"זה לא טרנד של קיץ"

עבורי הפייסבוק הוא כמו תנועה חוץ פרלמנטרית ,  מדורת השבט , אין כאן מנהיג שמוביל, יש יחד של אנשים שמעלים את אשר על ליבם, ויש אפשרות לזהות בדרך כלל מאיזה מקום פנימי האדם מדבר , האם פיו וליבו שווים, האם יש  קשר בין הדיבור למעשים .

 בימים של תקשורת שרוב תשומות ליבה עוסקים ברייטינג  על מנת להרוויח עוד והרבה ציניות באוויר .

 המרחב הזה בו כל חבר משתף  זהו מרחב יקר, שוקק חיים וממלא תקוה שהנה קבוצה גדולה של אנשים לוקחת על עצמה תוך כדי התנסות יום יומית לשנות את המציאות הכל כך לא נורמלית של חיינו .

מציאות שכבוד האדם  והאדם בכלל הם הדבר האחרון שמעניין את המנהיגים בעלי ההון והתקשורת  .

הבוקר קראתי בשמחה פוסט של דפני ליף  ברשותכם  תמצית  הדברים.

  מסמך אנושי מרתק – קראו ושתפו.

"..אני לא יודעת לשחק פוקר ואני שקרנית די גרועה. זו אני, לטוב או לרע.

ברור לי שיש צורך בשחקנים חדשים במגרש הפוליטי, אני בעד. באמת.

 אבל ההחלטה האישית שלי היא להמשיך ולדחוף לשינוי כחלק מהחברה האזרחית.

 כאן אני מרגישה בבית, כאן הלב נמצא ולכן כאן אני צריכה להיות:). ..."

 דפני ליף :" ממש בקרוב התנועה החוץ פרלמנטרית אותה אני מקימה הולכת לצאת לדרך זה תהליך ארוך, הרבה עבודה אפורה ושקטה, הרבה ביורוקרטיה... אבל אני מאמינה בכל לבי בדרך בה בחרתי, ואני מתרגשת מהרגע בו האישור הכתוב יהיה בידי ואז אוכל לספר לכולכם בהתרגשות על התוכנית העתידיות באופן מפורט (בינתיים, כל עוד לא חתום, מחכה בסבלנות).

 בינתיים אני מרשה לעצמי לפנות אליכם בעניינים פרקטיים- דרושים מתנדבים בתחום הוידאו והסטילס, הגרפיקה והעיצוב.

דרושים מרצים בתחומים של כלכלה וחברה ואנשים שיש להם עניין ביציאה פיזית לשטח בכל הארץ.

 אלו מיכם שכבר פנו- בקרוב אפנה אליכם.

 ואלו שעוד לא פנו ומעוניינים לשמוע עוד ולהצטרף-

אנא כתבו לכתובת המייל daphnileef@gmail.com



....." יש מספר דברים עקרוניים שמנחים אותי.

 1. כשיש התאגדות של אנשים רבים לתוך תנועה חברתית היא יכולה להפןך להיות בעלת כוח רב אל מול המערכת.

יש דוגמאות לכך בכל העולם. כשהייתי בלונדון פגשתי את המנהלים של תנועה חברתית... ששמה "אזרחי לונדון".

 יש להם חצי מליון חברים בתנועה הזו והתנועה הזו מקבלת משקל נכבד מול המערכת הפוליטית. נגיד ומאה אלף איש ואישה חברים בתנועה חברתית, היא יכולה להפעיל לחץ מאוד גדול.

בכל זאת, זהו כוח מאורגן שיכול לצאת לפעולה, לצאת למחות על דברים נקודתיים, לקדם חקיקה (על ידי הבאה בחשבון של מה עומד בסדר העדיפויות של החברים בארגון).

