מפגשים בפועה יפו

    מיכל וענבר

     בקי

יפו אחר צהריים של חמישי

רוטשילד 12

 נמרוד  

נגה

                                                                       שרון

אביב גפן וחברים 

אמילי 

נוה צדק מפגש

הדר,רועי, מעיין - קפה ג'ורג

הבית שלי הבית שלך - למען 1,200 ילדי מהגרי עבודה

נעמי וג'ואל

Aner

I'm a frequent visitor to the cinematheque, and every time I come by for a movie I stop and look at your pictures. They are so expressive and alive, and it's amazing how you capture these moments and create this glimpse into the humanity of absolute strangers. I'll keep this short, but I really identified with what you wrote for the exhition, as well.

I'm in love with the camera too and in the past year and a half have discovered many new worlds through it. I also find people endlessly fascinating and beautiful in many ways (though I often feel a barrier). I find the process of taking pictures of absolute strangers in the street difficult, though I often see a human scene that captures my eye and heart. Often I don't do anything about it though the camera is almost always with me, and feel a small pinch for what I missed, what I don't create. I'm trying to break through to making that comfortable, because I don't like "stealing" pictures and appreciate the interpersonal aspect of photography, and know it can createa real connection beteen the person photographed and the viewer as well as the person photographed (I don't like "subject") and the photographer. It's a great way to meet people.

I've taken pictures of people before, many times, and often found people very welcoming. But I still find it hard when people treat you with suspicion or misunderstanding (often they are welcoming, complemented, glad, even if they don't understand). I wanted to ask you how you do it, how you break these barriers and come to a situation where people allow you to capture them naturally (not posing, though they do look at you in some pics it's in a way that's more of a natural connection, not posing), fully knowing you're there. I'd be glad for anything you could say about it, and would be glad to talk over it too.

Thank you for these great picures and the spirit coming from them and from your words

Aner

ילדי פלורנטין

     בתצלומים: יונתן אצל מוריס, וניב בגלידריה  אניטה.

נינו שלום

לא מעט חודשים עברו מאז ראיתי לראשונה את התמונות שצילמת של שכונת המגורים שלי.

תמונות שמספרות את החיים שבה, היופי שבה. הדופק של הרחוב ממש פועם מתוך התמונות.

כתושבת שאוהבת מאוד את השכונה, ומקדישה הרבה מאוד זמן לשמור עליה,

המסירות שלך לחיים שבה ממש מרגשים אותי.

התדמית העיקרית של פלורנטין, היא של שכונת מעבר לצעירים. אך כפי שאפשר להתחיל לחוש מהתמונות שלך, היופי של השכונה הוא דווקא במרקם האנושי המגוון שכולל גם קשישים, ותיקי השכונה ודיירי מפתח, אמנים ומוזיקאים, וגם האנשים הקטנים שחיים כאן בשכונה. כן, אני מתכוונת לילדים.

בשנת 2008 נולדו בפלורנטין לא פחות מ 79 ילדים! ביניהם בני ניב, בן שנה ושמונה חודשים היום (בדיוק). אבל ניב, ו 90% מהילדים האחרים בגילו, מבלים את רוב שעות היום מחוץ לשכונה, מכיוון שאין בפלורנטין שירותי ציבור וחינוך מתאימים. כנראה שהתדמית של שכונת הצעירים כל כך חזקה, שגם את העירייה היא שיכנע - ואת הילדים שלנו לא רואים ולא סופרים.

אני פונה אליך כדי לבקש ממך לתת לילדי פלורנטין קול ודמות בתמונות שלך, ומזמינה אותך לבוא ולגלות גם את החלק האנושי הזה של השכונה.

תודה על אומנותך ליאת איזקוב בן-שטרית קבוצת הורים פלורנטין

שרים בכיכר ערב יום הזכרון

נילי פינק ,מופע רחוב 'ליימך' שוק הבוכרים

רובשובה :
"איזו סדרה נהדרת. יש פה כמה נפלאות, והנערה-ילדה הזו עם אבא ואמא נתפסה כמו פרפר הוזה התבגרותו.
איזה יופי, נינו, זה ממש מרגש, כל שמחת החיים הזו שאתה לוכד."

