באנו עם עבודות , תלינו אותן על הקיר , והן מחוללות נפלאות.

מתקרבים לסוף המסע הקסום הזה, כל יום נחווה כאן כמו יומיים , באורכו ובמפגשים שנוצרים.

באנו עם עבודות , תלינו אותן על הקיר , והן מחוללות נפלאות. 

כאן בקרקוב זה מאד מיוחד ,מפתיע בעוצמה.

ערב שישי,אנחנו בקבלת שבת אנחנו הכי גדולה שהיתה , המקום לב הרובע היהודי קאזימי'ש לקראת סיום הפסטיבל היהודי .

כל הערב היא הסתכלה כמו רוצה לומר משהו , קלמנטינה שמה נולדה וגדלה בקרקוב ועכשיו היא באה מארה"ב. ישבנו מולה סביבנו באולם ענק עוד 650 אורחים . 

בסוף הערב קמה עם דמעות בעיניים ניגשה אלי :"אני כל כך מתרגשת , קראה לכל חברותיה בשולחן ואמרה ""זה הצלם- זה הצלם". .קלמנטינה עומדת מולי קדה קידות של מחווה , מחזיקה ידיה על הלב, ושוב ושוב כמו מנסה לגעת בחוויה שהיתה לה. אני נרגש דמעות בעיני.