נורית שני:"הילת האופק, חוט שני חורזת , נצנוצי אורות מחלונות של אנשים בעיר, שאני עוד לא הכרתי . האור האנושי הזה, זוחל לו על האדמה כאד עולה, כקצף גל-מנורות-רחוב המזהיבות לי עיר יומיום. מגשר חוף על ים זועף, חכה הרקידה חרוזים של אור , תקווה לדג שיבקר פה ויביא בשורות מאופק או ממעמקים.
איני יודעת אם סופו יהיה בבטן הדייג או יימלט והדייג רק ייהנה מרגע חסד בלילה משובץ יהלומי אורות. אבל רואה אני את הדייג, מרקיד כחוט שני, אורות ככוכבים כחולים, בקור, בגשר על המים. שני אורות המצטרפים למחרוזת זוהר של עירי הרחוקה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לתגובתכם!
בתיבה "הגב כ:" ביחרו באפשרות ,שם/כתובת אתר
והכניסו את שימכם.