אתמול בערב צילמתי את הדגל הזה בחזית בית גדול בפינת מרמורק רוטשילד
הדמעות חיברו אותי לעצב גדול , הרגשתי לרגע שהמחאה המדהימה הזאת
לא נוגעת לנבחרי העם, או לא נוגעת בהם.
כך כך הרבה יופי, אומץ לב ויצירתיות התגלו בצעירים ובמקום לחבק אותם , ולהקשיב להם , אותו דפוס של דוברות, ודיברור מרחיק,אין תגובה אמיתית של לב אדם שהקשיב, אין אומץ לב .לא זיהו את גודל הרגע והשעה.
אני מאוד מאמין בשינויי שהמהפכה הזאת הביאה ותביא, זה בלתי הפיך התעוררות הזאת.
לצד זה מי שלא מקשיב לדיבור, לקריאה עמוקה שחזרה ונשתנה במהלך כל כך הרבה הפגנות לא אלימות .
מקרב את האלימות .
קיץ מדהים מגיע לסיומו, ואיתו נכנסות רוחות חדשות, אני מאחל שאותה התעוררות של העם תיגע גם במנהיגיו.