חוגגים בסינמטק

חזרתי אמש יום אחרי הפתיחה לתערוכת הצילומים שלי באכסדרה של סינמטק תל אביב, נכנסתי רגע לפני שפתחו את הדלתות ל500 איש ,שבאו לחגוג הקרנה של סדרה חדשה "נבלות",העוסקת במסע נקמה מדמם,של שני זקנים שרוצחים צעירים,מתוך תחושת עוול שאותם צעירים הרסו להם את החלום .

שמחתי שעל הקירות פעימת הלב שלי, תצלומים חמים,אנושיים,מלאי חיים של צעירי תל אביב המתמסרים באמון לאדם למצלמה,מה שהבאתי מולם זה לב אוהב מאמין ופועם. אני מאמין שלאן שמפנים את תשומת הלב לשם הולכים החיים.

שמחתי על חוכמת העיתויים,  הזדמנות להציג עוד זוית על אותם צעירים המבקשים מאתנו דור ההורים לסמוך עליהם ולתת להם תקוה שאפשר אחרת.

 בתצלום למעלה דנה שמגיבה  :

"שוב רציתי להגיד כמה התרשמתי מהתערוכה

'מאוד יפה ממש כמו צילומים מאירופה. שיהיה המון בהצלחה בהמשך-דנה (הברמנית מאתמול.

יהודית קונפורטי :" נינו יקר מי יתן והשמחה שאתה פוגש, בצילום ובדיבור עם האנשים הצעירים והפחות צעירים,

תשפיע על הרוח של הארץ שלנו.תחושות הנקמה והכעס שרואים,יותר מדי לטעמי, בטלויזיה וברחוב ,מעכירים ומורידים למטה

ולא מאפשרים ליופי לצאת. טוב שאתה מביא לנו את היופי הזה והתקוה-במיוחד בימים אלה.

באהבה רבה יהודית.

בת אל וחברים -פלורנטין

פתיחה חגיגית ומשמחת לתערוכה בסינמטק -:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:(:

עירית גובי:"שלום נינו,בעקבות ההזמנה בפייסבוק ביקרתי בתערוכה ונהניתי מהעבודות,
אהבתי את המראות היומיומיים של הצעירים בפלורנטין ואת יפי הנעורים,
זו מחווה מרגשת לבן שיצא לדרך אחרת...
בהצלחה גם בהמשך,עירית.

איריס ארז -דימויים קולנועיים בסינמטק רגע לפני הפתיחה

תערוכת דימויים קולנועיים -צלם רחוב רגעים לפני הפתיחה ברביעי הקרוב

                          תחיה, אודי ואלון במלאכת האוצרות תליה ועיצוב של תערוכת התצלומים .

יאיר 10 שנים - דיבור לב

דיבור נינו לאזכרה 10 שנים ליאיר.

10 שנים עברו – כל מושגי הזמן השתנו ,כל כך הרבה עברנו מאז אותו לילה

התבגרנו ,למדנו לא לטעון כלפי החיים, למדנו לגדול בהם.

חזרתי לשאול עצמי מה חי בי בימים אילו? מה משמח אותי? איפה אני פועם את הלב?

אני קם כל יום ליום חדש, נושם מציאות מיטיבה, כותב מתוכי, מספר מתוכי, מצלם.

שמח לספר בתמונות את שעובר דרך העיניים שלי, האמן שבי התעורר.

אני פוגש מרחב שוקק חיים של אנשים צעירים שיש להם רצונות וצרכים שונים משלי

לצד זה בכל מפגש אני חש בשמחת האנשים לפגוש אותי.

שוב ושוב אני מוזמן להכנס לחיים שלהם לרגעים אינטימים בחייהם. אני מכוון למקום הפשוט והאמיתי ואנשים קולטים את זה ונענים בשמחה, אומרים לי שהיצירה שלי מביאה משהו אחר, מרגע המפגש ועד להולדתו של צילום, זו התרחשות מופלאה של אמון והתמסרות, חיבור עמוק בין אנשים שבימים מורכבים אילו כמו מזכיר לנו שיש סיכויי למשהו אחר.

