כותרת

וְכָךְ לָקַח לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת עַד שֶׁהֵבַנְתִּי, כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת, וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים, וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אשֶׁר לְלֵב הָאָדָם. / טאהא מוחמד עלי מערבית: סלמאן מצאלחה יולי 2011


יום ראשון, יולי 31, 2011

"רוטשילד פינת תחריר".


"רוטשילד פינת תחריר".
ביום שישי בשדרה הקרין איתי אנגל את סרטו על המהפיכה במצריים , לרגע זה נראה כל כך טבעי, לצד זה היתה התרגשות גדולה , להקרין סרט על המהפכה במצריים וצעיריה, בלב תל אביב מול מאות צעירים משוכני מאבק האוהלים .
זה כשלעצמו מעבר לכל דמיון  ,לכאורה עולמות שונים ,למעשה שני עמים שזועקים די על כל מה שמתקיים .
כי בסופו של יום כולנו בני אדם .

ההקרנה התקיימה מול מסך גדול והמארגנים הכריזו שכאן נפתח  קולנוע "המאבק " תרומת אגוד תסריטאים ואנשי הקולנוע למען כל המהפכה העממית הזו שלנו.




איתי אנגל פתח והקדים בדיבור שלפני הסרט :
 "יש  פה כמה מטרים מאיתנו כרזה ענקית שכתוב בה "רוטשילד פינת תחריר". 
במקום אחר בעולם יש כרזה "פוארטה דה סול פינת תחריר" זו הכיכר הכי גדולה במדריד ושמה יש כבר יותר מחודש אלפי צעירים ,בספרד יש 20% אבטלה ובקרב הצעירים יש כבר יותר מ40% זאת אומרת תחריר מדליק את העולם.
תחריר מדליק את העולם  ומצית את הדמיון.
לפני שאני אתחיל לדבר על מה שהיה שם אני רק רוצה קצת להכניס לפרופורציות, דפני שבאמת יש לה את הזכות הגדולה לכל מה שקורה פה אמרה באחד הנאומים שלה משפט מאוד חזק  "אם אתם לא תלכו עם מה שאנחנו רוצים אנחנו נעשה לכם תחריר ".זה חתיכת משפט.
תחריר במצריים  הסיפור קצת שונה, אנחנו נלחמים נגד מי שבחרנו ,אנחנו רוצים לשנות .
שם זו דיקטטורה שיורה בהם ומפרקת את האנשים במכות רצח , הרגו יותר מ800 אנשים שיצאו לרחוב הם רצו להדיח את מוברק .
 פה לא היו מכות ויריות אבל בכל זאת יש פה כמה דברים שבאמת מציתים את הדמיון.
 המחשבה שמישהו יהיה לו  say בבחירה של המנהיג  שם  במצריים עד ההפיכה בלתי נתפס לחלוטין .






מה שחשוב לכם לדעת על תחריר, לפני חצי שנה כולם היו שם ברחוב היו ליברלים,היו אחים מוסלמים, היו  פאנטים עוד יותר מהאחים המוסלמים, היו  קופטים, נוצרים ,היו נשים נוצריות, היו הומואים כולם הסתובבו ביחד.  
אף אחד לא היה פסול מלהיות שם. הם לא הרביצו אחד לשני, מקסימום הם העבירו דרבוקות אחד לשני זאת  אומרת כולם היו ביחד לא היתה בעיה.
היו שם גם אנשים שלא אוהבים את השלום עם ישראל ,היו שם אנשים שצילמתי שהלכו עם שלט "אני בעד השלום עם ישראל"  כולם  היו שם, כל הדעות היו שם.
ובארץ היו פרשנים שכמו פרשנים,נמצאים באולפן ומדברים על מקומות שאף פעם לא הגיעו אילהם, מפרשים אנשים שאף פעם לא פגשו ,הם כנראה  שלפו מתוך המחאה הגדולה הזו בקהיר איזו נקודה שהתאימה להם.
 היה פה רושם בישראל בזמן המהפכה במצריים,  אני לא האמנתי שחזרתי  וקלטתי מה קורה כאן
שכל המהפכה הזו יש לה איזה יעוד להשמיד את ישראל , רעיון נגד ישראל, אנטי ישראל כאילו אין   משהו אחר שם.  שזה בולשיט  זה  פשוט  לא נכון.
 ברור שאפשר למצוא את הבן אדם שדורך על דגל ישראל ואז  להגיד שזו תמצית המהפכה, זה לא נכון.
יש  שם הכל .כמו שפה יש עכשיו אנשים שמחפשים למצוא משהו ולהגיד הנה ככה זה מה שאנשים רוצים.
 והכי חשוב זו היתה מהפכה של העם  במובן הזה שהם הקפידו מאוד לו לתת לאף אחד להיות גיבור המהפכה. לא נתנו  לאל אף אחד לנכס לעצמו את המהפכה.