הפוליטיקאים כל הזמן באו ואמרו "בסדר, יש הפגנה אבל מחר בבוקר הם מתפזרים". ככה יש ריכוז של כוח אזרחי ביותר ממוצאי שבת (לא במקום הפגנות... )

. 2. אני מאמינה שלרובנו חסרה אינפורמציה.
 הרבה מאוד אינפורמציה. השפה המשפטית והכלכלית הפכה להיות משהו שרחוק מאיתנו.
 חוסר ההבנה שלנו את המנגנונים ואת עולם המושגים המסואב זה משהו שמנגנונים שלטוניים ועסקיים יכולים לנצל לטובתם. את הפער בין הידע שלנו לשלהם.
הקניית הידע הזה לכמה שיותר אנשים זה עניין חשוב.

 אותי אף אחד לא לימד באופן מרוכז איך החברה שלנו עובדת, למדתי בקורס מזורז ואינטנסיבי המון בעשרה חודשים האחרונים. וכל מה שאני יודעת אני רוצה לצעוד מאיזה גג, כי כולם צריכים לדעת.

העצמה שלנו, האזרחים, היא עניין קריטי.
אחרת מישהו יגיד "אנחנו נעשה" ואנחנו נוכל רק להאמין או לא להאמין,
בלי כלים אמיתיים לאתגר את השיח של אותו אדם".

רגב קונטס על דפני ליף  "המתנה שהעם הזה קיבל - אדם חף מאינטרסים שיש לו מעמד ציבורי ויכול להגיד תמיד את האמת, בלי לחשוש את מי הוא ירגיז"
לאיתמר," בימים אלה אני לא מתפרנסת. עכשיו, אחרי חודשים ארוכים של התנדבות מלאה אני חוזרת קצת לערוך וידאו ומחפשת מקומות לתת בהם הרצאות.
אני קורסת אל המינוס ואוכלת את החיסכון הצנוע היחיד שיש לי מתוך האמונה שיש כאן השקעה בעתיד שלי כאזרחית במדינה ה...זו ולכן זה שווה את זה.
אני יודעת שרבות אמרו אני ממומנת אבל זה לא נכון. נזהרתי לא לקחת כסף מאף ארגון שאני לא מבינה, בחרתי במקום זה להקים אחד חדש, מאפס שיהיה לו "אני מאמין" שתואם לשלי ושיגיע נקי לגמרי, חדש.
דחיתי הצעות כמו ללכת ל"רוקדים עם כוכבים" בגלל שבינינו, זה ממש לא הקטע שלי ואם המדיום הוא המסר אז אין בכלל על מה לדבר:) בקיצור, אני בתהליך בנייה, אני משלמת מחיר, אבל משלמת אותו עם חיוך.
 ממש לפני כמה ימים פגשתי חברה טובה שהייתה בשוק כשהבינה שאני מרוששת וגרה אצל ההורים.
עונה על שאלתך?"

 גיא תמר ": דפני כתבת יפה ונכון. חשוב לפעול בכול המגרשים ולכן חשוב לברך אותך על דרכך ולברך את אלו שדרכם היא אחרת.
 רק פעולות ויוזמות בכול המישורים יבטיחו שינוי אמיתי."

לאתר המחאה.

המרפסת של פלורנטין 18



 המרפסת של פלורנטין 18

חג שמח לכולם.

  עכו שנות השבעים  צילום נינו (חנניה) הרמן .

                     הזדמנות לכל אדם באשר הוא אדם ,לחזור ולהתקין את עשרת הדיברות  שלו -חג שמח לכולם.

Nyima Ohana

These were the opening days of our bar/resteraunt Goa Florentin. Our friend Nino is a photographer who takes pictures of events near florentine area. When he entered our bar he told us that it had a very special feeling to it and that it wo...uld take him time to get used to the differences between our bar and our neighbors. I really enjoyed having you over at our place and i like the images you captured of our new and re-done space...Thankyou and please visit when you have some time :)

מוסררוטשילד - עוד מבטים על המחאה החברתית

                                       חמישה מבטים על המחאה החברתית בישראל    אוצר- אייל בן-דוב


 צילומים של אדי גרלד

  

צילומים נינו  הרמן



צילומים אלדד רפאלי



                                                                     

חמישה מבטים על המחאה החברתית בישראל  אוצר- אייל בן-דוב

         ....."נינו הרמן מציג חבורות חבורות יושבים בדיונים האינסופיים אל תוך הלילה.

