הדרך הביתה 12 שנים אחרי

יש קטע בכביש למרגלות הר הרוח

שאחריו נגמרו חייו של יאיר בני
במוצאי חג שני שביעי של פסח 2000

זה מדהים שכאן בחרה נשמתו לעזוב

ממש בדרך הביתה
כמו ציון דרך שאין לו סוף

 יום יום ,לילה לילה ,שנה אחר שנה

מה רצתה נשמתי לספר לי

מדוע בחרה נשמתו לעזוב כאן

אולי להזכיר לי כך פשוט
שאין צורך  במנגנון טשטוש שיגן על הלב

הנה אני גולש בלילה ,הנה אני אץ ביום, הנה ערפל כבד

הנה זה המקום בו עבר בני למרחב אחר

עלה בסערה השמימה .

והדרך כמו בשיר עודנה נפקחת לאורך
מאמנת אותי שוב ושוב לפגוש
 כל פעם ממקום אחר
 כמו מראה לי איפה אני נמצא
 איפה תשומות הלב שלי

והלב גדל מכיל את האין חווה את היש

 נעצב כואב

 מסרב לטשטש

מקבל ואוהב.

הלכתי לצלם ביער
בהר הרוח

והיה ערפל
והיה שקט

וחשתי שאני קרוב למקום.

תבורך נשמתי
תבורך נשמת בני יאיר.