ושם ברגעים האילו בתוך העוצמה הזו של חיבור , שמחה וחיים אתה נמצא.

זה ברבדים הכי עמוקים של מציאות, מעבר לנראה וזה מדהים כמה זה פשוט ואפשרי.

אני חש אותך במפגשים הללו בהרבה צורות והקשרים.

את השמחה שלך בי הבוחר בחיים, את השמחה שלך ללוות אותי .

זה מחזק בי את האמונה שהכל אפשרי, זה מחזק בי את הידיעה שאת מה שארצה אשיג ,

פשוט להמשיך לחבור ללב, לסקרנות ולשמחה שמוציאה אותי לדרך , לדמיון שמאפשר לי לדמות בעיני רוחי את המקום הבא שאליו אני רוצה להגיע, את הדבר הבא שאותו אני רוצה לפגוש.

10 שנים עברו, אתה נמצא ואיננו ,למדתי שאהבת אב לבנו, בן לאביו, אינה הולכת לאיבוד.
 אין צורך להנציח, אין צורך לנצח את המוות

אנו מאמינים שנשמת האדם תמיד בעדו, גם בכניסתה לעולם וגם בצאתה. אין אקראיות במוות .

"היקום ונשמתי בעדי" - זו אמונה שהתחזקה בנו מאז אותה התרחשות כואבת ועצובה של לכתך במוצאי פסח לפני 10 שנים.

עשר שנים עברו, מה שהתחיל כאמונה הפך לידיעה עמוקה.
ותוך כדי בראנו יחד מעצים כמשפחה ותחיה שותפה מלאה לדרך, לאמונה, ליצירה, לדיבור הזה.

בתרבות האובדן שלנו בארץ יש מילים כאלה שנאמרו לנו בתחילת הדרך שלא התחברנו אליהן, כמו ש"הכאב אף פעם לא שוכח." יש אנשים שכמו לרגע מפסיקים לחיות, מותך דחף אותנו לדבוק בחיים , למדנו עם השנים שדוקא שם בצמתים הללו של מורכבות אנו נדרשים למצוא את שקט ולהזכר מה יקר לנו .

גם עכשיו בימים מורכבים אילו, אני חש שכולנו במשפחה הגרעינית הקטנה, תחיה, איתן ודניאל מאמנים את הלב שלנו שיוכל לקיים עצמו בכל נסיבות החיים ולהישאר שלם עם עצמו.

ההתרחשויות סביב בעולם, בארץ, בקהילה שלנו, במעגלים הכי קרובים, מעוררים הרבה חוסר אונים, עוצמת הכאב גדולה ומשתלחת, אילו ימים שמאמנים אותנו לבנות חוסן שאינו אטום , זו אמנות גדולה להמשיך את התנועה עם לב פתוח , ולדעת את המידה.

יאיר נתנת לי את הזכות לספר לעולם שאפשר אחרת ועכשיו. דרך התמונות אני לומד שיש עוד צורות להשפיע.
אני מקבל כל הזמן משובים מצעירים שמספרים לי על היופי , השמחה, האהבה שהם פוגשים בתמונות שמזכירות להם לעצור לרגע ובאמת לחיות.

כל יום של יצירה, כל יום של מפגש מאפשר לי לחוות שאפשר אחרת.

אני לא מוותר לעצמי לחבור למרחב המקודש של בין אדם לחברו, בתנועה פשוטה ותמימה מזכיר לעצמי ולאחרים שאפשר אחרת

אני מאמין שמה שנכון לי, נכון לעוד בני אדם, פשוט לחבור ללב, לחזור למקור.

אני גם שומע את קריאתם של אותם צעירים , המבקשים מאיתנו, דור ההורים, לתת להם תקוה שאפשר אחרת. הקריאה שלהם מהדהדת בתוכי ומלווה אותי ביום יום.