 סביב מנורות קטנות, פנסים ומקרנים.

אנו רואים את מדורת השבט .

 כמו בתנועת נוער הציבור הישראלי חג במעגלים סביב עצמו.
מבטו העדין והרגיש של נינו, בצבעים פסטליים יפים כבציור פלמי מרוחק.

 האירועים מקבלים גוון אינטימי, קרוב ואוהב...."

             
                               

דרך איזה זוית אני רוצה להסתכל על עצמי היום ?

 יש המון צילומים בערמה הזו המצטברת במחשב שלא העלייתי, כל צילום כמו מחכה להקשר שיעורר להוציא אותו לאור. 

אתמול חבר ניסה לחבר אותי לאינסטגרם,.

מעלים שם  כל הזמן.

 "תיגמל מהפייסבוק ",מנסה לפתות אותי בהתמכרות חדשה ,

כמו מזמין אותי למסיבה החדשה  , "בוא תראה איזה יופי מצלמים"... 

 אין לי אייפון אני מנסה...

"עזוב אותך .. תוריד יש אפליקציה גם בשבילך."

 כל הערב צבוע באינסטגרם

 "תראה איזה יופי של אוכל, וזה מרוסיה...  אני עוקב אחרי מי שנראה לי מעניין

, עוקבים אחרי גם מי שרוצה. "

 אני כבר בתוך האייפון שלו . .תמונות  דימויים ,מציאויות שונות זורמות כמו בתערוכה עולמית  . 

 גלויות אישיות עם אפקטים מעודנים,כל אחד  מתבטא מעצב משתף.

האור החשיפה הכל מקבל טיפול לרגע.

 אפשר להכנס לכל תצלום לראות ממה הוא מורכב  ,למי יש זמן .

בבוקר אני חוזר למחשב צילומים  מ"סלון ברלין" ,ליא, חזרתי לצלם אותה. מסקרנת .

לפני כמה ימים בפייסבוק כתבה:

"יש לי רעיון. אין לי השראה בכלל ולא ציירתי חודשים. תזמינו ממני ציורים. אל תבקשו שאצייר אתכם אלא אם כן אתם בטוחים שאתם נראים מספיק מעניין בשביל שזה יעניין גם אותי. מעבר לזה הכל קביל."

איזה יופי ,לא מוותרת על הרצון ליצור לחבור לשמחת היצירה, ליצור ביחד. 

בערב אלך לפתיחה של תערוכה שאני משתתף בה במוסררה ,נקיים שם שיח צלמים .

אולי האינסטרגם מספר לי שכולם צלמים,  מעצבים, אומנים, אנחנו בשינוי גדול בעולם , הגדרות משתנות  .

מה מייחד אותנו .

דרך איזה זוית אני רוצה להסתכל על עצמי היום ?

אולי זה הכח של הצלם שיכול לשנות זויות,  לשנות הקשרים

,אולי בסופו של יום מה שאני לומד זה

לראות איפה אני רואה רק מזוית אחת את החיים שלי, של אחרים  , ולזוז.

"תלוי במקום -פסטיבל מתחת לבית-הומונקולוס"

בחלונותיו של בנין מתחדש בנחמני מופיעים לרגע דמויות שונות ומתחת לבית ניצבים עוברי אורח , חברים ,

אמנות נגישה לכל איש ,

אני מביט לכאן ולכאן  מפספס לרגע את השלם משבץ חיבורים אחרים,

 ביחד שנוצר בין המתבוננים למציגים סיפור חדש תלוי מקום ורגע.

