מוסא נקבר במעלה ההר

בצהרי היום נקבע המועד ללויה , הקדמתי ,טוב שכך, בככר חולף טנדר

פתוח עם הארון, נערים יושבים מחזיקים, מכל עבר נוהרים גברים

כולם מטפסים במעלה ההר ,לקבורה, גם אנחנו , חבר יקר נטמן באדמה 

מביטים מלמעלה , הכל מתנהל מהר, עולם של גברים , ובאו הרבה לחלוק כבוד

אני לומד שנשים מנועות מלבוא , שהייתה תפילה במסגד , שתהיה עוד אחרי הצהריים ,

עוד רגע כולם עוזבים את חלקת הקבר , יורדים לסככת אבלים קבועה

לחיצות ידיים לבניו לאחיו , מזמינים אותנו לבית , אנחנו השכנים הקרובים

מרגיש לי לרגע עולמות שונים , לצד זה העצב והפרידה אחד הם 

מוסא קירב כל השנים , בכפר מסבירים לנו פנים , מותר לצלם ? 

אחיו מאשר: "כן" , חברו שואל : "בשביל מה ? "אנחנו רוצים לשכוח את המקום הזה " ..

אני משיב : ", נשתף הרבה אנשים שרצו לבוא, הרבה אנשים מנטף אוהבים מכבדים את מוסא" 

"אנחנו יושבים בבית – תמסור להם" אומר פאוזי .