היה מרתק לשמוע אותו מספר על התהליכים על עשיית הסרט ועל הקווים המקבילים שיש למהפכות הצעירים בעולם,  העובדה שלא היו שם גיבורים במהפכה ,שהיה שם כוח עממי אותנטי ועד היום הם מקפידים לקיים משמרות בככר ששומרים ומוודאים שהם יקבלו את כל מה שדרשו.


יום חמישי, יולי 28, 2011

מדינת ישראל נוסדה בשדרות רוטשילד לפני 63 שנה, לא סתם מכאן יוצאת הקריאה לצדק חברתי



האוהלים מגיעים כבר לדרומה של רוטשילד  מול  הבנין  בו נוסדה המדינה .





יונתן מילר הצליח לישון 5 שעות ברצף וחזרה להנהגת היחד 

במאהל אומני הרחוב 



יום רביעי, יולי 27, 2011

יום שני, יולי 25, 2011

יום ראשון, יולי 24, 2011

המהפכה בחיתוליה: שיעור של הקשבה ללב- עדשת רוח nrg


מדברים על ספטמבר כתאריך מחולל שינוי באזורנו.
הכרזת עצמאות לשכנים. הרבה תשומת לב תקשורתית מופנית לשם.
 ובינתיים בחום יולי אוגוסט החלה מהפכה חברתית במקום הכי לא צפוי,בשדרה המרכזית של בירת הצעירים בתל אביב והיא מתפשטת לכל הארץ. מהפכה המבקשת לחולל שינוי עמוק. מהפכה שמעוררת בי שמחה גדולה ואמונה שהנה קורה כאן משהו יותר גדול ממה שרואים ומדמיינים.
הלכתי לשדרות רוטשילד כדי לראות ולצלם והאמת שפגשתי באנשים נגעה בי. הכל מתחיל כאילו מאפס, בלי ניסיון.
 אין מנהיגות ברורה ומנוסחת, אין דרמה כזו ש"מצדיקה" כיסוי תקשורתי ברצף, אין סדר יום ותכנון,
אבל יש זעקת "די" שנובעת ממקום אמיתי.

קורה כאן משהו שייחלתי לו והאמנתי בו, רצון עמוק שנחשף בעוד ועוד צעירים לקחת את החיים שלהם לידיהם, לא לחכות יותר שיתנו להם.
מוכנות לצאת מהשגרה הבלתי נסבלת, לעצור את החיים האישיים, עבודה, לימודים, לטובת משהו גדול יותר מהאישי.
צעקה גדולה של די נשמעת מהרבה לבבות.
 זה כוחה של המהפכה הזו, והיא אמתית בעיני. אין בה ציניות, יש בה רצון עמוק לשינוי.
למעלה משנתיים מאז חזרתי לצילום אני מסתובב בקרב צעירי תל אביב, רואה את היופי שלהם, מקשיב לרצון שלהם, שומע את הבלבול, את החיפוש, נכנס לדירות שלהם ושומע סיפורי חיים.