תודה לאלה רוטשילד ועומר שיזף שיצרו  את המופע המקסים ,

הפיחו חיים בחדריו של בנין, כמו מספרים שאת שהיה  בעברו ואולי את שיהיה ..

רקדו באור וצל : מתן דסקל , אריאדנה מונפורט, זאב טנא  נעה פארן, ואלה רוטשילד.

גואה בפלורנטין - מביאים כבוד לדברים הפשוטים.

פגשתי אותה ב"גואה  פלורנטין"  מסעדה בר גלריה   שמה : Nyima

 עזרה לאביה מקס לערוך ערב יום הולדת לחבר  שהזמין אותי

עוד ערב קסום שפתח  עולמות , Nyima  גדלה בהודו ועשתה עליה ,

 יחד עם אחותה  siddha  אותה פגשתי ביום שאחרי בסמטת חצרים

מארגנת גינה במבנה הסמוך.

 "גואה בפלורנטין" נפתחה אמש  במוצ"ש ,.

 זכיתי להיות ראשון האורחים לטעום מתבשיליו הפשוטים והטעימים

  של צ'נצ'ל אמן, רב תחומי , באתי לצלם את הרגעים שלפני

  עבורי זו הזדמנות להחשף למלאכת בריאה והתהוות

שיש בה תום ויופי.

 פגשתי שם קבוצת אנשים שחברו יחד להביא טעמים ,קולות ואנרגיה אחרת

מקימים מקום עם הרבה אהבה ,מביאים כבוד לדברים הפשוטים.

 שמחתי להיות ,תודה ובהצלחה .

בחמישי הבא מאותו מקום תצא עוד הפגנה ,אין סכומים , הכל בהתהוות

את השלט הזה צילמתי ביהודה הלוי, בדרך למגרש הבייתי בפלורנטין ,שדרות וושינגטון

לראות איך נולדת הפגנה בשכונה

 פגשתי שם חתך מרתק של ישראל הכואבת  "בחמישי הקודם צעדו כ30 איש מפלורנטין

 למרכז תל אביב הפעם היו פי שניים"  כתבה דפני ליף בעמוד הפייסבוק.

  המשכתי לגולל בעוד סטטוסים  למצוא את תמצית הדברים .

שם במרחב הזה מעבר להפגנה הזו מתקיים דיבור אמיתי נוקב  ואמיץ של פעילי המחאה.

 זה שהעיתונות והתקשורת לא לומדים מתוך הרשת ,  מספר כמה המחאה הזו רלוונטית

כמה רדודה היא המחשבה הדוקומנטרית , המסקרת , כמה היא קצרת רואי.

כמה היא מוכתבת .

תשומות הלב מופנות לאן שמכוונים אותם בעלי ההון והשלטון

לא מעניין תהליך מרתק ומדהים שעוברים צעירים  שהמדינה יקרה להם

 שמקיימים דיון שקוף  ברשת עם רצון לכבד איש את רעהו, אז יש גלישות  והכפשות  וקושי ,

לצד זה עולה משם רצון כן ללמוד איך פועלים יחד  מעבר למחלוקות .

כל כך שונה ממה שמשדרים ומספרים לנו בערוצים המקובלים  שם ממשיכים לשעשע אותנו , 

להסיח דעתנו מהיום יום הקשה  בלילות של "רוקדים עם כוכבים ". וריאליטי שאין בו אמת .

חזרתי לסטוסים  העוסקים בהפגנה הזו  הנבניית :

 ..."מצב חירום! צועדים ביום חמישי ונוקטים עמדה !"

  " הממשלה מתעלמת , התקשורת לא סופרת  ,"אז נשב בחיבוק ידיים? נתנוון ?

 טוב לנו נקבל את המציאות כפי שהיא?

