סיון ואדוה /קפה שפירא /רגעי חסד

תראו יש משהו בלחזור הביתה שתמיד מרגיע ,

 אז מאז השריפה אני ממש חש תודה גדולה שוב ושוב ליקום =אנשיו שהיו שם וכאן לצידנו ,

 כל חזרה הביתה מעבירה אותי חווית הודיה ,לא מכיר את ברכת הגומל ומברך כל הזמן .

חברתי תמי שביתה נשרף , לאורך כל השנים אומרת לי "אני לא דואגת ", הילדים יצאו לטיולים 

או התגייסו , ובכלל היא לא דואגת, והנה קרה מה שקרה , והיא בתוך החוויה ,

ושוב עלתה בי ההבנה שהדאגה הזו שאני מצוי בתוכה הרבה מוטרד ודואג היא בזבוז אנרגיה אדיר.

חשבתי ליישם מפתח שלמדתי מזמן , פשוט להחליף את האחיזה בדאגה ובמוטרדות

באחיזה בברכות , 

כל פעם שעולה דאגה או מוטרדות אברך עצמי ואחרים . 

חזרתי אמש מיום צילומים פורה  ומבורך בתל אביב ,קפה שפירא , קפה קאימאק, קפה אלבי 

סדרה על סגירות של בתי עסק ימי שישי ערב והיו מפגשים עם אנשים / חברות , שמחה ללב .

אז נתחיל השבת להניח כאן חומרים לשתף בשמחה הזו. 

 הנה מפגש חברות סיוון שלומדת ליצנות רפואית ואדוה רושמת פורטרטים ועובדת 

בקפה שפירא .שבת שלום .

" ‏קפה ראשון בשפירא הוקם במרץ 2015, מתוך חזון של מקום מפגש לקהילה וליזמות, אירועים ודיאלוג, ולא שכחנו גם ריקודים ומוזיקה.

רלב"ג 15, שכונת שפירא‏"