סבא של רוני /זיכרון ילדות

היום הזה מעלה בי זיכרון ילדות, הליכה עם " סבא " של רוני חברי היקר לבית כנסת הגדול ברמת גן.סבא לא היה אדם דתי ,איש צנוע ומרשים בחזותו.היום אני יודע לומר שההליכה הזו עם סבא בילדות היה לה תפקיד במסע שלי אולי לחוויית יחד של בני אדם שאני מייחל לה. לסבא היה כסא קבוע בבית הכנסת הגדול בכיכר אורדע והחציה של אותו כביש,כיכר שקטה ונקייה שרוח אחרת מנשבת כבר הכניסה ממד אחר. הורי הלבישו אותי בגדי חג ומועד למרות שהיו אתיאיסטים . בבית הכנסת למיטב זכרוני עמדנו לצד סבא, כשסביבנו מאות עטופים טליתות, לא התחברתי למילות התפילה,מאד התחברתי לאנרגיה,לשירה לחוויית הכוח שיש להתכוונות של אנשים רבים. אולי חברתי לידיעה עמוקה שהחכמה מנהלת. זה כבר ניסוח שעברו שנים רבות של התנסויות שונות כדי שאוכל לומר מילים אילו כך. למדתי גם שחסרה בעולם היום כל כך הרבה אהבה, ולקחתי על עצמי להחזיר את שפת האוהב לרחובות ביצירה בצילומים. מאמין שאנו נקראים ביום הזה לצמצם עצמנו,להביא עצמנו למיקוד שיפחית הסחות דעת. כדי לראות איפה התרחקנו מהאהבה, איפה אני לא סולח לעצמי וממילא גם לא סולח לאחר. ולשם להביא מחילה, איפה אני שוכח "שאני והאחר אחד ". לוקח על עצמי למחול לעצמי - שומט את האמונה שזה לא פשוט . בצילום שאני כה אוהב ,סבא ורוני ביום חול . שנה טובה וחתימה טובה