החבורה הזו מבקשת להזכיר לנו שככה אי אפשר יותר.  " המדינה קורסת צאו מהמרפסת"  "תביאו סירים, תופים, כלי נגינה, וכל דבר שעושה רעש.."

אל תגידו "המחאה חוזרת בקיץ" כי היא מעולם לא נעלמה והיא תהיה פה עד שננצח"....

 ניסוחים שמקפלים בתוכם כאב גדול  תסכול, זעקת דיי, ורצון לשינויי.

  זו קבוצה שלא מוכנה לחכות ,  פשוט מיצרים עוד ועוד נתיבים להניע, לחבר לעורר.

 התנועה הזו גדולה ורחבה בהרבה יותר ממה שרואים .

המצלמה היא כמו שלוחה של העין והלב

 אתמול פגשתי חבר צעיר אמן מוכשר יונתן כיס לב שלקח על עצמו להעצים אותי בהקשרים אמנותיים רבים , משמחת הידידות שביננו, שונה משוק הקח תן המקובל

איזה כיף להקשיב לאדם צעיר שמעביר בתבונה ובשמחה  את שלמד ומלמד תוך כדי ששואל עצמו באומץ האם גם אני מקיים  בחיי את אשר אני מדבר.

ישבנו שעה קסומה בקפה ביאליק, שהרגישה כמו מעגל חיים שלם .

הכל היה שם ידידות  חכמה ,הקשבה ,  צחוקים ובעיקר זרימה של יד ביד הגדולה,

 נפרדנו, קבענו מתוך שהיה  טעם של הרבה עוד.

יצאתי לתוך דמדומי הלילה מלא השראה לחבור ליוצר שבתוכי שהועצם.

ככה מבלי משים זרמתי  לדרום העיר לשוק לוינסקי  תחנה ראשונה קפה קיאמאק .

בחוץ יושבים משוחחים שני גברים ואשה, כמו  סצנה מסרט , מה קושר אותי לאנשים האילו, למפגש שלהם, להתחבר לעולמם , אני מושפע מאד מתאורת הרחוב כבר מרותק מתקרב ליופי הנגלה, מבקש רשותם לצלם , מרחב האמון וההתמסרות שלהם אלי נפתח באחת , זה ממש לא מובן מאליו.

 עבורי להתחבר לזרם האנרגיה הזה המכונה חיים ככה פשוט, לחוות כוחם של קשרים חברתיים ממקום פשוט ותמים כל פעם מחדש זו שמחה גדולה .המצלמה היא כמו שלוחה של העין והלב,  

האור גבולי ומשתנה במהירות, צהוב של פנסי רחוב , ניאון של חנות שעוד רגע תסגר,  

מוצא עצמי סובב אותם  מתבונן מתוך החיפוש של "התמונה"

יש בתוכי אנימטור שמצייר באור  המצויי עוד ועוד תמונות.

    עכשיו מחכה לפנסי המכוניות שיכנסו ויאירו  בהבזק של רגע  יהפכו את הקיים לדימויי קסום .

הנוכחות שלי לא משפיע עליהם בגלויי, הם ממשיכים בשלהם , אני חש חיבור אנרגטי עם הקבוצה הקטנה הזו ,  זה מאד מאתגר הדיאלוג הזה לצד הצילום  להקשיב  ברגישות למוכנות שלהם להמשיך ולרקוד איתי, יש בהם מעודנות אחרת.

 יש בי רצון לשתף, עוד דרך להודות  לחזק את האימון שנתנו .

,אני חש שזה חלק מהחוזה הלא כתוב  ביננו  .

הם מתבוננים בגב המצלמה  עכשיו זה ממש סטופ מושן  ההקרנה המשותפת הזו, יש בהם שמחה . 

 זמן להפרד, אני מתרחק, הם בשלהם ממשיכים באינטימיות הקיימת. 

 עוד רגע אסיים .

שמח לשתף ולהדהד הלאה את שנוצר ביחד הזה.