בְּיוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח שְׁנַת 2000
לֹא יָדַעְנוּ שֶׁעוֹד מְעַט שָׁעוֹת תָּבוֹא הַפְּרֵדָה, בְּאַחַת.
בִּמְרוּצַת הַשָּׁנִים שֶׁחָלְפוּ אָמַרְנוּ כִּמְעַט הַכֹּל,
דִּבַּרְנוּ אֶל יָאִיר, סִפַּרְנוּ לוֹ אֶת שֶׁעוֹבֵר עָלֵינוּ.
שָׁנָה אַחַר שָׁנָה הִתְכַּנַּסְנוּ לְיַד קִבְרוֹ,
סִפַּרְנוּ עַל יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁלָּנוּ,
עַד שֶׁחַשְׁנוּ שֶׁנֶּאֱמַר כְּבָר הַכֹּל.
שָׂבַעְנוּ מִלִּים.
וְהָיָה גַּם חֲלוֹם שֶׁעָלָה מִזְּמַן וְהַמִּלִּים שֶׁלּוֹ הָיוּ כֹּה פְּשׁוּטוֹת
וְלֹא שִׁתַּפְתִּי – אֲפִלּוּ עַצְמִי, וּבַחֲלוֹמִי יָאִיר פָּשׁוּט
הוֹפִיעַ, פָּנָיו לֹא דַּהוּ וּבְדַרְכּוֹ וּבִרְגִישׁוּתוֹ אָמַר:
"תּוֹדָה עַל הַשָּׁנִים הַנִּפְלָאוֹת בְּיַחַד. תַּמְשִׁיכוּ בִּלְעָדִי "
וְחַשְׁתִּי אֶת נַפְשׁוֹ מְלֵאַת הַחַיִּים שֶׁהִתְרַחֲקָה מִזְּמַן
קְרוֹבָה כָּל כָּךְ, כָּל מָה שֶׁשָּׁמְנוּ בּוֹ חָזַר, אָגוּר בַּלֵּב,
