זורק מבטים בדרך הביתה
ועל הדרך שואל האם זה דוקומנט או מעשה אמנות.
 |
| פיי שפירו :"המבט נשען על הנעליים הידיים על הגב. |
בדרך הביתה מצלם , מאין אני בא , בחיבור בין צילום לכתיבה או בסוף יום חוזר לנטף
בדרך הביתה צמד מילים מעוררות ,זה אמיתי , ברגע שהגיתי אותן
חווה התבוננות אחרת , פתאם מה שקיבל אתמול רק מבט מנומנם
נהיה מענין עד כדי צילום.
כל פעם מחדש אני נפעם עד כמה המילים בוראות מציאות.
בדרך הביתה צמד מילים מעוררות ,זה אמיתי , ברגע שהגיתי אותן
חווה התבוננות אחרת , פתאם מה שקיבל אתמול רק מבט מנומנם
נהיה מענין עד כדי צילום.
כל פעם מחדש אני נפעם עד כמה המילים בוראות מציאות.
אלמלא המילים העולם הוא אוסף של כתמי צבע אקראיים. נינו, צילומך הנוגעים מעוררים את המילים מתרדמתן. הן מגלות את עצמן; מעניקות משמעות למראות.
השבמחק"בדרך הביתה" ואני כבר אודיסאוס במסע השיבה אל איתקה, כמו העץ הנודד שמבקש לשוב אל אדמתו, כמו מחכה ותוהה אם תבוא הספינה לקחתני "...אך אל לך להחיש את מסעך, מוטב שיימשך..."(קוואפיס)..שתמשיך לעוררנו לחשוב...