כמו שולחת אותי לברוא את המפגש הקסום הבא, את רגעי החיבור הפשוטים של נגיעה.

אני רוצה לחבר את איתן, את דניאל ואת כל אותם אנשים צעירים יקרים, לידיעה העמוקה שמתקיימת בנו , שהסיכויי לעולם אחר מצויי בכוח הבורא של כל אחד ואחד מאיתנו , בכוח החברות, בערבות הדדית של יום יום.

אתה נתנת לי את הזכות לחוות ולספר שאפשר אחרת,

אוהב אותך יאיר .



תגובות:



 דפנה ושיי: "נינו יקר, שי ואני קוראים את המילים מלאות ההשראה, ולבנו יוצא אליך, אל שניכם, אל משפחתכם.
כמה עוצמה יש בהתעקשות לבוא אל מעיינות הנפש ולהפוך כאב וגעגוע לעולם עשיר של אמנות ויצירה
יישר כוח,מחבקים באהבה, דפנה ושי "
,




 אסתי ואריה: "נינו ותחיה היקרים התחושה שיאיר מנחה אתכם לעבר חיים שיש בהם שמחה ומשמעות
מאוד עוברת בדברים שקראת,נינו.
גם קראתי בבלוג גם את הדברים שכתבת כשהייתם בעין חרוד, וגם שם זה ניכר.אני מאוד אוהבת מה שכתבת,פשוט,אמיתי,נוגע.כמוך..
וואוו.עשר שנים.אני לא תופסת שאנחנו כבר יותר מ- 3 וחצי שנים בלי נמרוד.
אני מניחה שזה לא נהיה יותר מובן עם השנים..
אנחנו,במידה רבה, כמוכם.מחויבים לחיים של טעם ושל משמעות,בוראים יום יום את המציאות,ויש ימים
שהמציאות הזאת מורכבת יותר מאשר ימים אחרים.שמחים שאנחנו איתכם על אותו נתיב.
שיהיה שבוע טוב והרבה אהבה, אסתי ואריה"

 מיכל: "נינו היקר כל כך, הדיבור שלך היה מלא תקווה והשראה לחיים טובים יותר.
האהבה גדולה,מיכל " 


"שלום נינו היקר
קראתי את דבריך וכמו תמיד חודרים ללב ונותנים השראה.
קראתי גם את ההסתעפות בבלוג שלך על אמא שלך ו... וואו!
מפעים לראות גלגולים של דורות ואיך איכות עוברת מדור לדור במשפחה
 כשבכל דור היא מקבלת צורה אחרת, אבל נשמרת במהותה.
אהבתי לך ולתחיה היקרה,
אסתי  אפל"

תקוה מולאי :"תחיה ונינו יקרים ואהובים , ליבי איתכם ואני שולחת את אהבתי לכם .
נינו הדברים שכתבת מלאים אהבה רכות ועוצמה מדהימה .
באים מהלב ונכנסים הישר ללב , מרחיבים את הלב והנשמה , ויחד עם הכאב משמחת הידיעה שאפשר אחרת ,
 אפשר לחיות חיים מלאים ומעצימים אתכם ואת הסובבים אתכם .
זה מרגש אותי ובהחלט מעורר בי השראה לחיות בעוצמה את חי , יום יום דקה דקה .
תודה לכם יקרים מודה על הזכות שאתם חלק מעולמי וחיי .
עדיין לא הייתי בתערוכה החדשה שלך , אך מהכרותי אותך ואת ליבך ועניך הרגישים אני יודעת שהיא מדהימה .
תבורכו יקירי אוהבת תקוה מולאי ".

תערוכה וירטואלית באתר בית הספר לאומניות בירושלים מוקדשת ליאיר

http://www.schooly.co.il/jerusalem-arts

גסי מקפה גורג

                          
                            אליה :   "ווואו. אין דברים כאלה"

פסטיבל AHAVA ים המלח-ברי סחרוף -אסף אמדורסקי עברי לידר

אנונימי : "היה ענק! "