לא פעם נשאלתי מה אני מוצא שם בבירת הצעירים בפלורנטין ובכלל?
המענה שלי לאורך כל השנים שאני מוצא כאן דופק של חיים שמרגש אותי, אנרגיה אחרת, חיבור עמוק לאנשים שפתוחים לשינוי.
הרצון שלי לגעת ולפגוש נענה באמון והתמסרות שאינם מובנים מאליהם. כמו שאני מזהה את היופי שלהם, אני מאמין שהם מזהים את היופי שלי. כל מפגש עבורי הוא הזדמנות להדהד את הדיבור שלי.
בלוג הצילומים שלי מלא ברגעים מצולמים כאלה של מפגשי לב עם האנשים הצעירים הללו.
 אחד מהסיפורים הוא של תמר קפסוטו, מוזיקאית יוצרת, אשה אמיצה שלקחה על עצמה יחד עם חברים להוביל מהלך שיהפוך את הופעות הרחוב של אמנים לחוקיות.
תמר מבקשת לקבל את ברכת העיריה והרשויות לכך שאמן המבקש להתקיים ולהתפרנס מיצירתו יוכל לעשות זאת בזקיפות ברחובות העיר להנאת העוברים ושבים.
מה שמניע אותה זו אמונה עמוקה שכדי ליצור שינוי מיטיב יש לפעול. היא מצליחה מול קירות הממסד למצוא דלתות ללב אנשים ולחולל שינוי.
זוהי דוגמה אחת של התבגרות.
לא מחכים יותר שהשינוי יבוא מאחרים.
 כדי לעשות, יש לקום ולעשות.
 התבגרות שהתבשלה על אש קטנה ועכשיו פורצת החוצה.

עכשיו בשדרות אני פוגש אותם ועוד רבים שלא הכרתי.
יש בהם סובלנות, הקשבה, אמון, כל אותם מרכיבים שאני פוגש ברחובות במהלך צילומיי.
 מצוקת הדיור היא שדוחפת אותם לדבר את הלב שלהם ומן הסתם עוד מצוקות.
ולצד הקושי והדחיפה של מציאות מורכבת מדהים לראות איך מתקיימות שיחות, דיונים במעגלים שונים, קבוצות שונות שהמכנה המשותף שלהן הוא גם רצון לעשות אחרת ממה שמתקיים במרחב הציבורי המוכר לנו. בלי התלהמות, מתקיים כאן שיח מכבד, הקשבה לדוברים שונים מעולמות ודעות שונים.
זה חוצה גבולות, כל קול זוכה להקשבה. בימים אלה נוצר בשדרה מרחב דמוקרטי שלא הכרנו, לפעמים יש גם צעקות ויש הפרעות, אבל זה לא הסיפור ולא הגוון.
הצבע הנוכח ומתחזק של הדיון הציבורי במעגלי האוהלים מדהים בעוצמת הרכות שלו.
 התברכנו באנשים נפלאים. אני מאמין גדול שיש סיכוי לארץ הזו לחזור ולהיות מקור השראה.
בימים מורכבים אלה מהפכת הצעירים היא כמו מים חיים לאדמה יבשה.

אתמול בחדשות ערוץ 2 שמעתי את אור אקטע, ילד בן 12, וואו איזה דברים ואיזה מקום של תבונה וסובלנות בילד אמיץ ומיוחד.
כמה ימים קודם לכן פגשתי אותו עם חברו גור וצילמתי אותם.
אז משכו אותי הדגלים האדומים וצבע חולצת קרל מרקס.
בסופ"ש בכתבה של יגאל מוסקו פגשתי בו בשנית, שומע את פעימת הלב שלו.
 הנה הדברים כפי שתומללו:


"אנחנו באנו לפה כדי להפגין סולידריות יחד עם המאבק שלהם, מאבק של הצעירים".
בן כמה אתה?
"12 וחצי".
איפה ההורים שלך?
"בבית".
מה הם אומרים על מאבקכם?
"לא כל כך תומכים בי בגלל שאני שמאלני, אני בא ממשפחה של אנשים שלא פתוחים לרעיונות כאלה, אבל מתמודדים עם זה".
מה המטרה של המאבק שלך?
"אנחנו בעצם מציעים אלטרנטיבה סוציאליסטית לשלטון ההון, כלומר יש את האידאולוגיה שלנו, של הסוציאליזם, וזה לקחת את הכסף מהאנשים העשירים, מבעלי ההון, ולתת אותו לשכבות החלשות שיוכלו לבנות דיור ציבורי, לבנות בתי ספר, שיוכלו להפעיל את המדינה הזו יותר טוב".
מי לימד אותך את כל הדברים האלה?
"לא מערכת החינוך , הם לא ידברו על זה. יש לך עוד שאלות?".
לא, אני בהלם ממך!
הילד המדהים הזה והרהוט הוא אולי הסמל למחאה הצעירה; לא טוען כלפי הוריו, אבל עושה אחרת מהם כדי לשנות.
 הרצון שלו לצאת מהשגרה של החיים לקום להצטרף כדי לתמוך ביחד רחב שהוא חש ומאמין מעורר השראה.

