אנחנו רגע אחרי ימי הזכרון והעצמאות .
דפדפנו יחד בדפי החיים המוות העצב .
נדמה שכולם ננגעו,לרגע האישי הפרטי הפך לנחלת כלל
והיתה חוויה שכולם שווים .
והיה אובך בחוץ, כמו לרגע ראינו קרוב רק את עצמינו .
עכשיו יותר מתמיד על רקע הזכרון והעצמאות "שלנו".
יש לנו הזדמנות להיות רגע עם הכאב והעצב של שכנינו בני דודנו.
הסיפור "שלהם" אותו סיפור אנושי של בני אדם .
כמונו מייחלים שם לעצמאות ,גם הם חוו עצב וכאב .
האובך ישקע תיפתח ראות טובה, מייחל שגם הלבבות .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.