נפלאים, עם חזון ומרץ.
התערוכה כבר מפורקת. עוד מבט בספר האורחים שהלך והתמלא בימים ובשבועות שהתערוכה המיוחדת הזו הוצגה בקולאז'ים על הקירות ועל השולחנות. "זה כל כך נועז לתת לאנשים לאכול על האומנות שלך", כתבה קסם. "חלקים קטנים מכל התערוכות, כמו תסריט של חייך כצלם". ממש כפי שאמרה דפנה יעקובוס: "כאן בבר קיימא יש שילוב טבעי של הצילום והמציאות".
כמו תמיד, כף לקרוא את התגובות החמות, המעצימות. "תודה על הנצחת רגעים מיוחדים ויומימיים מהחיים שלהם ועל השזירה של הרגעים האלה לסיפור קסום. כבוד להיות חלק מזה" כתבה דפנה ברנקל. אהרן לוקח את הזמן, ואחר כך מתיישב לכתוב בספר האורחים .
"יותר מהכל הצילומים שלך מצליחים לחשוף את מקור היופי האורבני שקבור לפעמים תחת אפרוריות הבטון , האספלט והפיח", הוא כותב, "שהרי היופי האמיתי של העיר הוא האנשים שבה. שאתה מצליח בכישרון לא רגיל לכוון את מצלמתך
בדיוק לאותן נקודות בזמן ובמרחב שאנשי העיר מקרינים את יופיים לסביבתם, תודה לך".
עבורי זו חוויה נדירה לפרק תערוכה באווירה מפרגנת, פשוטה, ואוהבת.
מישקה מסיים לפנות את העבודות למכונית. אנחנו עומדים בחוץ, מתבוננים על הקירות הריקים. "מחכה כבר לתערוכה הבאה", אומר מישקה ואני רואה את העצב בעיניו. כן, מישקה, גם עבורי היתה זו תערוכה מאד מיוחדת, הומאז' ליופי שלכם, לרוח הנושבת כאן.

הוסף כיתוב

‏הבר-קיימא‏: "היום ומחר אנחנו מורידים את התערוכה של נינו הרמן.וזה המקום להתחיל להודות לו על הקסם שהוא השרה בין קירותינו". יגאל רמב"ם וידידה .

דני סיטון :"אל תהיו עצובים. להיפך, ככה זה טוב. הצילומים הזינו את רוחם של רבים, כל מי שראה, ספג וזכה. במנזרים בודהיסטים נזירים שוקדים על ציורי מנדלה באבקת אורז צבעונית, שעות ארוכות ארוכות. אח"כ באות הציפורים וניזונות מהאורז והשאר מתפזר לכל רוח."




                                           תודה גדולה למישקה לקח על עצמו  גם את מלאכת הפירוק.



 גוליאן :" הלוחש לכלים " / "תודה לNino Herman על התערוכה המדהימה שלו בהבר קיימא היה מאוד מרגש.
תמיד טוב ונעים להיתקל בך וביצירה שלך."

יעל גבירץ: " נינו יקר, מעבר לחום האנושי שהתערוכה הקרינה על המקום והמקום ואנשיו עליה, חושבת שהייתה לה תרומה נוספת: הזדמנות להתבוננות, חוזרת, במה שכבר נוכח: מרחב חברתי-אנושי חדש, כולו רקמת יד אנושית, זה שקראת מרחבי הלב. בעוד שכאן הכל חולף במהירות ונחווה כאיננו, התערוכה והקולאז'ים בשולחנות הפכו אותו נוכח וקיים. אפשר לבאים התבוננות רכה ומחממת לב בשינוי."

Shahaf Shilo : נינו , תודה רבה שהתארחת אצלנו. היה פשוט מופלא

Matan S. Cohen : זו היתה תערוכה נהדרת נינו, תודה!

Sigal Kolton  : נינו יקר! שכחתי לעדכן אותך שביקרתי בתערוכה הקסומה שלך

בבר קיימא ביום שני שעבר. היה מרגש! המון תודה! 

Anat lev : " נינו היקר ניחנתה בכישרון מדהים מעבר לצלם מחונן.. כתיבה יפה ומרגשת-אשריינו שקיימים אנשי אשכולות כמוך-מקסים!...עוקבת אחרי הבלוג שלך ובתקווה שנזכה בקרוב לעוד רגעים קסומים שתמיד מתועדים ברוב חן, בעיתוי ומקום וכמובן עם עדשה שתמיד תופסת אנשים מיוחדים."

איימי/בלה שירין / פורטרט של אשה / למרטין 47א /יפו .

צהרי שישי, הוזמנו למרקיה טבעונית אצל ענבל ושחר ,פותחים כל שישי בין 12.00 -16.00/ 3 סוגי מרקים משובחים 20- 30 ש"ח בחצר ביתם בלמרטין 47/א ביפו , היה טעים מקסים מומלץ מאד ,
ופגשנו גם את איימי חברה שבאה לעזור , מהאנשים והמקומות שמביאים שמחה ללב .

                דני סיטון :" אתה שואל את עצמך, כמה תחושות יכול צילום לעורר, אחרי הכל זה רק צילום... ואז בא נינו."

דניאל/בלה שירין /יפו

                                                            לה מרטין /יפו /פורטרט של רחוב 

מאי אלמוג /פורטרט של אחיות / קאיימאק .

אורה עשהאל:"אחד הדברים המייחדים את עבודותיו של נינו הרמן היא יכולתו הפיסולית, שכבר ציינתי אותה. כאן היא מובחנת היטב. הדמויות ממש חיות. יש תחושה שהן בתנועה. שלושת ממדי המרחב מובחנים היטב. נדמה שניתן למשש ולגעת בנערות ולהצטרף אליהן ללגימת מים ולנשנוש.

בדרך הביתה / פלורנטין /2013