מהפכת הצעירים נולדה מתוך מקום אותנטי, ואני מאמין שזה כוחה.
 גם בצעירים הדוברים המבוגרים יותר יש את אותו דיבור "טרי"; לא תמיד הם יודעים להגדיר מה בדיוק הם רוצים, אבל מאוד ברור להם מה הם לא רוצים.


האומץ שלהם לעמוד ככה, עילגים לרגע בניסוחים, אבל עם ידיעה מאוד ברורה מה הם כבר לא רוצים בחיים שלהם – מול קהל, מול תקשורת מנוסחת ומול דוברי ממשלה מיומנים, הוא עצום.
עבור כולנו, אלה שמעורבים בהתרחשות הזו וגם הצופים מהצד, זהו שעור מעניין של הקשבה ללב שלנו, ניסיון לבדוק איפה אנחנו פועמים את הרצון שלנו ולאן אנו מפנים את תשומות הלב שלנו.

 מתוך הטור שלי עדשת רוח nrg מעריב

 יותם :"לרבות מן המהפכות בהיסטוריה היה צלם שתיעד ויצר בצורה שסימלה גם את ערכי המהפכה. כולי תפילה שההתעוררות הזו תפרוש כנפיים ותמריא עוד הלאה והלאה. ואני מאמין שיש לך מקום כצלם שהמסרים האמנותיים שלו נובעים מאותו הכאב ומאותה התקווה שאליה אנחנו מתעוררים. ישר כוחה של פעימת הלב."


יהודית קונפורטי:
"נינו היקר, אתה כותב דברים כל כך מדויקים ונכונים כאילו דיברת גם מהלב שלי.
אני חווה את התנועה הזאת כחזרה אל הציונות כמו שהיתה צריכה להיות- תנועה של אנשים שרוצים שהבית שלנו בארץ שלנו יהיה בית טוב מיטיב וצודק."
 
יואב צ'נובסקי :,"ריגשת אותי - בדיוק סיימתי שיחה מאוד חיה על העניין. קורה פה משהו מיוחד מאוד".

 טליה  : נינו זה פשוט מדהים!!!! אני כל כך מאושרת שאתה איתנו במאבק, גם מתעד, מתרגש ועושה. המאבק רק התחיל, ואנחנו חייבים לרוץ איתו למרחקים ארוכים.

יום חמישי, יולי 21, 2011

"מדובר בהתאגדות ספונטנית של אנשים שהתהוותה מתוך תחושה קולקטיבית שהגיעו מים עד נפש. "


חוויה מרגשת של אנשים המבקשים לשנות כי הפערים ההולכים וגדלים בלתי נסבלים.
 הלכתי בשדרה המדהימה הזו מצלם מעט ובעיקר חווה את פעמי השינויי בהתהוותו.








יום ראשון, יולי 17, 2011

שדרת האוהלים ברוטשילד


הלכתי לראות את מחאת האוהלים ברוטשילד, שעה קלה של התבוננות בתחילתו של תהליך גדול שבו הרחוב משפיע.
 אולי זה לא יניב את הפירות הרצויים ,אבל זו תנועה שתגדל כל פעם על נושא אחר, זו תחושתי.
אני מאמין גדול שהשינויי יבוא מהאנשים, מהרחוב .







©Copyright 2009 -Nino Herman All Rights Reserved
כל הזכויות שמורות © לנינו הרמן.
אין להעתיק או להפיץ תמונה, תמונות או קטעים מתמונה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני, ללא אישור בכתב מנינו הרמן. שימוש בתצלומים, העתקת כתוב, סיפורים או רשימות בכל צורה ואופן ובכל אמצעי כפופה לקבלת אישור מהכותב או מבעלי הזכויות.

All images in Nino herman Blog except where noted, are the exclusive property of Nino Herman and are protected under international copyright laws. The images may not be reproduced, copied, transmitted or manipulated without the written permission of the author. If you wish to use any of the images in this Blog, please contact Nino Herman email: Ninoherman@gmail.com